נחל הבשור - דרך נוף

מצפור המאגרים. צילום: ישראל מלובני

נחל בשור הוא הגדול בנחלי ישראל שנשפך לים התיכון. אגן הניקוז של הנחל משתרע על פני כ-3,400 קמ"ר וכולל את רמת עבדת, ערד, גבעות להב ומערב הר חברון. אין פלא שלעיתים, לאחר גשמים עזים, הנחל מזרים כמויות אדירות של מים. המחזה מרהיב אך מסוכן! אסור להתקרב לגדת הנחל בעת שיטפון.

תעודת זהות

  • איך להגיע

    כמה מאות מטרים מצפון לצומת צאלים, בכביש מספר 222 (כביש צאלים-גבולות) יוצאת דרך עפר, העוברת לאורך הגדה המערבית של נחל הבשור ומוליכה צפונה עד לפארק אשכול, אל כביש מספר 241 (כביש מגן- גילת).

    דרך עפר זו היא הדרך הנופית שהוכשרה על יד קרן קימת לישראל והמנהלה לפיתוח התיירות בנגב לתצפית ולטיול. הקצה הצפוני של דרך הנוף – כביש 241 בין סימני 4-5 ק"מ., הקצה הדרומי - כביש 222, בין סימני 184-5 ק"מ).

    לדרך השדות:
    לבאים מאופקים ובאר שבע ניסע בכביש 241, פונים בצומת אורים דרומה לצומת צאלים בכביש 234, ומשם ממשיכים לצומת צאלים בכביש 222.
  • עלות כניסה

    הכניסה לנחל ואתריו אינה כרוכה בתשלום.
  • מרחב-

    דרום
  • אזור ניהול גאוגרפי בקק"ל-

    הר הנגב והערבה
  • אתרים מיוחדים בפארק-

    באר צאלים, באר רבובה, תל שרוחן, שרידי גשר הרכבת הבריטית, פארק אשכול.
  • אתרים נוספים בסביבה-

    דרך השדות – נחל בשור, פארק נחל גרר, פארק אופקים, יער בארי, גן לאומי פארק אשכול, פארק גולדה.
  • סוג חניון-

    חניונים מונגשים,חניוני לינת לילה,חניוני פיקניק
  • תחומי עניין-

    מצפורים,ארכיאולוגיה

על המקום

הערוץ המרכזי של נחל בשור מתחיל את דרכו ליד שדה בוקר, חוצה את הרי צפון הנגב, מתחתר בגבעות שפלת הנגב ליד רביבים, מתפתל באדמות הלס של מערב הנגב ומסיים את מסעו לאחר כ-80 ק"מ בעזה. יובליו העיקריים של נחל בשור הם נחל גרר ונחל באר שבע.

השיטפונות האדירים שהנחל מביא עימו, בעיקר באמצעות יובליו שמקורם בגבעות השפלה ובהר חברון, יוצרים במערב הנגב נביעות טבעיות. סביב נביעות אלה התקיימו נקודות יישוב קטנות כבר בתקופות פרהיסטוריות. הנביעה הגדולה שבהן - עינות הבשור - משמשת בסיס לגן לאומי הבשור (פארק אשכול).

במערב הנגב מלווים את ערוצו של נחל בשור שלושה קטעים של דרכי נוף, באורך כולל של כ-45 ק"מ. הדרכים עבירות לרכב פרטי ומעניקות לכל מטייל הזדמנות להיכרות מעמיקה עם נופי הנחל ועם האתרים שלאורכו. הדרכים מסומנות והאתרים המרכזיים שלאורכן משולטים, פרי שיתוף פעולה של רשות ניקוז שקמה-בשור, קרן קימת לישראל, רשות הטבע והגנים ומועצה אזורית אשכול. ולפני שיוצאים לדרך, בקשה קטנה: האדמות שבכתפי הנחל מעובדות ומוסיפות יופי משלהן לנוף. אנא, אל תפגעו בשדות ואל תקטפו מיבולי המטעים.

לצפייה במפת האזור

שדה תפוחי אדמה בסמוך לנחל הבשור

הקטע הדרומי

קטע דרך זה מלווה את הגדה השמאלית (המערבית) של הנחל לאורך כ-18 ק"מ. בצד הדרך הוכשרו מגדל תצפית, גשר חבלים תלוי, גשר הצינורות, מצפורים וחניון. הדרך מסומנת בסימון שבילים כחול.

