לכבות את האש

השריפות גורמות נזק רב: בתי בית אורן אחרי השריפה בכרמל. צילום: אלבטרוס
23 ינואר 2012

מהם הגורמים העיקריים לשריפות (רמז: אנחנו), מי הנפגעים העיקריים מהן (גם אנחנו...) אז איך נוכל למנוע אותן? הכול בכתבה שלפניכם

מאת: מערכת אתר קק"ל לצעירים

לקראת סוף שנת 2010, בתאריכים 6-2 בדצמבר, הזדעזעה מדינת ישראל ממותם של 44 בני אדם בשריפת ענק שפרצה ביערות הכרמל. מלבד האבדות הקשות בנפש, נגרם נזק רב גם לרכוש ביישובים שבסביבה, לא פחות מ-4 מיליון עצים נשרפו, ובעלי-חיים רבים נפגעו. הנזק העצום שגרמה השריפה הביא לתגובות הזדהות רבות מצד תושבים בישראל ובעולם כולו. תוצאותיה ועוצמתה של שריפה זו קצת השכיחו את העובדה שלאורך אותה שנה התמודדה קק"ל עם כמעט 1,000 אירועי שריפה ביערות – השריפה בכרמל היתה הקשה מכולן, אבל בהחלט לא היחידה.

ממש לאחרונה, בחודש יוני 2012, נאלצה קק"ל להתמודד עם שריפה קשה שפרצה באזור ירושלים, וכילתה בין היתר כ-200 דונם של יער בעמק הארזים שהוא חלק מפרויקט הפארק המטרופוליני בירושלים.

שריפות אינן קורות – הן נגרמות

הגורמים השכיחים לשריפות כתוצאה מרשלנות הם התלקחות כתוצאה מאימונים של הצבא, שריפה בלתי חוקית של פסולת או עריכת מנגלים בשטחי היער, או בשטחים הסמוכים ליער. בשטחים הסמוכים ליער עלולה האש להתפשט בקלות ליערות עצמם, בסיוע של רוחות חזקות או תנאי קרקע שמאפשרים את התפשטות האש.

הסיבה העיקרית והנפוצה ביותר לשריפות במדינת ישראל היא הצתות מכוונות - אחד מהמאפיינים שלה הוא שהיא פורצת במספר מוקדים בו זמנית, כאשר ברור לכל שכוונת זדון מאחוריה. לרוב, המציתים בוחרים ימים חמים במיוחד עם רוחות חזקות, דבר המקשה מאוד על עבודת הכבאים. גם בשריפה האחרונה ראינו כיצד הרוחות, ששינו כל פעם את כיוונן, שיחקו תפקיד מכריע וגרמו לאש להתפשט לאזורים אדירים, כאשר במשך ימים לא ניתן היה לכבות אותה.

קק"ל נגד השריפות

מאז שנות ה-50 מקפידה קק"ל לשלב בחלק מהיערות גם עצים ושיחים שיש להם פחות נטייה להתלקח, כמו אשל הפרקים והרדוף הנחלים. עצים ושיחים כאלה ניטעים ביערות כגורמים שיעכבו את התפשטות האש, במקרה של שריפה. גם מבנה היער – האופן שבו העצים ניטעים זה לצד זה – נעשה מתוך התחשבות בסכנת השריפה. קק"ל מקפידה להכשיר דרכי גישה למעבר כבאיות וכוחות הצלה ומרחיבה את יצירת אזורי החיץ גם לאזורים שסביב לישובים וליערות בכל הארץ.

קק"ל מאפשרת ומעודדת רעייה מסודרת, קבועה ומתואמת של כבשים ובקר ביערותיה. הרעייה הוכחה כיעילה בצמצום שריפות, התלקחותן והתפשטותן. זאת מכיוון שאוכלי העשב מדללים את כמות העלים וחומרי הבערה הקרובים לקרקע. בשטחי פארקים וחניונים קק"ל מקפידה לרסס את העשבייה וכן לדלל את ענפי העצים התחתונים בעבודת ייעור וגם בעזרת מתנדבים.

קק"ל מפעילה מערך כיבוי אש כדי להילחם בשריפות שפורצות ביערות. המערך כולל: צוותי כיבוי, תצפיתנים, מערכות קשר, קבוצות כוננות, כ- 30 מגדלי תצפית ו-22 כבאיות מיוחדות, שמותאמות לנסיעה מהירה בתנאי השטח של היער. כמו כן קק"ל שותפה בניהול ופעילות הקרן לכיבוי אש מן האוויר.

נלחמים בשריפה. צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל
אבל כל הדברים האלה לא היו נחוצים אם שריפות לא היו פורצות – או ליתר דיוק, אם כשאנחנו מטיילים ביערות נדע להקפיד טוב יותר על כמה כללי זהירות מאוד פשוטים, שימנעו משריפות לפרוץ.

הכלל החשוב ביותר, שאם המטיילים ביערות היו מקפידים עליו היו נחסכות מאתנו רוב השריפות, הוא פשוט לא להדליק אש ביערות מלבד במקומות המותרים לכך. בחניונים של קק"ל מוצבים מתקני מנגל במקומות המיועדים לכך – ובכל מקום אחר, צריך פשוט להמנע מזה, זה הכל. גם הדלקת אש במקומות מותרים צריכה להתבצע מתוך מחשבה: אם יש רוח חזקה, שיכולה לגרום לאש להתפשט, כדאי לוותר על המדורה או המנגל, ולהסתפק בטיול ביער – זו חוויה מספיק נעימה בפני עצמה. יש לנקות את האזור מענפים, זרדים ועלים. כמובן שאין לשפוך דלק או חומרים דליקים אחרים כגון שמן, על האש הבוערת, ואין להשליך לתוכה עצמים העשויים מחומרים דליקים העלולים להתפוצץ. את האש שהדלקתם צריך לכבות בסוף הטיול – וגן לוודא שהאש אכן כבתה לחלוטין, ושלא נותרו שרידים שיכולים להתלקח, כמו גחלים בוערות.

ומה לעשות אם האש גדלה ומתחילה להתפשט? אפשר לנסות לכבות אותה בעזרת מים וחול, אבל אם רואים שהמצב יוצא משליטה – להתקשר מיד למכבי אש במספר 102 וכמובן להרחיק אנשים וכלי רכב מהמקום.

שריפות יער, כמו כל סוג אחר תאונה, לא קורות – הן נגרמות. אם כולנו נשים לב ונקפיד, נוכל פשוט להימנע מהן!