השונמית

וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל.

כשפנו אלי מקק"ל וביקשו שאקח על עצמי את הטור הזה, לא הייתה לי בכלל התלבטות באשר לתשובה. לקדם את הצד הנשי של ענף רכיבת השטח זו משימה חשובה וראויה ולכן נעניתי בענווה תוך הבנת כובד האחריות שמוטלת על כתפי. ההתלבטויות הגיעו מאוחר יותר, כשכבר התיישבתי לכתוב את הטור הראשון שלי. על מה אכתוב? במה אתחיל?

ה"תקיעות" הזו ליוותה אותי עד ליום שישי ואל תוך הרכיבה של אותו בוקר.
ואז עצרתי רגע ללגום שלוק מהשלוקר ממש בסמוך לחבורת רוכבים גברים.

אנל'א יודעת מה אתכן\ם, אבל לדאבון הלב, אני עדיין מרגישה לפעמים קצת לא בנוח בסינגלים מעצם היותי אישה. זה לא קורה הרבה ובטח לא תמיד, אבל כשאני יוצאת לשבילים לבדי (מה שקורה לא מעט), אני מוצאת את עצמי לא פעם בסיטואציות שמזכירות לי שאפילו ב2025, תופעות מעולמות הסקסיסטיות ולפעמים אפילו המיזוגניות הטהורה, לא פסו מהעולם.

מבטים שסורקים אותך מכף רגל ועד ראש כמו רנטגן (ובואו, הטייצים והחולצות הצמודות לא עוזרות פה...), ההערות שנעות בין מחמאות "עם עוקץ" ("סחטיין עלייך רוכבת לבד, את לא מפחדת?") להצעות עזרה מתנשאות ("שנעזור לך להרים את השרשרת?") מותירות אותי לא פעם מתוסכלת שלא לומר כועסת.

בואו, אני מבינה את נהרות הטסטוסטרון שקולחים במורדות הסינגלים, אחרי הכל חבורה של גברים תישאר תמיד חבורה של גברים אבל בחייאת, שחררו... ראיתם רוכבת? אל תתחילו לקרקר סביבה בהגזמה.. רוצים להחמיא? – מעולה! אנחנו אוהבות מחמאות, אבל שלא יהיה להן איזה טוויסט מרושע בקצה.. ראיתן מישהי גוחנת על אופניים הפוכים? זה לגמרי סבבה להציע עזרה, אבל תחסכו מאיתנו את הטון המתנשא, אנחנו לא האבלות וברוב המקרים מסתדרות מצוין לבד.

זה לפעמים קשה להיות בת המין היפה בשבילים,
אל תהיו דושבגים.

אה,
ובמסגרת הטור הזה, אני גם אענה על שאלות שלכם בכל נושא שקשור לרכיבה, אז אתם מוזמנים לשלוח אותן למייל: avishag.bike@gmail.com .

והפעם, אענה על משהו ששאל אותי האחיין המתוק שלי:
"דודה" הוא פנה אלי, "למה יש ריח רע כשאבא מרכיב אותי לגן"?
אז טלטול, חיים של דודה, הסיבה היא שאבאש'ך לא טורח לכבס את הספוגים בקסדה וזה מה שגורם לכל מי שמאחוריו להרגיש כאילו הוא צמוד לאוטו זבל..

אל תהיו אח שלי.

צילום: AI