כניסה דרומית: כביש 222, כחצי קילומטר מצפון לצומת צאלים.
כניסת באר רבובה: כביש 222, מעט מצפון לכביש הגישה לקיבוץ גבולות.
כניסה צפונית: כ-1.3 ק"מ ממערב לכניסה לפארק אשכול. לבאים ממזרח, מכיוון אופקים, הכניסה במעבר מתחת לכביש 241.

גשר הצינורות בגדה המערבית של הנחל

אתרי הקטע הדרומי

מגדל צאלים – מדרגות נוחות עולות למרפסת בראש מגדל תצפית עשוי מתכת. נחל צאלים חושף כאן מי תהום והערוץ מלא עד אפס מקום בעצי אשל ובסבך קנים, המשמשים מסתור לציפורי שיר רבות.

הגשר התלוי – גשר כבלים מתנודד באורך כ-80 מ' החוצה את הנחל מצד לצד. הערוץ מלא מים המרווים סבך קנה ואשל. בעבר נהגו הבדווים להוביל לכאן עדרי כבשים כדי לנקות את הצמר לפני הגז.

מצפור המאגרים – שביל נגיש עולה למרפסת תצפית הצמודה למאגר הבשור. בשנת 1996 הכשירה כאן קק"ל, בסיוע ידידיה בארצות הברית ובאוסטרליה, מערך מתוחכם של שלושה מאגרי ענק. המאגרים, שקיבולם הכולל כ-7 מיליון מ"ק, קולטים את מי שיטפונות החורף הזורמים בנחל בשור. אפשר למלא את המאגרים גם במים מטוהרים ממפעל שפד"ן (שפכי גוש דן). נקודת תצפית נוספת, שנמצאת על גדת הנחל, צופה על הסכר המטה את שיטפונות הנחל למאגר "רחובות תחתון" וממנו נשאבים המים למאגרי הבשור.

למרגלות מאגר הבשור נטעה קק"ל חורשה נאה ובה עצי שיטה, אשל הפרקים, שקמה ושיחי אלת המסטיק המעוצבים כעצים קטנים. החורשה מצלה על חניון פיקניק.

גשר הצינורות - הגשר בנוי על הצינורות המובילים מים למאגר הבשור והוא מעניק נקודת תצפית נוחה ובטוחה על שיטפונות הנחל.

באר רבובה - הבאר שירתה את היישוב הבדווי הגדול רואייבה, שהקים הממשל העות'מאני בראשית המאה ה-20 בניסיון לייצב את הביטחון באזור. ברואייבה נחפרו יותר מעשר בארות. ראשוני המתיישבים של מצפה גבולות, שעלו על הקרקע בשנת 1943, רכשו כאן בראשית דרכם מים לשתייה.

השיטה הגדולה - עץ השיטה המפורסם החזיר את נשמתו לבוראו בסביבות שנת 2015, אולי בשל כמה שנות בצורת עוקבות, או בגלל ריסוסי הדברה מהאוויר. שלד העץ ממשיך לפאר את המקום גם עתה. לידו נבנתה פינת ישיבה וניטעה חורשה קטנה של עצי שיטה.

תל פארעה ("שרוחן")
- הארכיאולוג פלינדרס פיטרי, שחפר באתר בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20, מצא כאן שרידים של התיישבות כמעט רצופה למן התקופה הכנענית התיכונה II (1750­-1550 לפנה"ס) עד לתקופה הרומית. בבתי הקברות הקדומים שלמרגלות התל התגלו, בין השאר, ארונות קבורה אנתרופואידים (דמויי אדם) מחרס מהמאה ה-13 לפנה"ס. בעבר זיהו את התל עם שרוחן המקראית, אך זיהוי זה אינו מקובל בימינו.

ראשוני המתיישבים בתל ביצרו אותו היטב, העמיקו את שני הערוצים שמצפון לתל ומדרומו והוסיפו חפיר עמוק בצדו המערבי, הנראה היטב גם בימינו. בדרום התל נחשף שער לבנים גדול, עשוי שלושה זוגות אוֹמְנוֹת וביניהם ארבעה תאים. ביצורים אלה תפקדו גם בתקופה הכנענית המאוחרת, שבה שלטו המצרים בכנען (אמצע המאה ה-16 עד המאה ה-12 לפנה"ס). מסוף תקופה זו נחשף בתל מבנה לבנים גדול, "ארמון המושל", ובצפון התל התגלתה חומת לבנים אדירה, שעובייה יותר מחמישה מטרים, כנראה מהמאה ה-10 לפנה"ס או מעט מאוחר יותר. השרידים שנחשפו התבלו במשך השנים ואינם מרשימים במיוחד, אך מומלץ לעלות לראש התל וליהנות מהתצפית היפה.

