על השקדים – הבדלים בין המינים הגדלים בישראל

מאת: אוהד בנימיני | פורסם בתאריך 8.1.2026

הסוג שקד (Amygdalus) מונה כ-36 מינים של שיחים או עצים קטנים, שתפוצתם ממרכז אסיה ועד אירופה. השקדים שייכים למשפחת הוורדניים (גם: ורדיים), שבה נמנים עצי מאכל רבים נוספים כמו האגס, התפוח, תותי שדה, ועוד.

פעמים רבות אנו תוהים מדוע השקד פורח בכזאת עוצמה ובכזו כמות של פריחה?
ומדוע רק חלק כ״כ קטן מהפרחים מבשיל ומגיע לשלב הפרי? מדוע הבזבוז העצום הזה? 

לדבר מס' הסברים, נמנה אותם כעת:

• אטרקטיביות - עצי השקד מתחרים בינם לבין עצמם על מאביקים... על כן מי שיעשה יותר פרחים ימשוך אליו יותר מאביקים !
• התמודדות - רוב השקדים פורחים בעונה הגשומה.. פרחי השקד עדינים מאוד ונפגעים מרוח וגשם, ובגלל זה כדאי לייצר מספר רב של פרחים ובכך להבטיח שחלקם יואבקו וייצרו זרעים.
• בחירת זכרים ותחרות בין זכרים - חלק מעצי השקד מתפקדים רק כזכרים, ז״א מגדלים רק אבקנים ומייצרים רק אבקה, הפרחים הנקביים "בוחרים" רק את הפרחים מהם יש אבקה טובה - על מנת שייווצרו צאצאים טובים יותר.

לכל מיני הבר של השקדים זרע לבן וגדול המכיל כמות רבה של חומר רעיל- אמיגדלין, האמיגדלין הוא חומר רעיל ומריר שנוצר בזרעי השקד על מנת למנוע מהזרע הגדול והעשיר להאכל ע"י בעלי חיים. השם אמיגדלין נגזר משמו הלטיני של השקד - Amygdalus.

כעת נכיר את מיני השקד השונים הגדלים בארץ על מאפייניהם השונים:

הראשון והנפוץ ביותר, הוא שקד קטן-עלים. שקד קטן-עלים איננו אלא תת מין של השקד המצוי, אותו אנו אוכלים. השקד המצוי הנפוץ בתרבות הוא למעשה ״מוטציה לא רעילה״ של צמח הבר. הפירות של השקד המצוי נאכלים ירוקים או מבושלים, ולמעשה רוב השקדים שאנו רואים כיום בטבע הם פליטי תרבות. שקד קטן-עלים גדל מהחרמון, בעיקר דרך חגורת הספר עד דרום הרי יהודה, והוא כנראה אב הבר של השקד המצוי.

מין נוסף של שקד הגדל בישראל הוא שקד הרמון, שגדל בהר הנגב הגבוה, הוא קרוב מאוד לשקד קטן-עלים אך קיבל מעמד של מין עצמאי. השקדים בהר הנגב הם למעשה עדות חיה לאקלים קר וגשום יותר ששרר בהר הנגב לפני כ20 אלף שנה. סימן מאפיין ייחודי לשקד זה הם הזרעים בעלי צבע אדמדם.
אחרון וחביב מאוד - שקד ערבי. את השקד הערבי גילתה בישראל מימי רון, בשנת 1981.

השקד הערבי משתייך לקבוצה של שקדים דמויי רותם, הגדלה באיזורי הספר ההררי של המזרח התיכון. אופייני להם נוף של ענפים דקים וירוקים, ומחוסרי עלים במרבית השנה, בפריחה השיחים הללו מתכסים בפרחי שקד קטנים וכפתוריים. השקד הערבי הוא עץ של הרי טורקיה ואיראן ומספר פרטיו בטבע מצומצם. בעבר עלו מספר דיווחים אודות שקדים ערביים בנחלי מזרח בנימין, אך בשנים האחרונות ידועים שני פרטים בלבד, הגדלים במרחק לא רב זה מזה בנחל מכמש (ואדי סוואניט) הנשפך לנחל פרת (ואדי קלט). בשנת 2020, כנראה כתוצאה מרעיית יתר באיזור, מת אחד הפרטים ונותרנו עם פרט יחיד ובודד, המשתלשל ממצוקי נחל מכמש. רשות הטבע והגנים בשיתוף יחידת החילוץ ״מגילות״, גנים בוטניים וגורמים נוספים ירדו בחבלים אל הפרט היחיד שנותר, ואספו ממנו חומר חי על מנת להרבותו.
והנה בשנת 2024 יצא ערן ספיר לסייר בנחל חביבי הנשפך לנחל מכמש וגילה בו מציאה מרעישה - עוד מספר פרטים של שקד ערבי.

על האבקת השקד המצוי לחצו כאן