דף שיח "עיין ערך: אחריות"

"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'. צירוף המילים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא 'בסדר': יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה'יהיה בסדר' מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה'יהיה בסדר', אותה טפיחת כתף חברמנית, אותה קריצת עין, אותו 'סמוך עליי', הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה. אווירת ה'חפיף' היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה, ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש'יהיה בסדר' פירושו שהרבה מאוד לא 'בסדר'. השירות בצה"ל לקראת שנות האלפיים תובע מן המשרתים בו, מכם, מאותה חבורה שאתם שייכים אליה, שורה ארוכה-ארוכה של תכונות וכישורים אשר מייחדת אתכם מקבוצות רבות אחרות באוכלוסייה. היא הופכת אתכם לקבוצת איכות שמדינה שלמה ודואגת יכולה להשעין את ראשה על כתפיה, ולדעת שביטחונה נמצא בידיים הטובות ביותר.

"מה אני רואה לעצמי זכות וחובה לתבוע מכם? בראש ובראשונה – אחריות. נותנים בידיכם גורל חיי אנשים אחרים. נותנים בידיכם מסגרות ארגוניות גדולות ביותר, שאנשים בעלי ניסיון של עשרות שנים לא זוכים להיות אחראים לדומות להן. נותנים לאחריותכם ציוד לחימה ששווה עשרות מיליונים, מאות מיליונים, ואנחנו, שנותנים בידיכם את הסמכות והאחריות לחיי אנשים, לחיי הבנים והבנות שלנו, שמים בכם את מבטחנו, אחרי שהוכחתם יכולת וצברתם ניסיון. האחריות שלכם היא מוחלטת".

"עוד מקודם עברנו באנדרטה של נפגעי פעולות האיבה, שם ראינו קיר ריק שמיועד לנפגעים העתידיים ופה הבנו למה אנחנו קרביים וביחידת דובדבן – למנוע כמה שיותר שמות שיתווספו על הקיר".

 

* סמ"ר רונן לוברסקי ז"ל היה לוחם ביחידת דובדבן. רונן נפל בפעילות מבצעית במחנה פליטים ברמאללה והוא בן 20 בלבד. רונן בנה סרגל ערכים וניסח לעצמו מודל חיים שעיקרו "לעשות עם עצמך חושבים כל סוף שבוע או כל יום, מה נתת השבוע, כמה נתת השבוע מעצמך, איך ניתן לשפר ומה לשמר".

למילה "אחריות" משמעות עמוקה והיא מתפתחת בהדרגה. אדם אינו יכול להיות אחראי לאחרים לפני שהוא אחראי לעצמו:
א – אני. קודם כל, אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
אח – לאחר שלקחתי אחריות על עצמי, אני יכול לקחת אחריות על אחי. הכוונה למעגל הקרוב אליי, בני משפחתי וחבריי הקרובים.
אחר – השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר, הזולת.
אחרַי – ברגע שלקחתי אחריות על שלושת המעגלים הראשונים, אני יכול להוביל אחריי בעבודה, בצבא, בקהילה, במדינה, בעולם.
אחריו – אחריות היא לא לבד. היא עם האחר שלצידי ויש בה הדדיות.
אחריות – לבסוף, אחריות שמתחילה ב"א'" ומסתיימת ב"ת'". כשמישהו לוקח אחריות היא צריכה להיות כוללת, מההתחלה עד הסוף.