המחקר בחן את פוטנציאל היישום של מערכות אגריוולטאיות בישראל, המשלבות ייצור אנרגיה סולארית וחקלאות על אותה קרקע, במטרה להגדיל את ייצור האנרגיה המתחדשת מבלי לצמצם שטחים חקלאיים.
במסגרת המחקר פותח כלי תכנון מרחבי המבוסס על מערכות מידע גיאוגרפיות, המאפשר להעריך את פוטנציאל ייצור החשמל ואת השפעת פריסת המערכות על הייצור החקלאי. בנוסף נערך סקר בקרב מאות חקלאים, אשר העלה עניין משמעותי באימוץ הטכנולוגיה לצד חששות הקשורים לסיכונים כלכליים ולשינויים בדפוסי העיבוד החקלאי. ממצאי הסקר הצביעו על כך שחסמים מרכזיים להטמעת הטכנולוגיה הם בירוקרטיה, אי־ודאות רגולטורית, זמינות רשת החשמל והצורך בתמריצים כלכליים מתאימים.
תוצאות המחקר והמשך פיתוח הכלי יכולים לשמש את קובעי המדיניות לעצב את מדיניות האגריוולטאי באופן מיטבי מבחינה ציבורית.