האלה האטלנטית הביאה לנופי ישראל את העצים המרשימים ביותר מבחינת גיל, גודל ועוצמה. עצים אלה ניחנו בגזע חסון ועבה, היקף הגזע של אחדים מהם מגיע לכדי 5 מ' ויותר, עליהם מנוצים וציר העלה מכונף. כנף הציר מהווה את אחד הסימנים שבעזרתם ניתן להבדיל בין עצי אלה ארצישראלית לאלה האטלנטית.

האלה האטלנטית היא עץ נשיר חורף, אך עמידה גם לקיץ חם ויבש. תכונות אלה מעידות היטב על טיפוס התפוצה הערבתי של העץ. נציגים של העץ חיים במרחב שבין מרכז אסיה לבין הרי האטלס שבצפון אפריקה, והעץ מופיע גם ביוון ובקווקז. גם בישראל נמצא את האלה האטלנטית באזורים הערבתיים של הארץ: בגולן ובמזרח הגליל העליון, בעמק החולה, בגליל התחתון, בספר יהודה ובמקומות הגבוהים בהר הנגב באזור נחל אלות. בנגב, עצי האלה צומחים בערוצים גדולים, או בכיסי קרקע בין סלעים, הקולטים אליהם מים מהסביבה. התפוצה המקוטעת אף מרמזת שהעץ היה נפוץ יותר בעבר, והעצים שאנו רואים היום הם רק עדות לתפארת העבר.

עץ בשם אלה נזכר פעמים רבות במקורות הקדומים. השם העברי נגזר מהשורש "אל", אולי משום שבצל עצים גדולים נהגו לבצע את פולחן האלילים: "ועל הגבעות יקטרו תלת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה" (הושע ד', 13). גם כיום אנו מכירים קברים מקודשים, המשמשים אתרי עלייה לרגל, השוכנים בקרבת עצים גדולים של אלה אטלנטית. על שניים מהם תוכלו לקרוא בהמשך.

בתנ"ך מסופר גם שאבשלום, בנו המורד של המלך דוד, נקלע למצב ביש כששערו הסתבך בין ענפי אלה והוא נותר תלוי בין שמים וארץ עד שבא יואב, שר צבאו של דוד, ותקע חצים בלבו.

עצי אלה גדולים שימשו כנקודות ציון. מלאך ה' נגלה לגדעון "תחת האלה אשר בעפרה", שאול המלך ובניו נקברו תחת עץ האלה ביבש גלעד. וגם הקרב בין דוד וגוליית התרחש בעמק האלה, שנקרא, מן הסתם, על שמו של עץ גדול שצמח שם. עצי אלה אטלנטית אכן צומחים באזור. העץ נזכר גם במשנה. במסכת יבמות (י"ב, ו') נכתב שרבי הורקנוס ישב מתחת לאלה בכפר עיטם.

האלה האטלנטית היא קרובת משפחה של אלת הבוטנה (פיסטוק. השם פיסטוק נגזר מהמילה הפרסית לאלה, פיסטה). לעתים, משתמשים בגזע של עצי אלה אטלנטית ככנה שעליה מרכיבים את אלת הבוטנה. בעבר, השתמשו בעצה הקשה של האלה האטלנטית כחומר גלם לכלי עבודה ומהפירות הפיקו שמן. תהליך ההפקה היה מסובך למדי: ראשית, ריסקו את הפירות באבן. לאחר מכן, העבירו את הרסק לכלי ובו מים חמים. השמן צף על פני המים ולאחר שאספו אותו, ניתן היה להשתמש בו למאור.

האלה היפה הזו מעניק צל למערה שבה, על פי המסורת, קבור רבי חנינא בן דוסא, הלא הוא "הצדיק" של עראבה. בתלמוד נזכרה העיירה ששכנה כאן בשם ערב. הגזע הענק של האלה מגיח היישר מתוך הסלע הטבעי. שנים רבות עברו על העץ והאבנים העתיקות שמהן נבנה הקבר הספיקו להינעץ עמוק בבשרו. מהגזע הגדול והמעוקל משהו יוצאים שני בדי ענק, שצילם נופל לא רק על החצר ועל המערה, אלא גם פולש לבית הקברות הסמוך. בשטח בית הקברות צומחים עוד כמה עצי אלה אטלנטית, אך הם קטנים בהרבה מהעץ של הצדיק המקומי.
גישה: לעץ מגיעים בנסיעה למרכז עראבה. עולים בכביש הראשי עד קצהו, המסתיים בצומת T (מול המכולת). פונים שמאלה ומגיעים, לאחר כ-50 מ', לגרם המדרגות ולמערת הקבר. המקום מוכר בשם "הקבר של הצדיק".

אלה זאת נמנית עם העצים היפים והמרשימים בישראל. יש לה גזע אדיר וממנו מגיחות שש זרועות ענקיות, הפורשות צל על כל מי שבא לשיח את לבו אצל קברו של התנא רבי טרפון. כמה מאמרותיו של הרב המפורסם משמשות אותנו עד ימינו. אחת היפות שבהן אומרת: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה".
גישה: בצד קבר רבי טרפון, קדיתא. גישה מדרך העפר העולה לקדיתא מכביש מירון-צפת (כביש 89), בין סימני ק"מ 48-47.

האלה האטלנטית המרשימה הזו צומחת בראש שביל שסומן בידי התלמידים והמורים של בית הספר היסודי ניצני זבולון. הגזע של העץ עבה מאוד והנוף מתחיל בדיוק בגובה שאליו שיני הבקר, הרועה בסביבה, אינן יכולות להגיע. מהגובה הזה, העץ מפתח סבך רציני של ענפים ובני ענפים.
גישה: הטיול מתחיל ביער קרית אתא. נכנסים לקרית אתא מצפון (כביש 780). ברמזור הראשון, פונים מזרחה (שמאלה) ונוסעים כ-3.5 ק"מ בדרך מנחם בגין, לעבר שכונת גבעת טל. דרך הנוף יוצאת מהכיכר שבשכונה, עוברת מתחת לגשר כביש 70 ונכנסת ליער. נוסעים בדרך היער הראשית כ-600 מ' וחונים בחניון הנמצא בצד חורבות אושה. למסלול נכנסים דרך שער בגדר בקר.

חורבת אושה מנוהלת ע"י רשות הטבע והגנים.

כתיבה: סוהיל זיידן ויעקב שקולניק
צילומים: יעקב שקולניק
פורסם בתאריך: 21.05.2013