רובן

רובן (ראובן במקור, אבל אף אחד לא קרא לא ככה שנים), היה ברנש מוזר. כל מי שרכב על אופני הרים באחד מיערות הצפון, שמע עליו. אבל באמיתי – מעטים באמת ראו אותו בפועל.

שי, הרבש"ץ האגדי של אחד הקיבוצים בעמק, נתקל בו ערב אחד. "הוא הגיח פתאום מתוך הסבך והפיל לי ת'לב לתחתונים" סיפר לחבר'ה באיזו הפסקת שתיה במצפה, "הוא נראה כמו רובינזון קרוזו. לבש בגדי עבודה ואת פניו כיסה זקן ג'ינג'י של ויקינג עם כמה שאריות עלים שהסתבכו בו".

אבל אף אחד, אף פעם, לא ראה אף פעם את רובן תולה דברים על העץ שלו.

ובכל זאת, כל מי שרכב ביער ידע שמדי פעם אפשר למצוא על החרוב הענק שקיק עם "דברים טובים", איזו פנימית חדשה... מישהו אפילו אמר פעם שמצא בין הענפים חולצת רכיבה חדשה עם הטיקט! "זה רובן ששם פה ת'דברים שהוא לא צריך למען הקהילה" קבעה נחרצות זהבה באיזה בוקר כשעצרנו לנוח בצל ענפיו.

ואז, החלו לרוץ שמועות ביער.

זה זמן רב שאין בענפים דבר.

יכול להיות ש... יש מצב שהוא... אף אחד לא ידע באמת מה קרה (אם קרה) לרובן ומדוע נעלמו ההפתעות מהחרוב והחידה נותרה בעינה.

ואז, שני קייצים אחר כך, פתאום נשמעה קריאת שמחה שהדהדה בואדי. מישהו מצא על העץ שקית ניילון עם כמה חטיפי אנרגיה.

יש לציין שהקפדתי תמיד להגיע לעץ בשעות שאף אחד לא יראה אותי.
לא ממש אכפת לי שחושבים שזה רובן שחזר פתאום. אני פשוט שמחה שמדי פעם מישהו מבסוט.
אני בטוחה שגם רובן היה שמח.

מי ייתן ו-2026 תיטיב עם כולנו

עוד על רכיבת אופניים