כולכם ודאי מכירים את תחושת האי נוחות המתלווה לפגישה מחייבת עם אנשים שאתה לא מכיר. הפחד הגדול הוא כמובן לא לצאת טמבל (בקמץ) ולפלוט איזו שטות איומה. לא יעזרו כל ההכנות המקדימות, והעובדה שעשית מנוי לירחון יאכטות, למרות שאת ירושלמית, ספק אם יצליח להציל אותך ממבוכה רבתי כשתגלי לחרדתך שהתחביב של מנהל החברה שאת כה משתדלת להרשים, הוא סוסי הרבעה...
אין לך דבר פתטי יותר מלהידרש, בעל כורחך, לנושא או עניין שאין לך מושג ירוק בו. למה הדבר דומה, לרוכב אופניים טרי שמוצא את עצמו בחברת שועלי קרבות ותיקים. גם אם הצטיידת במיטב המחלצות ובין רגליך מונחת יצירת המופת הדו גלגלית העדכנית ביותר, הרי לא תוכל באמת להתחמק מן הסימפוזיון הבלתי נמנע שיתפתח בהפסקת הצהריים.
הנה, עצרתם לרגע "להחזיר דופק", כולם מניחים בזהירות את אופניהם על הקרקע, מורידים קסדה וכפפות ושולפים מתיק הגב את חטיף האנרגיה.
קצת סיפורי מור"ק לחימום הקנה ומייד יפתח רשמית "הכנס ה 16 לכוונוניי בולמים". "איזה חרבון.." אתה חושב לעצמך, "בבית התכוננתי על מערכות גלגלים.." אבל בכל זאת שולח חיוך רפה מלא בננה ומתפלל לטוב.
לא יעבור זמן רב עד שלא יהיה מנוס מלהכניס את האינפוט שלך לשיחה. זה כמובן רק אחרי שהקשבת טוב טוב ושיננת בראש לפחות חמישה מושגים.
עכשיו אתה פשוט אומר אותם בסדר קצת שונה עם כמה מילות חיבור באמצע ו... להפתעתך זה מצליח! איך אומרים - "גם אם כלום לא נכון, חרטט בביטחון!"