אפריל 2012: עין טייסים

נופי הרי ירושלים כפי שנראים ממדרון הר טייסים. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל
מאת: רעות בדיחי

טיול חודש אפריל מזמין אתכם להר טייסים ועין טייסים, פינת חמד נעימה, מוריקה וטיפוסית מאד לנוף הרי ירושלים, בצד פיסת היסטוריה קרובה ומעניינת, המתאימה לימי עצמאות אלה

לא צריך לנסוע רחוק! כמה קילומטרים בלבד מכביש סואן ורבע שעה מעיר הבירה שוקקת התנועה והחיים תמצאו מגוון אתרים לבילוי, טיול והיכרות עם מורשת ישראל. הטיול שלנו יוביל אתכם אל לב יער המטופח על ידי קק"ל ובו משתלבים חורש ים תיכוני עם יער נטע אדם, טיול קסום, קריר ומומלץ.
עונה מומלצת: רצוי באביב ובקיץ
זמן טיול: כ-3 שעות
מתאים: לכל המשפחה (לא עם עגלות בשל ירידה תלולה)
כיצד מגיעים: להר טייסים: הר טייסים שוכן בצד כביש צומת אשתאול-צובה (כביש 395). הכניסה להר כקילומטר ממזרח למושב רמת רזיאל, בין סימני ק"מ 10-9.
לעין טייסים: ממשיכים מזרחה בכביש 395 כ-4 ק"מ. מעט מזרחה מהכניסה לקיבוץ צובה מסתעפת דרך עפר מסומנת ירוק. תחילתה בכביש אספלט, לאחר כ-10 מ' מגיעה הדרך לצומת T. הפניה שמאלה תוביל אותנו אל עבר המעיין. הדרך אבנית, אך עבירה לכל רכב והיא מגיעה לאחר כ-2.9 ק"מ לרחבת החניה של עין טייסים. מהרחבה יש לצעוד כ-100 מ' מערבה עד למעיין עצמו. הדרך משולטת בחיצי עץ קק"ליים.
להורדת מפה: הקליקו כאן.

קצת על המעיין

עין טייסים, הנקרא על שם ההר ונמצא על מורדותיו המזרחיים, הוא מעיין שכבה קלאסי בהרי ירושלים. איך נוצר מעיין זה? הגשם שיורד בהרי יהודה (ובכלל) מגיע לקרקע וממשיך לזרום באחת משתי צורות: על פני הקרקע, או מתחת לפני הקרקע. הגשם שזורם על פני הקרקע נקרא "נגר עילי". הוא זורם אל הנקודה הנמוכה ביותר, חובר לטיפות נוספות, זורם ביובל קטן, מתנקז אל אחד הנחלים הגדולים וזורם איתו הימה. לעיתים נאסף נגר זה על ידי האדם אל בורות מים ומאגרים, ומשמש אחר כך לשתיה או לחקלאות.

צורת הזרימה השניה נקראת "נגר תחתי". גשם אשר מחלחל אל בטן האדמה, אך גם כאשר הוא נעלם מעינינו- הוא ממשיך לזרום ולחלחל. בבטן האדמה הוא פוגש טיפות רבות נוספות, ויחד הם נוסעים מטה מטה, עד אשר הם מגיעים אל שכבת סלע שלא ניתנת לחילחול. שם הם נאגרים, לפעמים נוצרות ממש בריכות בבטן ההר, וממתינים. אם צפוף- הם יחפשו מקום לצאת מההר. אם תהיה רעידת אדמה, קו מגע חלש בין שכבות סלע, או סדק בצלע ההר- יחלחלו המים החוצה.

עד לפני המצאת הברזים, היה זקוק האדם למים אלה לצרכים רבים, החל בשתייה, דרך צורכי הבית, וכלה בחקלאות. היו מקרים שבהם גילה האדם על צלע ההר מעט טיפות שמגיחות החוצה. הוא הבין שזהו סימן לקיום מאגר מים פנימי, ואם הוא היה זקוק לעוד מים, הוא חצב ניקבה אל בטן ההר, בכדי "לעודד" את המים לצאת החוצה ולהכין להם נתיב זרימה נוח. את המים הוא ניצל, בין היתר, להשקית עדריו, ערוגותיו ושדותיו.

הבריכה של עין טייסים מאגמת אל תוכה את מי הנגר התחתי שניקוו אל מאגרון מים בבטן הר טייסים. גם כאן ניתן למצוא ניקבה שעוזרת למים לזרום החוצה.

