החצב לא לבד: פריחת הסתיו

איך יודעים שבא כבר החורף? גשם יורד ורוח קרה נושבת בעורף.

איך יודעים שבא האביב? הכל ירוק ופורח סביב.

איך יודעים שהקיץ בא? חם ויבש והולכים לבריכה.

ואיך יודעים שבא הסתיו? פריחת החצב.

ואיך החצב יודע לפרוח בסתיו? שאלה מצוינת! הנה כל התשובות.

כולנו יודעים שפריחת החצב מבשרת את בוא הסתיו, והחצב הפך לסמל לסיומה של שנה ולתחילתה של שנה חדשה. למעשה פריחת החצבים מתחילה ממש בשיא הקיץ – סוף חודש יוני תחילת יולי. שיאה בספטמבר-אוקטובר והיא נמשכת ברחבי הארץ מחרמון עד נגב במשך כל חודשי הסתיו, עד בוא החורף.

החצב לא לבד - בישראל יש כ-200 מיני צמחים שעונת הפריחה העיקרית שלהם היא הסתיו. המוכרים ביותר ביניהם הם החצב והסתוונית. פורחי הסתיו שלנו הם צמחים רב-שנתיים, ורבים מהם, דוגמת החצב, הם צמחי בצל או פקעת.

חלמונית גדולה. צילום: נעם עביצל

הסתיו הישראלי: קווים לדמותו

החצב, כמו כל הצמחים האחרים, מתאים את מחזור החיים שלו (לבלוב, צימוח, פריחה ועשיית פירות) לעונות השנה בהתאם לאותות סביבתיים, אקלימיים בעיקר. לכן, לפני שנדון בכל דבר אחר, צריך לשאול מה הוא הסתיו שלנו ומה מאפייניו האקלימיים. ראשית הסתיו היא שיא היובש – הזמן בשנה הרחוק ביותר מהגשם האחרון; בסתיו הימים מתקצרים והלילות מתארכים; הטמפרטורות יורדות בהדרגה; ויורדים גשמים ראשונים.

את עונת הסתיו שלנו מחלקים לשלושה חלקים: ראשית הסתיו בה שיא היובש, הימים מתקצרים, והטמפרטורות עדיין גבוהות; אמצע הסתיו בו הטמפרטורות מתחילות לרדת ולעיתים יש גם גשמים ראשונים; וסוף הסתיו (או ראשית החורף), בו הטמפרטורות ממשיכות לרדת ויש כבר גשמים.

הצמחים "יודעים" להגיב לאותות הסביבתיים שאופייניים לעונות השנה השונות. מנגנוני התגובה תלויים במנגנונים אנזימטיים-ביוכימיים מורכבים, שאליהם לא ניכנס במאמר זה.

את פורחי הסתיו אנחנו מחלקים לשלוש קבוצות בהתאם לזמן הפריחה שלהם ולאותות הסביבתיים שמביאים לפריחה: "מבשרי סתיו" – חצב, שיזף מצוי ועוד; "מבשרי גשם" – בן-חצב סתווני, נרקיס סתווי ועוד; ו"מבשרי חורף" – סתוונית היורה, כרכום חורפי ועוד. לכל קבוצה כזו יש מנגנוני תגובה שונים לפריחה.

כרכום חורפי, בזמן האבקה. צילום: נעם עביצל

מבשרי הסתיו

אלה פורחים בטרם סתיו, בשיא עונת היובש והחום, אפילו ביולי-אוגוסט. האות הסביבתי שמורה להם מתי לפרוח הוא התקצרות אורך היום שמתחילה ב-22 בחודש יוני, עוד לפני שיא החום של יולי-אוגוסט.

עם התקצרות אורך היום, השמש מגיעה למקום נמוך יותר ויותר בשמים ביחס לכדור הארץ, וכך קרני השמש עוברות דרך שכבה עבה יותר ויותר של האטמוספירה בדרכן אל פני כדור הארץ. האטמוספירה "בולעת" את הקרניים באורכי הגל הקצרים יותר (אולטרה סגול) ולכן ככל שהיום מתקצר, שיעור קרני האור בטווח הארוך (אינפרה אדום) עולה ביחס לשיעור קרני האור הקצרות. למבשרי הסתיו (הפורחים כאמור עוד לפני הסתיו או בראשיתו) יש אנזימים שמביאים לפריחה ושמופעלים על ידי קרני האור הארוכות יותר.

ניצני הפריחה של החצב החבויים בתוך הבצל, קרוב לפני הקרקע, חשים בשינוי בכמויות היחסיות של קרני האור שפוגעות בפני האדמה - וזה האות לפריחה. חצבים ראשונים פורחים באתרים שונים במישור החוף, למשל באזור מעגן מיכאל ובבית הקברות המוסלמי הישן של רמלה, כבר בראשית חודש יולי.

לאוכלוסיות שונות של החצב יש רגישות שונה להתקצרות הימים ולכן אין קשר בין המיקום הגיאוגרפי או הרום למועד הפריחה. יש חצבים שמתחילים לפרוח עמוק בתוך עונת הגשמים, אך גם הם "מודדים" את אורך היום ולא את הגשם. ואל תתייחסו במובן זה לחצבים של כביש 6 – אלה הובאו לכאן ממקומות שונים בארץ ולכן אין להם תכונה אחידה.

מינים נוספים ששייכים לקבוצת "מבשרי הסתיו" הם חצב גלוני, חרוב מצוי, שיזף מצוי, שיטת הנגב, שיטה סלילנית, שומר פשוט ועוד. לא רבים. כשתתחיל עונת הגשמים ילבלבו עלי החצב, וזה כבר סיפור אחר.

נרקיס סתווי בשיא פריחה. צילום: נעם עביצל

מבשרי הגשם

המינים בקבוצה זו פורחים ממש בתוך הסתיו, כאשר הטמפרטורות מתחילות לרדת, אך לפני הגשם וללא תלות בו. מינים אלה "חשים" בירידת הטמפרטורה (שהיא תוצאה של התקצרות הימים) ופורחים בהתאמה.

רוב המינים בקבוצה זו הם צמחי בצל או פקעת וביניהם חלמונית גדולה, חלמונית זעירה, סתוונית התשבץ, כרכום החרמון, כרכום נאה, בן-חצב סתווני, כדן קטן-פרחים, נרקיס סתווי, בן-חצב מדברי, כלך דו-דורי, שום סתווי ועוד, הפורחים ללא עלים.

תופעה מעניינת בקבוצה זו קרויה "היפוך פריחה": ברגיל, באביב, ככל שהאתר נמצא נמוך (וחם) יותר, כך הפריחה בו מקדימה. בסתיו חל היפוך וככל שהאתר נמוך (וחם) יותר כך הפריחה בו מאחרת. המין שבו התופעה הזו בולטת במיוחד היא חלמונית גדולה - הראשונות פורחות בחרמון כבר בחודש ספטמבר; בהר מירון ובצפון הגולן הן מתחילות לפרוח בראשית אוקטובר; באזור ירושלים בסוף אוקטובר; בהר תבור בנובמבר; והמאחרות ביותר, בגלבוע ובשולי בקעת הירדן, בדצמבר.

סתוונית היורה. צילום: איתן שפירא

מבשרי חורף

המינים בקבוצה זו מחכים לגשמים ופורחים בעקבות הגשמים הגדולים הראשונים. הצמחים מחכים עד ששכבת הקרקע העליונה תרווה מים, השורשים מתחילים להתארך ולקלוט מים מהקרקע ואחר כך הם מוציאים עלים ראשונים ואז גם פורחים. האות שלהם לפריחה הוא הגשם. אם הגשם מקדים, הם יקדימו לפרוח, ואם יאחר - יפרחו מאוחר יותר. לקבוצה זו שייכים סתוונית היורה, כרכום חורפי, נרקיס מצוי מאוכלוסיות ההר ועוד.

לסיכום, פורחי הסתיו פורחים בהתאם לשלושה אותות סביבתיים-אקלימיים שקשורים לסתיו, כל מין והאות שמפעיל אותו, כל מין ומועדו. ובשביל לסבך את העניין עוד יותר נציין כי חלק מהמינים מגיבים ליותר מאות אחד. כך למשל בן חצב סתווני שפורח עם התקררות הקרקע (מבשר גשם) ומוציא עמוד פריחה שני לאחר הגשמים הראשונים (מבשר חורף).

ואתם, צאו לטבע וחפשו ותהנו מפורחי הסתיו היפים שלנו.