מבואת פארק ברקו – טבריה
נחנה את הרכב בחניון פארק ברקו או בחניון העפר שבקצה הצפוני של הפארק. נעלה על ציוד המיגון ונתכונן לחלק ה"מתיש" של הרכיבה. כבר כאן נוכל לראות את שלטי ההכוונה של קק"ל, הניצבים על עמודי העץ המסורתיים.
נתחיל לטפס בדרך הרחבה בהתאם לעמודי ההכוונה, כשאט־אט הכנרת מתחילה להתגלות. זהו טיפוס רצוף של כ־3.3 ק"מ על 300 מטר טיפס מצטבר– רובו מתון יחסית, אך לקראת סופו הוא הופך תלול וקשה מאוד לרכיבה.
אם אתם עם אופניים חשמליים – תצלחו את השיפוע התלול ללא קושי מיוחד. אם אתם על אופניים ללא מנוע – ייתכן שתידרשו לרדת ולדחוף מעט.
בכל מקרה, קצב העלייה תלוי בכושר הגופני, אך מומלץ לשמור על קצב מתון כדי לא "להישרף" עוד לפני שהתחלנו את הירידות. הפסקות למנוחה מומלצות בהחלט, במיוחד לאור הנוף המטורף של הכנרת, רמת הגולן והחרמון ממזרח.
בסוף העלייה נגיע לרחבת תצפית רחבה, שממנה ניתן להבחין בסימון הטיפה הצהובה של סינגל יער שוויץ. שימו לב – זהו אינו אחד משני מסלולי האנדורו, אלא סינגל יער שוויץ הוותיק, שניתן לחברו למסלולים החדשים.
זה הזמן להסדיר נשימה מהעלייה הארוכה, ליישר מגנים ולהתכונן למסלולי הירידה החדשים.
מומלץ מאוד לרכב את הפעמים הראשונות במהירות מתונה ובזהירות יתרה, כדי ללמוד את המסלולים. ככל שתכירו אותם טוב יותר – כך תגבר המהירות ועימה התעוזה "לשחרר".
תחילת המסלולים
את שני המסלולים נתחיל על סימון הטיפה הצהובה של סינגל יער שוויץ. רכיבה מהירה בירידה מתונה באורך של כ־400 מטרים תביא אותנו לתחילתו של המסלול הראשון.
בריניקי בלוז
זהו המסלול הקל יותר מבין השניים. אורכו 2.2 ק"מ והוא מאבד 255 מטרים של גובה לאורכו. המסלול מסומן בטיפות לבנות, עם רוכב בתוך מסגרת מרובעת אדומה וכיתוב שם המסלול.
נדגיש שוב – מדובר במסלול ברמת רכיבה קשה, המיועד לרוכבים מיומנים בלבד.
המסלול מתחיל בסדרה של סיבובים צפופים ומהירים, סגורים בברמים גבוהים. מצב הקרקע תלוי בעונות השנה ובגשמים, אך יש לקחת בחשבון מצבים של דרדרת ואבק. המסלול ממשיך להתפתל, והמהירות גוברת. מדי פעם המסלול עובר על סף תהום – עדיף להתמקד במסלול שלפניכם ופחות בנוף האדיר של הכנרת שילווה אתכם לכל אורך הדרך למטה.
מסלול "בריניקי בלוז" מאופיין בעיקר בזרימה במהירות גבוהה ופחות באלמנטים טכניים קשים. עם זאת, גם המהירות היא אלמנט טכני בפני עצמו, ויש להקפיד על שימוש מדויק במעצורים ולשמור על שליטה מתמדת.
אם מתעייפים באמצע – חובה לעצור ולנוח, אך הקפידו לעשות זאת מחוץ למסלול.
המסלול מסתיים מעל פארק ברקו. מכאן נותרת ירידה מהירה על דרך רחבה ומחורצת (יש לרכב בזהירות!) חזרה לנקודת ההתחלה. העלייה למסלול השני מתבצעת באותה דרך רחבה ומסומנת.
טיבריוס
זהו המסלול הקשה יותר מבין השניים – קצר יותר, תלול יותר ועתיר אלמנטים טכניים. אורכו 1.85 ק"מ, והוא מאבד 261 מטרים של גובה. לאורכו פזורים אלמנטים טכניים מאתגרים, והוא דורש רמת רכיבה גבוהה במיוחד. המסלול מיועד לרוכבים מנוסים בלבד.
המסלול מסומן בטיפות לבנות, עם רוכב בתוך מסגרת משולשת אדומה וכיתוב שם המסלול. גם את מסלול "טיבריוס" נתחיל על הסימון הצהוב של סינגל יער שוויץ, וניפרד ממנו אחרי כ־300 מטרים אל סימון סינגל טיבריוס.
כאן הרכיבה מתחילה במקטע מהיר מאוד, עתיר רולרים וסיבובים פתוחים מהירים, שחלקם ממש על סף התהום העמוקה הפרוסה לשמאלנו. בהמשך מופיעה סדרה של סיבובים הדוקים וקשים יותר עם ברמים גבוהים, כשמדי פעם קפיצת טייבל, דרופ או גאפ ישגרו את הרוכבים המיומנים לאוויר – והיתר פשוט יזרמו במהירות.
האלמנטים הטכניים הללו פזורים לאורך כל המסלול, ובעיקר בחלקו התחתון והסלעי. את כולם ניתן לקפוץ, "לנקות" או פשוט לזרום – כל רוכב בהתאם לרמת המיומנות שלו.
לכל אלמנט בעל דרגת קושי גבוהה יש "צ’יקן ליין" מסומן ומשולט היטב – קו אלטרנטיבי קל יותר. עם זאת, נדרשת רמת רכיבה גבוהה במיוחד לכל אורכו.
חלקו האחרון של מסלול טיבריוס עובר ממש בצמוד למסלול בריניקי, ושניהם מסתיימים באותה נקודה. מכאן, כמו במסלול הקודם, נותרת ירידה מנהלתית תלולה ומחורצת – יש לרכב במשנה זהירות.
שני המסלולים הללו מאוד ייחודים בנוף מסלולי קק"ל המסורתיים, אבל הם יגרמו לכם לקריאות התפעלות וצרחות של אושר – הם קשים, מאתגרים, עתירי אקשן אך גם כיפיים ומספקים במיוחד.
מספר ה"ראנים" (הירידות) תלוי בכושר הגופני שלכם, גם אם אתם רוכבים על אופניים חשמליים. עם הזמן, ככל שתרכבו יותר, תשתפרו בטכניקה, רמת הלחץ תרד ואיתה גם העייפות.