שחזור מסילת ברזל – מול גן לאומי הבשור (פארק אשכול), אפשר להבחין מדרך הנוף בגשר העץ ובקרון הרכבת המשוחזרים, המנציחים את מסילת הברזל שבנו הבריטים אחרי מלחמת העולם הראשונה.

הקטע התיכון

הדרך מלווה את הגדה השמאלית (המערבית) של נחל בשור לאורך כ-13 ק"מ. לצד הדרך הוכשרו חניון, מצפורים ואתרי עבר והיא גובלת בשדות מעובדים. גדות הנחל הבשור כלולות בתחומה של שמורת טבע ולכן הדרך, ברובה, "שומרת מרחק" מהשמורה. הדרך מסומנת בסימון שבילים אדום. 

כניסה דרומית: בצומת מעון (מצפון לקיבוץ מגן) פונים מכביש 232 מזרחה לכיוון אופקים (כביש 241). נוסעים כקילומטר ופונים שמאלה בדרך העפר.
כניסה צפונית: כניסה בדרך העפר שיוצאת מזרחה מול צומת גמה
(כביש 232), ליד סימן קילומטר 35. בשל קו הפרדה לבן הכניסה מותרת רק לבאים מדרום.

נחל בשור ליד המקום שקו ירקון נגב חוצה אותו

אתרי הקטע התיכון

יער מערך המילואים - הדרך המלווה את צינור המים של קו ירקון-נגב ושפד"ן, הטמון מתחת לפני השטח, עוברת ביער מערך המילואים. העצים הראשונים ניטעו כבר בימי המנדט הבריטי ומאז הוסיפה קק"ל נטיעות רבות. בקצה הצפוני של היער נמצא חניון המוקדש לזכרו של יעקב הררי, שפיתח את ענף גידול אגוזי האדמה בחבל הבשור. בחניון יש שולחנות פיקניק וברז מים לשתייה.

בריכת נחל גמילה - הבריכה, מוקפת קנים ועצי אשל, נמצאת בשפך נחל גְּמִילָה (ואדי גִ'ימָלֶה) לנחל בשור. נראה כי כבר בתקופה הביזנטית חצבו כאן מאגר, שחודש יחד עם מאגרים אחרים במלחמת העולם הראשונה כדי לשרת את חיל הפרשים הבריטי. כרייה בעבר של חלוקי נחל למי התהום של אקוויפר החלוקים מבטיחה אספקה יציבה של מים לבריכה. 

M4  - שתי החביות הניצבות זו על זו וצבועות שחור-לבן, נושאות את האות האנגלית M ואת הספרה 4. החביות מציינות את ראשית המיפוי המודרני בישראל, שהחל בשנת 1921. השיטה התבססה על מדידת משולשים והמודדים סימנו בשטח את קודקודי המשולשים, הידועים בשם נקודות טריאנגולציה, ובקיצור – נקודות טריג. נקודת טריג M4 שייכת לקודקוד של המשולש השני במדידות הבריטיות. 

מצפור שי – המצפור, לזכרו של שי דיין, מתנשא לגובה של 90 מ' בלבד מעל פני הים ורק מטרים ספורים מעל גדתו המערבית של נחל בשור. ובכל זאת, נקודת התצפית הצנועה מעניקה מבט נהדר אל המרחב שבין עזה לבאר שבע ואל גבעות שפלת יהודה והרי חברון.

האשל הגדול - עץ גדול ויפה שזרועותיו יוצרות מארג מפותל ומרווח של ענפים. אשל הפרקים, זה שם העץ, עמיד לתנאי יובש ומליחות ועל כן ניטע בהמוניו במערב הנגב. בין ענפיו יש פינה ישיבה נעימה.

תצפית מאגר נירים - הרחבה הקטנה צופה על המאגר שבנה קיבוץ נירים בשנות ה-70 כמאגר צד שאוסף מי שיטפונות הזורמים מנחל בשור. ליד המצפור נמצא צומת דרכים. בעלי רכב פרטי (לא אוטובוסים) מוזמנים לנסוע במורד עיקולי הדרך אל באר דקלים.