אגב, כדאי לדעת: עד לפני כעשור היו רוב בריכות המעיינות בהרי ירושלים ריקות ממים (וממטיילים). מתישהו אז, החלה תנועה לשיפוץ ושיקום המעיינות. תנועה שחברו אליה אנשים רבים וטובים, אשר באו לרוב בהתנדבות, ניקו את הניקבות ובריכות האיגום, טייחו וביטנו את הבריכות בכדי למנוע בריחת מים, ואף הביאו דגי זהב בכדי לשמור על נקיון ואיכות המים. אולי עצם זה שאנשים התחילו להשקיע במקום באהבה- חידש שוב את קשר הגומלין ההדדי בין האדם לסביבתו.
 
כדי לשמור על הקשר הזה חי ובריא, אנו ממליצים לבוא, לשהות, להנות, להשאיר נקי, ואפשר גם להוסיף רעיון יצירתי: לבנות ערסל בשטח ולהשאירו למטיילים הבאים; להכין ספר מבקרים למעיין; לארגן ארגז הפתעות למטיילים הבאים; ועוד ככל העולה על רוחכם. רק נוסיף, למען ההגינות, כי אלו רעיונות שאנו כבר ראינו בפינות חמד דומות בהרי ירושלים, ונהננו מהם מאד.
מבלים סביב המעיין. צילום: ארכיון קק"ל

מורשת האתר

בראש הר טייסים ישנה אנדרטה לשישה אנשי חיל האויר, אשר נתנו להר זה את שמו, שנפלו במקום במלחמת השחרור. ומעשה שהיה כך היה: לפני קום המדינה, הדרך המרכזית לירושלים (כביש מספר 1) היתה נתונה לשליטה ערבית. כפרים רבים, ביניהם הכפר בית מחסיר, ישבו על מורדות הרי יהודה וירושלים וחלשו על הכביש. שיירות מזון וציוד רפואי, שניסו להגיע לירושלים הנצורה, נתקלו לא פעם במחסומים ובמארבים על הכביש.

למבצע מכבי, שהתרחש ערב קום המדינה (מאי 1948) ואשר מטרתו היתה שחרור הכפר בית מחסיר, נדרש סיוע אווירי. למשימה הוזעק חיל האויר, אז ממש חיל בהקמה. למשימה מונה צוות בן שישה אנשים, מטוס מסוג "נורסמן" ופצצה בת 200 ק"ג. פעמיים ניסה הצוות להגיע אל מעל בית מחסיר, אך חזר לבסיסו עקב ענן ערפל שנח על הכפר. בניסיון השלישי, אין איש יודע מדוע, נסק המטוס אל צלע ההר ולקח עימו את ששת הלוחמים. בראש ההר, היכן שנמצא לימים מנוע המטוס, הוקמה אנדרטה לזכרם, ומקום זה הפך להיות אתר ההנצחה הרשמי של חיל האוויר.
האנדרטה לחללי חיל האוויר בהר טייסים. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

אחרי שקיבלתם צידה לדרך, התחילו את הטיול...

מיטיבי לכת יוכלו לצעוד מפסגת ההר לעין טייסים בשביל תלול, שאורכו כ-1.5 ק"מ. השביל מסומן שחור. אין לצעוד בו מיד לאחר הגשם, מחשש להחלקה.

מסלול הטיול מתחיל ליד האנדרטה שבהר טייסים. אגב, פסגת הר הטייסים (795 מ') ידועה באביב (מרץ- אפריל) בשפע מיני הסחלבים שבה. אל תחמיצו את עץ הקטלב המפואר שנמצא ברחבה שמאחורי האנדרטה. אחר כך רדו בין טרסות יפות ובחורש ים-תיכוני וחצו דרך עפר מסומנת כחול. לאחר חציית הדרך המשיכו שוב בין טרסות ועצי יער ותגיעו למעיין. בשל הפרש הגבהים הניכר (כ-150 מ'), מומלץ שרכב ימתין למטיילים בעין טייסים, או בכניסה לקיבוץ צובה.
שילוט כניסה לאתר. צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

כל ההמלצות לטיולים...

 
* המידע שבמסלול טיול החודש שכאן הוא בגדר המלצה בלבד. האחריות לשלומכם בעת הטיול חלה עליכם. עדכונים שוטפים של הודעות למטיילים תמצאו כאן»