פרח ושמו ירושלים

פריחה ביער ירושלים. צילום: צבי יוכטמן, ארכיון הצילומים של קק"ל
"עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים…" ואת השם ירושלים נטלו עשרה פרחי בר, ולמה? כדי לכבד את העיר ולהאדיר אותה
מאת: שרה גולד
ירושלים היא אחת הערים הקדושות והחשובות בעולם. היא מקודשת לבני שלוש הדתות הגדולות – יהודים, מוסלמים ונוצרים – ושלושתן מסכימות על חשיבותה של העיר ועל יופייה. מתברר שגם חוקרי הבוטניקה הראשונים שהגיעו לארץ ישראל לחקור את צמחייתה, יהודים ונוצרים, היו שותפים לרצון להאדיר את שמה של ירושלים.
אותם חוקרי בוטניקה (ובראשם ד"ר אלכסנדר אייג, שייסד את הפקולטה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בהר הצופים) התגוררו בירושלים, שהייתה הבסיס למחקרם וליציאתם לשטח לאיסוף צמחים, וכשנמצא מין חדש למדע, בירושלים ובסביבתה, כיבדו את הפרח והוסיפו לשמו את השם ירושלים.

בואו ונכיר את צמחי הבר שזכו להיקרא על שם ירושלים:

אורן ירושלים

במקור אורן ירושלים הוא עץ בר ממשפחת האורניים, אך האורנים שקיימים כיום בישראל ניטעו רובם ככולם על ידי האדם – הראשונים בתחילת המאה ה-20 על ידי הבריטים, ואחר כך נטעה אותם קק"ל. האורן נבחר כעץ הייעור העיקרי בישראל בשל עמידותו ליובש. אורן ירושלים, הנישא לגובה של 8 מ' ויותר, נפוץ מאוד באזור ירושלים וידוע בעיקר בעליו המחטניים ובפריחת האצטרובל שלו, המתרחשת באביב.
אורן ירושלים, האצטרובל פורח באביב. צילום: עמיקם שוב, צמח השדה

ניסנית ירושלמית

מוצאה של הניסנית הירושלמית הוא מזרח ים תיכוני, והיא נפוצה בישראל, לבנון וקפריסין. ובאמת, אם תסתכלו סביבכם, בעיקר במקומות מוצלים בחורשים שבאזורי ההר ובחוף הכרמל, בתקופת האביב ותחילת הקיץ, תבחינו בפרחים הצהובים הרבים ממשפחת המורכבים שפורחים בתפרחות היושבות על קרקפות – ניסניות ירושלמיות.
ניסנית ירושלמית בנחל קטלב. צילום: ליאור אלמגור, צמח השדה

פעמונית ירושלים

פעמונית ירושלים לא מאכזבת ומוכיחה שכשמה כן היא – פרחיה דמויי פעמון אלגנטי בצבע סגול. זהו צמח חד שנתי נמוך, ממשפחת הפעמוניתיים, המשתרע ומסתעף מבסיסו לגבעולים אחדים. אם תרצו לפגוש אותה, חפשו אותה בין החודשים מרס עד מאי ברחבי הארץ – מהגולן ועד בקעת ים המלח. מכיוון שהפעמונית היא צמח נדיר ואנדמי (נמצא באזור גיאוגרפי מוגבל), אפשר לראותה רק בישראל ובלבנון.
פעמונית ירושלים. צילום: שרה גולד, צמח השדה

גרגרנית ירושלים

בחודשים מרס-אפריל נושאת גרגרנית ירושלים את ראשה הזקוף ופורחת בפריחתה הצהובה. זוהי קטנית חד שנתית חורפית זקופה, שגובהה עד 30 ס"מ, ופרחיה הצהובים נישאים על גבעול הפריחה בצבר של כעשרה פרחים או יותר.
 
הגרגרנית הירושלמית נפוצה בעולם באזור המזרח התיכון, ובישראל תוכלו לפגוש בה באזורים רבים: במישור החוף ובשפלה, בעמק הירדן ובגלבוע, בהרי יהודה ובמדבר יהודה.
גרגרנית ירושלים. צילום: שרה גולד, צמח השדה

סתוונית ירושלים

סתוונית ירושלים היא פרח בולט ביופיו, הפורח בצבר של מספר פרחים ורודים וגדולים בסתיו. פרחיה של סתוונית ירושלים גדולים מאלה של שאר מיני הסתווניות והפקעת שלה גדולה וטמונה עמוק בקרקע, לעתים עד עומק של 40 ס"מ.

