יחנוק חיוור

יחנוק חיוור - מראה כללי - עין סהרונים - מרץ 2026. צילום חנה קלנר
יחנוק חיוור - מראה כללי - עין סהרונים - מרץ 2026. צילום חנה קלנר
  • שם הצמח: יחנוק חיוור
  • שם מדעי: Cistanche laxiflora Aitch. & Hemsl
  • שם עממי: Broomrape
  • משפחה:עלקתיים Orobanchaceae
  • מס' עלי כותרת: 5
  • צורת העלה: אין עלים
  • שפת העלה: אין עלים
  • בית גידול: נחלים וביצות
  • צורת הגבעול: חסר גבעול
  • צורת חיים: טפיל
  • עונת הפריחה: פברואר, מרץ, אפריל
  • מוצא: דרום אסיה
  • בסכנת הכחדה
מאת: הגר לשנר
 
אודות הצמח
 
יחנוק חיוור הוא צמח טפיל רב-שנתי ללא כלורופיל (צבע ירוק) כלל, חסר עלים וגבעול. הצמח טפיל על שורשי עצים בשולי מעיינות במדבר, בארץ בעיקר לאשל היאור שהוא מין האשל הנפוץ בבתי גידול מליחים במדבריות ישראל.
 
באביב יחנוק חיוור מעלה מעל לפני הקרקע עמוד פריחה רב פרחים בגובה עד 50 ס"מ. כל פרח מלווה בעלה חפה משולש שנפרש עם פתיחת הפרחים. התפרחת דלילה בהשוואה לזו של מיני יחנוק אחרים בארץ.
הפרחים לועניתיים בצורתם (בדומה לפרחי לוע-הארי). הגביע קצר בהרבה מהכותרת, עם חמש אונות מרצעניות קצרות. כותרת הפרח דמויית חצוצרה עם חמש אונות מעוגלות, אורכה עד 4 ס"מ. צבע הכותרת לבן עד לילך, עם שני כתמים הצהובים בחלק התחתון של לוע הכותרת. האבקנים לבנבנים, בסיסי הזירים שעירים, ארוכים, מקושתים, ונישאים על צינור הכותרת מבפנים. עמוד העלי הלבן בולט מתוך לוע הכותרת ובראשו צלקת לבנה רחבה.
הפרי הוא הלקט סגלגל, שעיר, שנפתח ביובש ומפיץ זרעים זעירים רבים.
 
יחנוק חיוור הוא מין קל יחסית לזיהוי, שכן הוא נבדל משאר מיני היחנוק בארץ בצבע הפרחים הבהיר מאד – לבן עד לילך בהיר, ובתפרחת הרפה.
 
סיסטמטיקה:
 
הסוג יחנוק (Cistanche) שייך למשפחת העלקתיים (Orobanchaceae), משפחה בת כמאה סוגים, כולם טפילים מלאים (דוגמת הסוגים עלקת ויחנוק) או טפילים ירוקים (דוגמת הסוגים עלוק ועלקלוק) הנפוצה באזורים הטרופיים והממוזגים.
 
בסוג יחנוק יש 27 מינים, כולם טפילים מוחלטים חסרי כלורופיל. תפוצת הסוג היא בבתי גידול מדבריים עד יובשניים ממקרונזיה במערב דרך צפון אפריקה ומזרחה, דרום-מערב אירופה, דרום אסיה ומרכזה (למעט אזורים טרופיים) מישראל עד מערב סין. הסוג תואר לראשונה בפורטוגל (Hoffmansegg J. C. & J. H. F. Link, 1806, Flore portugaise 1: 318).
 
הסוג בארץ עבר רביזיה שפורסמה ב-2025 (Ben-Natan & Thorogood, 2025) ושינתה את כל הידוע לנו על היחנוקים בארץ. עד הרביזיה הכרנו בארץ שני מינים בלבד – יחנוק המדבר וי. המלחות. לאחר הרביזיה מוכרים בארץ חמישה מינים, ויחנוק המלחות שזוהה בארץ בטעות כלל לא גדל בר בארץ.
 
יחנוק חיוור תואר בראשונה מאפגניסטן (Aitchison J. A. T.  & W. B. Hemsley, 1888. Trans. Linn. Soc. London, Bot. 3: 94). מאז ועד לאחרונה היה ידוע רק מאפגניסטן ואירן.
 
בארץ הצמח היה מוכר מעין סהרונים שבמכתש רמון, אך זוהה בטעות כיחנוק המלחות בגלל צבעו הלילכי-לבנבן. החל בשנת 2020 הבין דר בן-נתן שזיהוי המין שגוי והוא הוביל לרביזיה של הסוג בארץ שפורסמה ב-2025, ובה הוגדרו האוכלוסיות המקומיות כיחנוק חיוור. מחקר מולקולרי הגדיל את תפוצת המין הידועה מאיראן-אפגניסטן למרחב שבין סין לישראל.
 
בישראל גדל יחנוק חיוור במדבר, בבית גידול לח עונתי ומלוח למחצה. זהו מין נדיר ביותר בארץ ונמנה על רשימת המינים בסכנת הכחדה (הספר האדום). כיום הוא ידוע משלושה אתרים קרובים בדרום מכתש רמון, אתר אחד בצפון הערבה, ואחד בבקעת צין. בתחילת המאה ה-20 הוא נאסף בעין חוסוב (עין חצבה) על-ידי מיכאל זהרי, וככל הנראה נכחד שם.
ירידת מפלס מי תהום, התמלחות מעיינות וזיהום מאיימים על האוכלוסיות הנקודתיות המעטות שקיימות בארץ.
 
שם הסוג המדעי – Cistanche, נגזר מהשורש הלטיני 'Cista' שפירושו קופסה, בליטה או מורסה. הוא ניתן לסוג בגלל הבליטות באדמה שיוצר הצמח בראשית ההתפתחות של עמוד הפריחה, בטרם יבקיע ויצא לאויר. תואר המין – laxiflora  פירושו 'רפה פרחים' או 'דליל פרחים' על שום התפרחת הדלילה לעומת מיני יחנוק אחרים.
 
שם הסוג העברי 'יחנוק' מתייחס לתכונת הטפילות של הסוג ותואר המין (המוצע) 'חיוור' מתייחס לגוון הבהיר של הפרחים.
 
פולקלור  ורפואה עממית
 
למינים שונים של יחנוק יש שימוש רב ברפואת צמחים סינית, בעיקר לחיזוק הצ'י. התרופה הסינית מופקת כאשר קוצרים את התפרחות הצעירות לפני שהן בוקעות אל פני האדמה, חותכים אותן לפרוסות והשימוש בצמח הוא בצורת פרוסות מיובשות, אבקה או פרוסות משורות בנוזל. שימוש אינטנסיבי בצמח הביא לירידה גדולה באוכלוסיות הסוג בסין, עד סף הכחדה.