סינגל אלון הגליל בגרסתו הקצרה הוקם כבר בשנת 2009, ומאז הורחב ונוספו לו עוד כ-11 ק"מ (על עשרת הקילומטרים הקיימים), מה שהופך אותו למסלול שבו אפשר לבלות יום רכיבה מלא.
דרור ממרכז שטח אלון הגליל לקח אותנו לסיבוב היכרות עם הסינגל במתכונתו החדשה והארוכה, סיפר על השינויים וגרם לנו להתאהב מחדש. המפגש המחודש גרם לי להיווכח שוב בכך שהשילוב הנכון בין קק"ל לבין יזמים פרטיים הוא המתכון המנצח לבריאת סינגלים ולהפיכת קווים מקווקווים ליצירות אמנות בשטח, וכל זה בקצת יותר מתשעה ירחי לידה (עוד נחזור לעניין הלידה בהמשך).
הרכיבה מתחילה כרגיל במרכז שטח אלון הגליל, ואנחנו מדוושים במרץ בסינגל המוכר, הישן והטוב. במהלך הדיווש, דרור מעדכן אותי שכמה מהסלעים החביבים והמעניינים ששכנו בנחת בקטע הראשון של הסינגל עשו רילוקיישן, או יותר נכון שינוי פאזה...
אני מקבלת את הבשורה ברגשות מעורבים. אנחנו עוברים את גת החצבים ואת המסמר הבריטי, וגם את גבעת הצחיח, וגולשים בקטע דאבל מהיר אל קטע יער שבו מתרחש הפיצול המיוחל: שלט עץ של קק"ל מבשר לנו כי לסינגל אלון הגליל המקורי יש לפנות ימינה במזלג, ואילו לסינגל החדש לכיוון היישוב הרדוף יש להמשיך ישר. קטע מיוער קצר מחבר אותנו לדאבל, וממנו אבן הסימון (הטובה והמוכרת עם הסימון צהוב-שחור) מכוונת אותנו במגמת עלייה בשביל פתוח שנכנס אל בין העצים ומתפתל ביניהם בזוויות עליה מכובדות.
האדמה היבשה יוצרת תנאי אחיזה מוגבלים, והסוויצ'בקים בעלייה הופכים למאתגרים. דרור רוכב לפניי ואני לא רואה אותו, אבל שומעת צעקה בין העצים: "ללחוץ, ללחוץ, כמו בלידה"... אני מחייכת לעצמי ומאמצת את ההמלצה (כנראה הוא יודע על מה הוא מדבר), ומצליחה לא להוריד רגל בקטע הראשון.
העלייה לא קלה, אבל בהחלט מתוכננת בהיגיון כך שאחרי כל קטע קורע יש מיד התמתנות ואין זמן לצבור מרמורים. בימים גשומים יש אופציה לרכוב בדרך הנוף שהמקומיים מכנים "מעלה כושר" (על שום הזוויות הלא מתפשרות שלה). המשך הסינגל בקטעים מיוערים, חלקים מיער ציפורי שעד לפני כמה שבועות ספק אם היה מזדמן לנו לבקר בהם. בקטעי שביל מסוימים עדיין נראים ענפים גזומים בצדדים, וניכר שהושקעה עבודה רבה בפילוס השביל.
אני מתחקרת את דרור כיצד מחליטים על תוואי השביל, והוא מסביר לי כי בשלב התכנון רוב העבודה מתבצעת בהליכה, אחר כך מביאים את האופניים ורוכבים והולכים לסירוגין עד שהתוואי הנכון מתגבש. יש גם מקרים שבהם אחרי עבודה של כמה ימים מתברר שהתוצר לא מספק, ואז נאלצים לשוב "לשולחן השרטוט", כלומר לפרוץ קטע אחר.
בנקודה הצפונית-מערבית של הסינגל מגיעים קרוב מאוד לכביש עוקף עדי-הרדוף, וזוהי גם הנקודה שבה הסינגל מתחיל לתפוס כיוון בחזרה לעבר אלון הגליל, וכאן גם יגיח אלינו עמוד סימון נוסף של קק"ל.
לפנינו קטעי רכיבה מהנים ומוצלים במגמת ירידה, עם סוויצ'בקים זורמים ותצפיות מזדמנות בין העצים. קצת גשם היה מיטיב עם כל הקטעים המדורדרים וגם איתנו. בסיום הירידות אנחנו שוב בוואדי הרימונים, הידוע גם בשם אום חמיד.
בירידה הזורמת והכיפית לעין אום חמיד הושקעה עבודה רבה על ידי קק"ל בבניית בנצ'ים מדהימים מגזעי עץ, כמו שנראים רק בשבילים בחו"ל. כאן עלינו לחצות את הוואדי וגם נחל קטן עם גשרון כדי להגיע לחיבור עם סינגל אלון הגליל המקורי. נקודת החצייה היוותה בעיה עבור מתכנני הסינגל, מכיוון שהיא עוברת בין שטחים חקלאיים, ולא היה ברור אם יהיה אפשר לקבל את הסכמתם למעבר.
דרור ואביעזר מסבירים לי כי הישועה הגיעה אחרי שקק"ל חקרה במפות מימי השלטון העות'מני, וגילתה כי במקום הבעייתי מצוי מעין מסדרון צר ברוחב כמה מטרים ששייך למדינה, ובטורקית נקרא "מתרוכה" (דרך עם זכות מעבר ציבורי). המתרוכה מאפשרת את חציית ואדי רימונים, ורשות ניקוז קישון בנתה במקום גשרון (בדומה לזה שנבנה בסינגל שמשית). מוואדי רימונים מתחברים לסינגל המקורי. עוד עלייה קטנה, ואנחנו מתקרבים לגלישה המהנה למרכז השטח, שם נסגר המעגל.
התוספת לסינגל, זו שהופכת אותו לארוך, היא שדרוג אמיתי. יתרה מזו, היא מקנה לסינגל עצמאות כמסלול שעומד בזכות עצמו: 21 ק"מ הכוללים 480 מ' של טיפוס מצטבר. הרעבים והמאותגרים יכולים לשלב את הרכיבה בסינגל אלון הגליל עם רכיבה בסינגל שמשית, תוך מעבר בסינגל דרומית וצפונית לקיבוץ הסוללים, ולסגור סיבוב אפיק (Epic) מכובד של 43 ק"מ עם יותר מ-800 מ' של טיפוס מצטבר, שרובם בסינגל.