באר דקלים – שני עצי תמר גבוהים, שקמה נאה, בית באר ובצידו בריכה יוצרים פינה ציורית, שזכתה לשם באר דקלים. הבאר נותרה מהכפר אַבּוּ בּקָרָה ("בעל הפרה") או אולי אבו בַּכְּרָה ("בעל הבִּכְרָה", נקבת הגמל). בכפר הקטן היו כ-10 בתים מרוחקים זה מזה, שנבנו גושי כורכר וחלוקי נחל מעורבים בלבני בוץ.

הקטע הצפוני

הדרך מלווה את הגדה הימנית (המזרחית) של נחל בשור לאורך כ-13.5 ק"מ. הדרך חושפת את נופי תל גמה ועוברת בין שדות מעובדים, ליד מפגש הנחלים גרר ובשור ובאתרים הקשורים למלחמת העולם הראשונה. קטע קצר מהדרך, מדרום ליער בארי, חשוף לאזור אל-בורייג' שברצועת עזה.

כניסה דרומית: כביש 232, כ-100 מ' מדרום לצומת גמה (מפגש כביש 234).
כניסה צפונית
: מכביש הגישה לקיבוץ בארי נוסעים מערבה ביער בארי, חולפים על פני מגדל התצפית של קק"ל. כ-900 מ' אחרי המגדל פונים ימינה ומגיעים לאחר כקילומטר נוסף לקצה הצפוני של הדרך.
מחניון רעים: דרך כבושה באורך כ-3.5 ק"מ מגיעה לאמצע דרך הבשור הצפונית, ליד נחל גרר. הכניסה לחניון רעים מכביש 232, בין סימני ק"מ 38­-39.

כלנית מצויה

אתרי הקטע הצפוני

מצפור תל גמה – נקודת התצפית ממחישה את גודלו של התל ואת עוצמת השיטפונות של נחל בשור, שסחף חלקים מהתל. השרידים והממצאים שנחשפו במקום מעידים על התיישבות כמעט רציפה מהתקופה הכלקוליתית (4500­-3300 לפנה"ס) עד התקופה ההלניסטית (מאה 2 לפנה"ס). המקום מזוהה עם העיר הכנענית יֻרְזָה\יֻרְצָה. במפת מידבא מהתקופה הביזנטית נזכר המקום בשם אוֹֹרדה.

בתל נערכו חפירות בשנת 1926, בהנהגתו של הארכיאולוג הבריטי פלינדֶרס פיטרי (1853­-1942). פיטרי חשף כתריסר אסמי תבואה גדולים וסדרה של מבני ציבור. ממצא מעניין הוא מטבע כסף נושא הכיתוב הארמי "יחיזקיו פחה", כלומר מטבע של מושל פחווה בשם חזקיהו. היישוב שבמקום היה תחנת דרכים חשובה ב"דרך הבשמים" שהובילה לעזה. בחפירות התגלו עצמות רבות של גמלים בוגרים, כנראה של אלה שלא עמדו בתלאות הדרך. 

נופי הבתרונות - בצד הדרך נראה אזור מבותר ובו חריצים עמוקים בקרקע. אדמת לס נחשבת פורייה, אך בגבול המדבר אורבות לה סכנות רבות בשל עיבוד לא מושכל, רעיית יתר ורצף של שנות בצורת. במצב זה של אובדן כיסוי הצמחייה יוצר נגר הגשם ערוצי סחיפה המונעים עיבוד חקלאי וגורמים לסחף ולירידה בפוריות הקרקע המכונה "מדבור". קק"ל פיתחה שיטות ניקוז ואמצעים למניעת סחף קרקע כגון דרכי מים ותעלות המובילות מי נגר ומונעות סחיפה; טרסות בגדות נחלים; קציר נגר באמצעות סכרונים וניצול המים הנאגרים לגידול עצים וצמחייה המשמשת למרעה. את כל אלה אפשר לראות בדרך הבשור.

תחנה הידרומטרית - דרך הבשור חוצה את נחל גרר סמוך לשפכו לנחל בשור. מעט ממערב לנקודת החציה מתוח סכר בטון לרוחב נחל גרר. זוהי תחנה למדידת ספיקת המים העוברת בנחל בעת שיטפונות. הספיקה המרבית שנמדדה בסכר הזה היא 271 מ"ק בשנייה! בתחנה הידרומטרית סמוכה בנחל בשור נמדדה ספיקת שיא של 759 מ"ק בשנייה, כמעט פי שלושה. לשם השוואה, ספיקת מעיינות הדן עומדת על כ-8 מ"ק בשנייה. 

