דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט ראשי
עבור לקישורים מומלצים בתחתית העמוד
He
חיפוש מתקדם
פתח תפריט
משפחות הצמחים
חזרה
משפחות הצמחים
משפחת האברשיים
משפחת האברתיים
משפחת האדמוניתיים
משפחת האורניים
משפחת האזדרכתיים
משפחת האיריסיים
משפחת האלוניים
משפחת האלטיניים
משפחת האלף-העלה
משפחת האלתיים
משפחת האספלניים
משפחת האספרגיים
משפחת האפרוריתיים
משפחת הארכוביתיים
משפחת האשחריים
משפחת האשליים
משפחת הבאשניים
משפחת הבוציציים
משפחת הביברשטיניים
משפחת הביגנוניים
משפחת הבקעצוריים
משפחת הברושיים
משפחת הגומאיים
משפחת הגליתיים
משפחת הגפיתיים
משפחת הגפניים
משפחת הגרניים
משפחת הדגניים
משפחת הדולביים
משפחת הדלועיים
משפחת הדנשטטיים
משפחת הדקליים
משפחת ההדסיים
משפחת ההרדופיים
משפחת ההרנוגיים
משפחת הולריניים
משפחת הורבניים
משפחת הורדיים
משפחת הזוגניים
משפחת הזיפניים
משפחת הזיתיים
משפחת החבלבליים
משפחת החיעדיים
משפחת החלבלוביים
משפחת החלמיתיים
משפחת החמציציים
משפחת הטבוריתיים
משפחת הטופליים
משפחת הטחבי כבד (מערכת)
משפחת הטחבי עלים (מערכת)
משפחת הטחבי קרן (מערכת)
משפחת הטמוסיים
משפחת הימלוחיים
משפחת היערתיים
משפחת היצהרוניים
משפחת הירבוזיים
משפחת הכופריים
משפחת הכחליתיים
משפחת הכף-צפרדע
משפחת הכפתוריים
משפחת הלבניים
משפחת הלוטמיים
משפחת הלועניתיים
משפחת הלופיים
משפחת הלחכיים
משפחת הלילניים
משפחת הלשון-אפעה
משפחת המורינגיים
משפחת המורכבים
משפחת המורניים
משפחת המימוניים
משפחת המישיים
משפחת המצליבים
משפחת המרבה-חלב
משפחת המרסיליים
משפחת המתנניים
משפחת הנאדידיים
משפחת הנהרוניתיים
משפחת הנופריים
משפחת הנוריתיים
משפחת הנר-הלילה
משפחת הנרקיסיים
משפחת הסבונניים
משפחת הסהרוניים
משפחת הסוככיים
משפחת הסולניים
משפחת הסופיים
משפחת הסחלביים
משפחת הסיגליים
משפחת הסימרוביים
משפחת הסלביניים
משפחת הסלוודוריים
משפחת הסמריים
משפחת הסנטליים
משפחת הספלוליים
משפחת הסרפדיים
משפחת הסתווניתיים
משפחת העופריתיים
משפחת העיריתיים
משפחת העלקתיים
משפחת הערבזיים
משפחת הערבתיים
משפחת הערטניתיים
משפחת העריים
משפחת הפואתיים
משפחת הפונטדריים
משפחת הפיגמיים
משפחת הפיטולקיים
משפחת הפילנתאיים
משפחת הפעמוניתיים
משפחת הפרגיים
משפחת הפרנקניים
משפחת הפרעיים
משפחת הפשתיים
משפחת הצבריים
משפחת הצלפיים
משפחת הצפורניים
משפחת הקוציציים
משפחת הקזואריניים
משפחת הקטניות
משפחת הקיסוסיים
משפחת הקיסוסיתיים
משפחת הקנאביים
משפחת הקרנניים
משפחת הרב-רגליים
משפחת הרגלתיים
משפחת הרופיניים
משפחת הרימוניתיים
משפחת הרכפתיים
משפחת הרקפתיים
משפחת השבטבטיים
משפחת השושניים
משפחת השעוניתיים
משפחת השלמוניים
משפחת השפתניים
משפחת השרביטניים
