פברואר 2017: שביל המטוס סובב איתנים

מבט מלמעלה אל גבעת יערים ואבו גוש. צילום: יעקב שקולניק
מסלול חדש מאפשר לכם לצפות בנופים המקסימים של הרי ירושלים ממש מנקודת השיא. בדרך תוכלו לצפות בצמח שבטן לבן, לסייר בשביל הקטלבים ולגלות מה עלה בגורלו של המטוס. התחזית מציינת שבת נעימה? בואו לטייל עמנו
החורף עדיין אתנו וכיף גדול לטייל כעת במזג אוויר נעים ולראות את כל הירוק מסביב. הפעם נמליץ לכם על מסלול חדש שנוצר כתוצאה מיוזמה משותפת של קק"ל ושל הנהלת המרכז לבריאות הנפש באיתנים. הדרך עוברת בנקודה הגבוהה ביותר של הרי ירושלים. גובה הפסגה מגיע ל-776 מטר מעל פני הים. במאמצים להכשרת השביל השתתפו גם אנשי קק"ל וגם מטופלים מהמרכז. התוצאה היא מסלול יפהפה חדש. ממש חוויה מרגיעה שמומלצת לכל נפש.

טיולנו מתחיל ליד שדרת ברושים. רואים את קבוצת הצמחים בצל עצי הברוש? אלו הם צמחי שבטן לבן. הכדורים האדומים העסיסיים שעל הצמח הם מעדן לציפורים שמגיעות לכאן בשמחה לזלול מהם, ובכך הן מסייעות להפצת הזרעים של הצמח. עסקה מצוינת לשני הצדדים.

אנו מתחילים לצעוד בדרך עפר רחבה. משמאל מלווים אותנו עצי חורש, בעיקר אלון מצוי ואלה ארצישראלית. אחרי כמה דקות של הליכה הנוף נפתח ולפנינו נפרשים הנופים המרהיבים של הרי ירושלים. מתחת לאנטנה הגבוהה נמצאת נקודת התצפית הטובה ביותר. שבו להפסקה קלה ותוכלו לראות את יערות סטף ורכס שורק. ביניהם נמצא הערוץ העמוק של נחל שורק. ומה נמצא באופק? שם נראה בבירור הרכס של הרי חברון.
רואים את שרידי המבנים ובורות המים הקטנים? אלו הם שרידים של הכפר הקטנטן דיר עַמְר שבו התגוררו מעט תושבים עד מלחמת יום העצמאות. הכפר נכבש ב-16 ביולי 1948 בידי הגדוד הרביעי של חטיבת הראל. לפנים, בראש ההר נבנה אתר מקודש לזכרו של א-סאעי ("השליח") עמר, כלומר, שליחו של עומר בן אל-ח'טאב, כובש ירושלים במאה השביעית לספירה. שנים מאוחר יותר, בשנת 1942 יזם שם הוועד הערבי העליון הקמת מוסד לימודי ששילב לימודים עם חקלאות. היום שוכן במתחם החווה המרכז לבריאות הנפש איתנים.
עץ קטלב אדמוני בצד השביל. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל
נחנו וצפינו? בואו נמשיך הלאה. מאזור האנטנה השביל יורד ונראים נופים אחרים: קיבוץ צובה עם ההר הבולט שמעליו והכרמים שבעמק ונחל צובה ולידו הכפר עין ראפה. מעבר לכביש 1 אנו רואים את קריית ענבים, מעלה החמישה והר אדר. לאחר שצעדנו כ-250 מטר מהאנטנה אנחנו עוזבים את דרך העפר ופונים שמאלה בשביל מדרגות שמטפס מעט מעלה.

מכירים את העצים בעלי הקליפה האדומה? נכון. אלו הם עצי הקטלב, שקליפתם האדומה מתחלפת כל שנה ומתחתיה נשאר גזע עץ צהבהב וחלק. אנחנו נהנים לפסוע כעת בין הכמות הרבה של העצים האדמדמים והמיוחדים האלה. בהמשך נמצאת טרסה ענקית שיוצרת מדרגה שהשביל עובר עליו. כנראה שהיא נבנתה בשנות ה-50 על ידי עולים חדשים שעסקו בעבודות ייעור. אנו חולפים על פני עצי האורן והברוש, ששרדו את החורף הקשה של שנת 2015 ויצאו ממנו, למרבה הצער, בנזק.

ומה נמצא מולנו? ואיך זה קשור לשם "שביל המטוס"? אנו רואים כעת מולנו את מושב גבעת יערים. המסלול נקרא גם שביל המטוס לזכר סיפור היסטורי שקרה פה כמה ימים לפני הכרזת קום המדינה.
ב-10 במאי 1948 המריא מטוס מדגם נורסמן, שהגיע שבוע קודם לכן מאיטליה, במטרה להפציץ את עמדות הכוחות הערביים באזור בית מחסיר (כיום בית מאיר) ובכך לסייע לכוחות העבריים במאמצים לפרוץ את הדרך לירושלים. כאשר הגיע המטוס ליעד, טייס המשנה, דניאל בוקשטיין, דיווח בקשר: "זיהינו את המטרה, אנו יורדים להפציץ". אך מאז נותק הקשר והמטוס נעלם עם כל אנשי צוותו. רק חודשיים לאחר מכן נמצאו שרידי המטוס והגופות. אנשי הצוות שלא שרדו הועברו לקבורה בקרית ענבים. כיום מוצב חלק ממנוע המטוס לזיכרון באנדרטה המרכזית של חיל האוויר שבהר טייסים, וחלק אחר נמצא בגן ביישוב גבעת יערים.
טרסה ישנה. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל