נטיעת עצי אורן ביערות

רבות דובר על האורנים בהקשר של מדבר שממה. חשוב להבהיר כי השטח ה"טבעי" שהיה ברוב שטחה של ישראל ערב הקמת המדינה ובטרם נטיעת האורנים, היה מדבר שממה של בתי-גידול שנהרסו במהלך אלפי שנות שריפות פראיות, רעיית יתר וכריתה לא מבוקרת שביצעו תושבי הארץ ושליטיה הביזנטים, הצלבנים, המוסלמים, העות'מאנים ועוד.

תצלומי אוויר מתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 מראים באזורים אלו שטח חשוף, אפור ושחוק, ללא עץ או שיח לרפואה. נטיעת עצי אורן ירושלים (מין טבעי בישראל), שיקמה את בתי הגידול. יתרה מזאת, בצילם החלקי של האורנים קיימת התפתחות של עצים רחבי עלים הזקוקים לתנאים נוחים יותר ואינם מתפתחים היטב בקרינת שמש ישירה. בהקשר זה, היה הייעור באורנים מעשה מפואר שנעשה בעמל רב, בתקופה שבה עלו היערנים אל ההר עם השתילים על הגב.

גם התפיסה הרווחת שלפיה האורן נשרף בקלות רבה יותר מהעצים רחבי העלים בחורש, אין לה אחיזה במציאות. בכל שנה נשרפים שטחי חורש טבעי נרחבים לא פחות מאורנים. זאת ועוד: החורש הסבוך והבלתי עביר הופך בדרך כלל שריפות ענק לקטסטרופה קשה מאוד לכיבוי.

יערני קק"ל מתייחסים בשוויון מלא לכל מיני העצים. מערך הכיבוי הנחוש של קק"ל, על רשת התצפיתנים וקבוצות הלחימה באש עובד יום ולילה, בעתות שלום ובעתות מלחמה, כדי לכבות שריפות הן ביער הנטוע והן בשמורות טבע, בשטחי מרעה ובמטעים.

על-פי החלטה שהתקבלה על-ידי דירקטוריון קק"ל, יערני קק"ל מחוייבים לטפח ולנהל את היערות כ"יער בר-קיימא". משמעות הדבר היא שמירה על משאבי היער לטובת הדורות הבאים, טיפוחם תוך התבססות על תהליכי חידוש טבעי וניהולם כך שיתמכו הן במגוון מיני צומח ובעלי חיים (בריאות אקולוגית) והן בקהילה ובחברה (שירותים חברתיים). זוהי מדיניות הייעור של קק"ל בעבר, בהווה ולעתיד לבוא.

ייעור בר קיימא משמעותו גם תמיכה בקהילה הסובבת את היער. לדוגמא: קק"ל מספקת מידי חורף בולי עץ להסקה לכפרי הגליל מתוך שטחים אשר נשרפו. בתקופה של משבר אנרגיה מחמיר והולך, עצי האורן מהווים, כעת ובעתיד, מקור אנרגיה מתחדש ובר קיימא.

מדיניות קק"ל - להלכה ולמעשה - הינה לנהל את היערות כבני-קיימא, תוך התבססות על חידוש טבעי, ותמיכה בחי, בצומח ובקהילה. חשוב לזכור כי המעבר של קק"ל ליער בר קיימא משמעותו שינוי באופי הנטיעה לכיוון מגוון מיני צומח אשר מחד ייצרו יער מעורב של רחבי עלים התומך במגוון מינים ביולוגי, ומאידך יתמכו בצורך לצל לנופש, בעצי בוסתן לקטיף פרי של מטיילים וכדומה (שינוי זה מתבצע מזה שנים לא מעטות).

לאחר שריפות קיימת בהחלט כוונה לנטוע חלק לא גדול מהשטח. כך מתבצע במקומות בהם חשוב לנו לשנות את מיני העצים מאורנים למגוון עצים שונה, לדוגמה: עצי בוסתן במקומות ייחודיים, כתמים של עצי חורש טבעי וכדומה. כמו כן, בשטחים המיועדים לחניוני נופש, הציבור זקוק לאורנים גבוהי הנוף ונותני הצל ולא לאלון הסבוך. שם, שוב, ניטע את האורן הוותיק והטוב.

זה זמן רב קיימת בקק"ל הנחייה מקצועית לפיה לאחר שריפה יש להמתין שנה לפחות, ולרוב שנתיים, על מנת לאפשר חידוש טבעי של היער. כך, אנו מקווים, כי הן עצי האורן יתחדשו, והן עצים רחבי עלים אשר בניהול אקטיבי ונכון, ייצרו פסיפס של יער מעורב ובריא.