סתוונית ירושלים היא מין נדיר למדי שבית הגידול הטבעי שלו הוא אדמה כבדה ועמוקה, שבדרך כלל גם מבוקשת לחקלאות. עובדה זו מעמידה את המין בסכנה, כיוון שהחריש המודרני מגיע עד לפקעות שלה ועוקר אותן.

סתוונית ירושלים בפריחתה הסגולה. צילום: שרה גולד, צמח השדה

נורית ירושלים

נורית ירושלים היא צמח רב שנתי זקוף ונמוך. הפרח צהוב, גדול (יחסית לנוריות בעלות הפרחים הצהובים) גונו צהוב מתכתי או שמנוני מבריק, מה שזיכה אותו בשמו הארמי "נוריתא", על שם האור המוחזר מפרחיו.

נורית ירושלים פורחת בין פברואר לאפריל, בבתה ובשדות בצפון הארץ ובמרכזה, בעיקר בחבל ההרים, ותפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון ומערב אסיה.

נורית ירושלים, בשמה הארמי "נוריתא". צילום: עמרם אשל, צמח השדה

טופח ירושלים

בשדות בור ובשטחי בתה – שם תמצאו את טופח ירושלים, בעיקר בהרי הצפון והמרכז, אך גם במישור החוף, בעמקים, בשפלה ובנגב המערבי, תוכלו להבחין בפרח הוורדרד כתום בהיר, שעליו נישאים על ענפים דקים בקבוצות של 5-2. בעולם אפשר למצוא את טופח ירושלים בארצות מזרח הים התיכון.

ערביי הארץ אוהבי לשלב את הטופח במאכליהם, וברפואה העממית נחשב הטופח כתרופה לשלשול, לפצעים בעור הפנים וכממריץ יצירת חלב אם.

טופח ירושלים. צילום: אברהם פלוטניצקי, צמח השדה

דוגון ירושלמי

דוגון ירושלמי הוא צמח דו שנתי מסתעף מאוד, הפורח בקיץ בין החודשים יולי–אוקטובר. הדוגון הירושלמי נישא לגובה של 30–80 ס"מ, גבעוליו זקופים עד אלכסוניים והוא דביק ומדיף ריח עז של קמפור.

שמו ניתן לו משום שבתפרחתו הקרקפתית (האופיינית למורכבים) פרחים משני צבעים שונים, ומכאן: דו-גון.

הדוגון הוא צמח נדיר בארץ, וגדל בעיקר בשומרון, בגולן ובעמקי הגליל העליון. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות המזרח התיכון.

דוגון ירושלמי פורח בשני צבעים. צילום: יואב גרטמן, צמח השדה

דבקת ירושלים

דבקת ירושלים היא צמח חד שנתי עדין ומסועף, הפורח בין החודשים אפריל–יוני. הפרחים ערוכים בקבוצות צפופות למדי, ואלה נישאות על עוקצים ארוכים ודקיקים. צבעם קרם, לפעמים נוטה לארגמן.

את דבקת ירושלים תמצאו בעיקר בבתה ובחורש בחבל הים תיכוני, בעיקר בצפון הארץ. בעולם תפוצתה מצומצמת לארצות במזרח של הים התיכון.

דבקת ירושלים בצבעי קרם ארגמן. צילום: שרה גולד, צמח השדה

מרוות ירושלים

פריחתה של מרוות ירושלים אצילית ויפהפייה, היא פורחת בגוני ורוד ואדום, ממרס עד יוני. זהו מין תת אנדמי, שתפוצתו העולמית מצומצמת לארץ ישראל ולסוריה בלבד.

הצמח זקוף, גובהו 80 ס"מ ויותר, ובשל תפרחתו המסועפת וענפיו הנגדיים, יש הטוענים שהוא שימש השראה לעיצוב מנורת בית המקדש.

מרוות ירושלים, פורחת רק בארץ ישראל ובסוריה. צילום: אלי ליבנה, צמח השדה