דף שיח "עיין ערך: ענווה"

"יש בעיה עם ענווה: היא עניין חמקמק כל כך, שכמעט בהגדרה לא ניתן לחוש בו. אין רגש כזה 'ענווה'. יש כעס, יש קנאה, יש שמחה, יש אהבה, אבל ענווה אינה רגש. אדם אינו יכול לזהות רגע מסוים ולומר: ברגע זה אני עניו. כי ענווה משמעותה שאדם אינו שם את עצמו במרכז, ואם אינך שם את עצמך במרכז, איך שמת לב לעצם העובדה שאינך שם את עצמך במרכז...? יש כאן סתירה לוגית מובנית...

"למעשה, להגדיר אדם כעניו יכולה בעיקר הסביבה שלו, לא הוא. עניו הוא אדם שנותן למי שלידו את התחושה שהוא קיים וחשוב. דווקא מפני שהעניו אינו עושה מעצמו עניין, אנשים אחרים מרגישים שהוא באמת באמת נותן להם מקום. בעניין הזה, התחושה של הזולת הרבה יותר אמינה מתחושתו של האדם עצמו את עצמו...

"אנשים רבים משקיעים את האנרגיות שלהם בצניעות במקום בענווה, וזה לדעתי יותר מזיק ממועיל. אנשים עושים את זה בעיקר כי הענווה היא חמקמקה כל כך, וכשהיא נמצאת לא מרגישים אותה. כשרוצים להרגיש ענווים, לפעמים בורחים לצניעות, שהיא הרבה יותר מדידה וניכרת לעין – אבל זה לא תחליף".

לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך.
בכיס אחד יהיה כתוב – "בשבילי נברא העולם" (משנה, סנהדרין, פרק ד, משנה ה),
ובכיס השני – "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז).
ועוד הוסיף: "הרבה טועים, ומשתמשים בכיס ההפוך מזה שהם צריכים לו."

"אני, רונן לוברסקי, אדם בעל זכויות, דעות ורעיונות ששווים בערכם לאלה של כולם. יש לי הרבה מעלות ותכונות אופי החביבות עליי."

 

* סמ"ר רונן לוברסקי ז"ל היה לוחם ביחידת דובדבן. רונן נפל בפעילות מבצעית במחנה פליטים ברמאללה והוא בן 20 בלבד. רונן בנה סרגל ערכים וניסח לעצמו מודל חיים שעיקרו "לעשות עם עצמך חושבים כל סוף שבוע או כל יום, מה נתת השבוע, כמה נתת השבוע מעצמך, איך ניתן לשפר ומה לשמר".

"כל המידות כולן צריכות כוונה חוץ ממידת ענווה.
שכן ענווה, שיש עמה כוונה, שוב אין שמה ענווה".