משפחת השרכיניים
משפחת התותיים
משפחת התת-משפחת סילקיים במשפחת הירבוזיים
פתח תפריט
רשימת הצמחים באתר
חזרה
רשימת הצמחים באתר
צמחים מוגנים
צמחי תבלין
צמחים רעילים ומסוכנים
צמחי מרפא
צמחים בסכנת הכחדה (צמחים "אדומים")
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
צמחים צופניים
פתח תפריט
קק"ל - יערות וגנים בוטנים
חזרה
קק"ל - יערות וגנים בוטנים
עצים ביערות קק"ל
גן בוטני אילנות
גן בוטני אגמון החולה-קק"ל
מונחון - מילון מושגים
פתח תפריט
דיווחי פריחה מהשטח
חזרה
דיווחי פריחה מהשטח
מועדי הפריחה
פתח תפריט
כתבות
חזרה
כתבות
מאמרי דעה
פתח תפריט
האבקה בראי ישראלי
חזרה
האבקה בראי ישראלי
תצלומי גרגרי אבקה
פתח תפריט
צמחים במקורות ובפולקלור
חזרה
צמחים במקורות ובפולקלור
צמחים ופולקלור
שבעת המינים
ארבעת המינים
צמחים במקורות
פתח תפריט
מתכונים
חזרה
מתכונים
כבושים וחמוצים
מנות עיקריות
מרקים
משקאות
מתוקים
סלטים חמים
סלטים קרים
תבלינים
פתח תפריט
אודות
חזרה
אודות
רשימת מקורות
דיווחי פריחה
סגור תפריט עליון
קרן קימת לישראל
חינוך ונוער
מסלולי טיולים
שבילי אופניים
הקלק וטע
צמח השדה
צרו קשר
He
דיווחי פריחה
חיפוש
סגור חיפוש
ראשי
כתבות
אלות בישראל – הכירות עם המינים השונים וייחודם
חיפוש צמחים
חיפוש צמחים
שם הצמח
משפחה
{{ families.Title }}
צבע
{{ colors.Title }}
צורת חיים
{{ lifeforms.Title }}
תפוצה
{{ distributions.Title }}
עונת הפריחה
{{ floweringmonth.Title }}
{{ab}}
{{ ab }}
חיפוש
ניקוי
אלות בישראל – הכירות עם המינים השונים וייחודם
מאת: אוהד בנימיני
הסוג אלה ( Pistacia), משתייך למשפחת
האלתיים
, עליה נמנים בישראל הסוג אלה, הסוג אוג, והסוג פלפלון הנפוץ בגינון. לאלות פרחים מאובקי רוח, ועל כן הם קטנים ולא בולטים כלל, משום ש"אין להם סיבה" להשקיע בפרסום יקר בדמות עלי כותרת צבעוניים. בטבע בישראל שלושה מיני אלות, נעמוד על ייחודם וההבדלים ביניהם כעת:
הראשונה,
האלה ארץ-ישראלית
, איננה אלא תת מין מקומי של אלה בעלת תפוצה רחבה יותר באגן הים התיכון- הקרויה "אלת הטרבינת", האלה הארץ ישראלית היא מרכיב מרכזי וחשוב ב״חברת האלון והאלה" המרכיבה את החורש הים תיכוני.
על האלה ארץ-ישראלית עפצים אופיניים דמויי בננה, הנוצרים ע"י כנימה בשם עפצית הקרן, המטילה את ביציה בצימוח הצעיר של האלה הא"י. בפירות האלה ארץ-ישראלית, בעלי הציפה החמצמצה, משתמשים לתיבול מאכלים, תערובות תבלינים וברפואה.
לאלה שני סוגי פירות: פירות עקרים בגוון ורדרד אדום, המשמשים לפרסום ומשיכת מפיצי זרעים (בעיקר ציפורים), ופירות פוריים בצבע שחרחר-כחלחל ובהם מצוי עובר אשר יופץ וינבט בנקודה חדשה. אסטרטגייה זו קיימת גם באלה האטלנטית ובאלת המסטיק.