הבוסתן בגרר - עץ שקמה ענק, משוכות צבר ועצי בוסתן ליד שרידי באר אנטיליה, יוצרים פינת חמד. אנטיליה היא מתקן שאיבה הבנוי על עיקרון של שרשרת נעה. לשרשרת מחברים כלי קיבול ומסובבים אותה, בדרך כלל בכוחה של בהמת עבודה. כאשר כלי הקיבול יורדים לבאר הם מתמלאים מים ותוך כדי השלמת הסיבוב כלי הקיבול מתהפכים על פיהם ושופכים את המים שבתוכם לבריכת אגירה.

בעבר נקרא המקום בייקת אבו כוהייל (הבקתה של אבו כוהייל), כנראה על שם מי שהתגורר כאן. ליד הבאר התגלה אתר מהתקופה הכלקוליתית (אלף 5 לפנה"ס). נמצאו בו, בין השאר, שברי כלי חרס, ראש אלה מבזלת, גרזן אבן וכלי צור.

תצפית מפגש הנחלים - מרפסת התצפית צופה אל שפך נחל גרר לנחל בשור. מהעבר השני מתנקז לכאן נחל אסף. במזרח נראה תל גמה, מתנשא מעל נחל בשור ובמערב נראים בתי מחנה הפליטים אל-בורייג'.

שביל מעבר הבשור - שביל מעגלי קצר, שאורכו כ-600 מ', חושף מעט מעברו של נחל בשור במלחמת העולם הראשונה (1917). תחילה נגלה באר בנויה, שנכרתה כנראה על ידי הצבא הבריטי בזמן המלחמה. בהמשך נראה מתחת למעטה הלס מחשוף סלע מתצורת פלשת. סלעי תצורה זו נרבדו בים רדוד, שהציף בתקופת הפליוקן (לפני 5.3­-1.8 מיליון שנה) את שפלת הנגב ואת החלקים הנמוכים של שפלת יהודה. נסיגת הים הפליוקני הותירה אחריה את משקעי תצורת פלשת - כיסוי דק של קונגלומרט חופי (תלכיד חלוקי אבן), סלעי חוף, אבן חול ימית וחוואר חולי.

בהמשך הדרך נקטעות הגדות התלולות של נחל בשור בקטע מדרון מתון. הצבא הבריטי מיתן את המדרון כדי להקל על העברת אספקה לכוחותיו ששהו בגזרה.

שימו לב, בדרך חזרה, לתעלה הרדודה שבצד דרך הנוף. זה מה שנותר ממסילת ברזל קלה שהניחו הבריטים מדיר אל בלח לכוחותיהם שבח'ירבת מנדור (חורבת מדור), שנמצאת כ-3 ק"מ ממזרח לכאן. המסילה נועדה, בין השאר, לפינוי פצועים מאזורי הקרבות.

נחל שערתא - דרך הבשור מלווה את ערוץ נחל שערתא, מיובלי נחל בשור, בין יער אקליפטוס למטעי אבוקדו. הדרך מסתיימת ליד "כביש הבטון" שביער בארי. מכאן נוכל להמשיך ולטייל באתרי יער בארי, או לסיים את המסע ולנסוע מזרחה לקיבוץ בארי ולכביש 232.

קק"ל למען הקהילה

מאגרי הבשור

קק"ל בנתה ברחבי ישראל כ-230 מאגרי מים. מאגרי קק"ל מהווים מקור מים מרכזי ובר קיימא לחקלאות ותורמים רבות למשק המים, לחקלאות ולאיכות הסביבה. המאגרים קולטים מי שיטפונות ומי קולחים מטוהרים, מספקים מקור מים אמין וזול למגדלים, ומשחררים מים שפירים לשימוש ביתי, לטבע ולתעשייה.

מאגרי הבשור מוסיפים למערב הנגב 10 מיליון מ"ק מים בשנה ושינו ללא היכר את הביטחון באספקה רציפה של מים. בזכות המאגרים הועתקו אלפי דונמים של הדרים ממרכז הארץ לנגב והורחבו מאוד גידולי השדה באזור, כפי שיכול לראות כל מי שנוסע לאורך דרך הבשור. מאגרי הבשור תורמים תרומה עצומה לפעילות החקלאית, הבסיס הכלכלי של הקהילות באזור.

מאגרי הבשור לאורך דרך הבשור
התוכן בעמוד זה עודכן בתאריך 15.9.2022.
הצילומים בעמוד זה באדיבות: יעקב שקולניק, אבי בלבן, אייל אזולאי, ישראל מלובני וארכיון הצילומים של קק"ל.
בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן.