על הנרקיסים – הבדלים בין הנרקיס המצוי לסתווי

מאת: אוהד בנימיני

הנרקיסים, שייכים למשפחת הנרקיסיים הגדולה המונה מעל 2000 מינים. שמה המדעי של המשפחה הוא - Amaryllidaceae, על שמו של האמריליס, צמח יפה פרחים בו משתמשים גם בגינון. על משפחת הנרקיסיים נמנים בארץ הנרקיסים כמובן, החבצלות, החלמוניות ומינים רבים של שום. שמה האנגלי של משפחת הנרקיסיים היא Onion family - ״משפחת הבצל״, שגם הוא כמובן מין של שום.

לעומת סוגים אחרים במשפחה, הסוג נרקיס מונה מעט מינים יחסית - כ-30 מינים בעולם ושני מינים מתוכם גדלים בישראל.

מרבית מיני הנרקיסים פורחים בלבן או צהוב, הפרחים בד״כ ריחניים במיוחד ומושכים מאביקים שונים. במרכז פרח הנרקיס ישנו מבנה מעניין המכונה ״עטרה״ ובה עלי העטיף התאחו לצורת צינור.

המין הנפוץ ביותר - נרקיס מצוי, פורח מצפון הארץ ועד הנגב. מעניין הוא שהנרקיסים המצויים הגדלים בהר מקדימים לפרוח בתחילת החורף בחריצי וכיסי סלע, ולעומתם נרקיסים העמקים פורחים באזורים מוצפים ובעלי קרקעות עמוקות בחלקו השני של החורף - בזכות אוכלוסיות אלה הנרקיסים יוחסו לביצות והנרקיס אף קיבל את השם ״מלך הביצה״, למרות שאין קשר מובהק בין נרקיסים לביצות.

 

נרקיס מצוי - בנוף. צילום: אוהד בנימיני

 

המין השני- נרקיס סתווי (אפיל), הוא צמח נדיר ובסכנת הכחדה הגדל במספר אתרים מצומצם בצפון מישור החוף. העטרה של הנרקיס סתווי קטנה ובהירה משל הנרקיס המצוי.

 

בנרקיסים מתרחשת תופעה מעניינת המכונה ״הטרוסטיליה״, בכל אוכלוסיית נרקיסים ישנן שני טיפוסים שונים, כל טיפוס בא לידי ביטוי בגובה הצלקות ובגובה אבקנים שונה, ורק שני פרחים בעלי גבהי אבקנים ועמודי עלי זהים יכולים להאביק זה את זה. כך נמנעת האבקה עצמית בתוך הפרח והאבקה מתבצעת רק בין פרטים שונים באוכלוסייה.

 

נרקיס סתווי - שיא פריחה. צילום: נעם עביצל

 

נסיים בשיר ״נרקיס״, של משה דפנא, המיטיב לאתר את פריחת הנרקיסים:

צאו לשדה לשפת האגם,
פורח נרקיס כפלא אך קם.
ענוג הגבעול וצח הוא פירחו
ובכוס של זהב מוזג הוא ריחו.