אלה אטלנטית
, היא עץ הגדל למימדים גדולים ומרשימים. היא נפוצה מצפון מערב אפריקה ועד הרי מרכז אסיה, היא מאפיינת איזורים ערבתיים.
אנו משערים כי האלות האטלניות נפוצו לישראל בתקופת הפליוקן (3-5 מליון שנה) בה האקלים היה קריר וגשום יותר. האלות האטלנטיות פזורות בישראל מעמק החולה ועד הנגב, בדגם תפוצה מפוזר למדיי לאורך רוב הדרך. מעניינת במיוחד תפוצת האלות האטלנטיות בנגב. בהר הנגב בלבד פזורים מעל 1000 עצי אלה אטלנטית (פרופ' אבינועם דנין ספר 1400 עצים) בעיקר באיזור הר רמון.
כיום מגמות ההתחממות והקצנת הטמפרטורות נותנות את אותותיהן בעצי האלה, וחוקרים טוענים שניתן לראות התייבשות ותמותה בעצי אלה אטלנטית רבים בנגב. לדוגמא בנחל חצבה עליון חיו 12 אלות בשנות השמונים, ונכון ל-2017 חיה בו אלה אחת, 3 במצב התייבשות והשאר מתו. על עצי האלה האטלנטית אנו מוצאים לרוב עפצים דמויי אלמוג, אותו יוצרת הכנימה עפצית ורטהיים.
אלת המסטיק
היא שיח ירוק עד, בניגוד לשני המינים הקודמים אשר נשירים בחורף.היא שכיחה בחבל הים תיכוני ואף שולטת באיזורים מסויימים- כמו שפלת יהודה ומערב השומרון. בנוסף היא חודרת לספר המדבר ומשגשגת בעיקר באיזורים מוכרי רעייה, משום שהצאן והבקר נמנע מלאכול אותה. אלת המסטיק היא צמח ים תיכוני מובהק וגדלה סביב כל אגן הים התיכון.
מין נוסף של אלה, אלת הבטנה (אלה אמיתית) הלא היא הפיסטוק, מקורה בהרי מרכז אסיה ומגדלים אותה בעיקר בשדרת ההר עד הר הנגב, בגלל האקלים הקריר לו היא זקוקה.
כיצד נבחין בין המינים השונים?!
לאלות עלה מנוצה המורכז מעלעלים. העלעלים של אלה ארץ-ישראלית מחודדים בראשם, לעומת העלעלים של האלה האטלנטית בעלי הראש הקהה. סימן חשוב נוסף הוא שציר העלה (המקל האמצעי והראשי בעלה) מכונף- בעל התרחבויות, באלה האטלנטית ודק וללא התרחבויות באלה ארץ-ישראלית. סימן נוסף הוא שציר העלה באלה ארץ-ישראלית נוטה לגוון אדמדם לרוב. העלה של אלת המסטיק קטן וגלדני מאוד, ואין לטעות בו.
האלה במקורות
האלה, יחד עם האלון, נושאת ומשמרת את השורש "אל", אשר ניתן לשני העצים הללו, המאריכים חיים והופכים ל"פסלים חיים" מעוררי השתאות, להם יחסו קדושה וסמליות בתרבויות רבות. בעיקר אנו מוצאים עצי אלון ואלה (ועצים ממינים נוספים) עתיקים ליד קברי קדושים מדתות שונות.
האלה, כיאה לעץ מרכזי ונפוץ, נזכרת בתנ"ך במספר מקורות- ראשית- בישעיהו (פרק ו, פסוק י"ג) מופיעים האלון והאלה בסמיכות- "והיו כאלון וכאלה אשר בשלכת".
יעקב טומן את אלוהי הנכר "תחת האלה אשר עם שכם" (בראשית לה, ד) ומלאך אלוהים מתגלה לגדעון "תחת האלה אשר בעפרה" (שופטים ו, יא), ובספר דברי הימים מוזכר לנו שאת שאול ובניו קברו "תחת האלה" ביבש גלעד (דברי הימים א, פרק י, פסוק י).
