גלגלי "20 עם צמיגים צרים הם אחלה לאספלט, אבל ברגע שירדתי לשטח... אללי לי אללי.. מה אומר לכם, מה שהתחיל כניסוי, הפך מהר מאד לסיוט. קשה לייצר תנע עם גלגלים קטנים מה שמצריך מאמץ הרבה יותר משמעותי בדיווש, מעבר לזה, המומנט שפוגש את הקרקע, עצום כך שבאזורים החוליים כל דיווש רק גרם לי להתחפר עמוק יותר וללכת רחוק יותר לצד האופניים.
כשחזרתי, מיוזעת, מותשת ומתוסכלת, גמלה בליבי ההחלטה להפוך את האירוע לניסוי מתמשך ולנסות לרכוב כל יום על זוג אחר באותו מסלול. וכך היה. לאורך השבוע כאמור, רכבתי בנוסף לשני הזוגות עליהם סיפרתי גם על אופני גראבל (גלגל 700), אופני עיר בגזרה נשית ואופניים חשמליים עם גלגלי 27,5 רחבים כבלון. ובכן, כפי שמעידה הכותרת, לכל גלגל אכן יש את הניגון שלו והדהים אותי לגלות את האופן בו כל אחד מהם מייצר תחושת רכיבה כל כך שונה.
כן, אני מודעת לעובדה שיש פה יותר מרק גלגלים. גם משקל האופניים, הגיאומטריה שלהם, מערכת ההילוכים וכיו"ב משפיעים על האופן בו סוס הברזל (או הקרבון) עליו אנחנו דוהרים, מתנהג. אבל זה היה שיעור חשוב ואני ממליצה לכל מי שיש לו את האפשרות, לשחזר את ההתנסות הזו כי לומדים ממנה המון.
בהצלחה ובהנאה!