ממש כמה ימים אחרי שהוכרזה הפסקת האש, השתחרר בקול תרועה רמה הפקק הקולוסאלי שהצטבר בסין וצונאמי של חבילות החל לשטוף את נקודות המסירה ברחבי הארץ, מאיים להטביע בפצפצים את עובדי הפיצוציות האומללים שכולה רצו למכור פיצוחים ולפתע מצאו עצמם ניצבים מול נהרות אדם הצובאים עליהם כזומבים צמאי דם בקריז חבילות וצווחים "ג-476 אומרים לך!!!".
לא נעים להודות, אבל גם אני הייתי שם. במכולת. מתגרדת בחוסר סבלנות בתור וחווה התרגשות בלתי נשלטת לקראת הרגע בו אקריא בחיוך את המספר שקיבלת במסרון. נהרות הדופמין שמציפים את מערכת הדם כשהעובד המרוט מוסר לך את השקית המקווצ'צ'ת יכולים להשתוות רק לזכייה במקום הראשון באירוויזיון או משו כזה.
הקטע המטורף - הטרלול הזה משחזר את עצמו כל פעם מחדש עם כל חבילה שמגיעה. והקטע היותר מטורף – בסוף, כשאת כבר נכנסת הביתה, קצרת נשימה, משליכה את התיק והמפתחות ומסתערת בשיניים חשופות על השקית, קורעת אותה בחוסר סבלנות ומקלפת את 25 שכבות הניילון והסלוטייפ, את מגלה בתוך ה"חבילה העוברת" איזה פריט פלסטי לא ברור שאין לך מושג מה הוא ורק שעתיים אחרי, כשמצאת אותו סוף סוף ברשימת ההזמנות, את מבינה – מדובר בתושבת לתליית פנס אחורי, זה שכבר מזמן נשר באיזה סינגל ואבד לבלי שוב בתקופה בה התושבת המקורית הייתה כבר חצי שבורה ורופפת ומחליפתה, שסוף סוף הגיעה, טובה כעת, איך אומרים – לכפרות...
קרדיט תמונה: AI
מלחמות הן דבר נלוז, שכן מהר מאד גיליתי שהדרך היעילה ביותר להרגיע את עצמי בממ"ד בזמן שממתינים להודעת השחרור של פיקוד העורף, היא לגלוש באתר של עלי אקספרס הי"ד. לא זו אף זו, בכל פעם שנשמע בום (והיו הרבה מאד מאלו להזכירכם), נלחץ לי ה"הזמן" בגלל הרעידות בגוף ולכי תבטלי אחר כך דברים עם הסינים האלו...
הרבה כסף עלתה לי המלחמה הזו. הרבה מאד. אבל הבור בעו"ש הוא כאין וכאפס לעומת הנזק העתידי, שכן מפה לשם, אני תקועה עכשיו עם 19 בנדנות (4 מהן עם דוגמת דגל ארהב" – מה חשבתי לעצמי?!), 3 זוגות כפפות (לא במידה, אלא אם כן ידרוס לי את כף היד אוטובוס והיא תתרחב ממש), חוטר לניקוי צינור של שלוקר (שכבר לא אשתמש בו כי בטעות חוררתי איתו את השקית עצמה, יש למישהו קישור לשקית זולה?), בננית (מן מתקן פלסטית בצורת בננה, לנשיאת אה... בננה כך שלא תמעך בתיק. וזה מאד משונה, כי אני לא אוהבת בננות...), ערדליים (שהגיעו באיחור לא אופנתי בעליל בקיץ), אה, והתושבת ההיא, מפלסטיק שגם אם תענו אותי, לא אדע לומר לאיזה פנס היא מתאימה.
תעשו אהבה.
לא מלחמה.