גם במסורת המוסלמית, נהוג לא לפגוע ולכרות עצים סביב קבורת קדושים ולשמר אותם. אחת האלות ארץ ישראליות הוותיקות ביותר גדלה ליד נביא ינון בשומרון, ואלה אטלנטית ותיקה ביותר גדלה ליד המקום המיוחס לקברו של רבי טרפון, בקדיתא שבגליל העליון. קיומן של אלות ותיקות, אולי אף האלה הספציפית שעל קברו של רבי טרפון מוזכרת בספר "גבעת שאול" משנת 1893- "נמצא חורבה ישנה ושם קבור רבי טרפון הנזכר פעמים רבות בתלמוד, ועצי בטנים זקנים עומדים אצל החורבה". בטנים, היא האלה האטלנטית, כשמה הערבי - ״בוטום״. כמובן, שפגיעה בעץ מקודש עלולה לגרור עונשים כבדים מצד הפוגע..
האלות שימשו ומשמשות עד היום לצרכים רבים. משרף אלת המסטיק נהגו ונוהגים עד היום לייצר "גומי לעיסה" להיגיינת הפה. אנחנו מכירים את השימוש הזה עוד מימי התלמוד, בתוספתא במסכת שבת מוזכר לנו - "אין לועסין מסטיכי בשבת, אימתי? בזמן שמתכוון לרפואה, אם מפני ריח הפה מותר". כמו כן, משרף אלת המסטיק מפיקים תבלין הנמכר תחת השם "מוסטקי" (מסטיכה בפיניקית משמעו "לעיסה"), בו מתבלים מאכלים שונים, בין היתר רחת לוקום. מהענפים הצעירים והגמישים של שיחי אלת המסטיק ניתן לקלוע סלים קשיחים ועמידים במיוחד!
את פירות האלה הארץ-ישראלית והאלה האטלנטית אוספים, ומייצרים מהקליפה החמצמצה תבלין אותו מוסיפים לתערובת הזעתר ולמאכלים נוספים. כמו כן, הופק שמן המשמש בעיקר למאור. את פירות האלה היו זורקים לתנור או לטאבון לפני אפיית הלחם, והארומה המיוחדת של הפירות הייתה מבשמת ומתבלת את המאפים.
מהעצה של האלות הכינו בעבר כלי עץ שונים- מכתשים, כפות, ועוד. והאלה האטלנטית העמידה משמשת עד היום כעץ עליו מרכיבים את האלה החשובה ביותר - אלת הבטנה, הלא היא הפיסטוק..
הזכרנו כי האלה ארץ-ישראלית שלנו איננה אלה תת מין מקומי של "אלת הטרבינת" ( P. terebinthus) בעלת התפוצה הרחבה. מהאלה הזו, ומהאלה ארץ-ישראלית שלנו יוצר החומר החשוב טרפנטין, ששמו התגלגל משמה של אלת הטרבינת.
עוד על האלות, כולל מסלולי טיול מומלצים:
אלות אטלנטיות מרשימות
אלה אטלנטית בפארק עדולם
שביל האלות בפארק בריטניה
חניון לילה האלות בהרי נפתלי
לפניך רכיב גלריית תמונות
אלה אטלנטית - עפצים דמויי אלמוג. צילום: אוהד בנימני
אלה אטלנטית - נחל אלות, הר הנגב. צילום: אלמוג רם
אלה אטלנטית - קבר רבי טרפון בקדיתא. צילום: אלמוג רם
אלה ארץ ישראלית - עפצים דמויי בננה. צילום: אוהד בנימיני
שיחי אלת מסטיק - אזור מכמורת. צילום: אלמוג רם
חנון האלות - הרי נפתלי. צילום: אלמוג רם
אלה ארץ ישראלית- בפריחה. צילום: אוהד בנימיני
הרשמה לניוזלטר
להרשמה לניוזלטר שלנו
על הרשמה לעדכונים