דודיק קימלפלד

אחיה של אדוה קימלפלד, חטיבת חינוך וקהילה, מרחב צפון

סיפור חייו:

"דודיק שכזה" –  לזכרו של אחי דודיק קימלפלד

דודיק נולד ב-15.8.1950 ונפל ב-4.2.1970, כ"ח בשבט תש"ל. הוא נפל במלחמת ההתשה, לאחר מרדף ארוך וקשה בעומק השטח הירדני אחרי מחבלים שירו על מושב עין יהב וברחו לפטרה שבירדן. דודיק היה בן 19 וחצי בנופלו.

 דודיק היה בנם הבכור של יהודית, ילידת פולין וניצולת שואה, ששהתה בכמה מחנות עבודה, שהאחרון בהם אשר ממנו גם שוחררה היה ברגן בלזן, ושל שמעון, יליד גרמניה שעלה לארץ לבדו בעליית הנוער בגיל 16, בשנת 1936, לאחר עליית הנאצים לשלטון. חלוץ ושורד יחיד ממשפחתו, הוא היה גם ממקימי קיבוץ בית הערבה.

קורות חייו של דודיק היו דומים לאלה של כל נער אחר נכון לשנים בהם נולד ובגר. אצטט מדברי אבי על דודיק: "בין כותלי בית שמח ומוסיקלי הלך והתגבש לו בכפר סבא של שנות השישים עלם חמודות בשם דוד". דודיק, הוא חוזר ואומר, היה ילד טוב מלכתחילה ומדגיש "אל תחפשו את הגיבור".

הילה, אחותו של דודיק: "דודיק היה האור הראשון והחיבור לחיים לאחר זוועות השואה בחייה של אמי והיה ביניהם קשר מאוד מיוחד, כזה שאי אפשר היה להסביר במילים. מספיק היה לראות את עיניה כשדודיק היה נכנס בדלת הבית."

לצד תכונות העשויות לאפיין נער רגיל, כמו מפגשים עם החברים, פעולות בנוער העובד, משחקי כדורגל ובנות (עליהן היה חביב), היו לדודיק מאפיינים המיוחדים רק לו.

את רוב שעות הפנאי הוא העביר במשחקי כדורגל בהפועל כפר סבא (אשר בשל משחקו המצוין הובטח לו עתיד מזהיר בתחום), ובצילום.בעיקר אהב לצלם נוף דומם ואת החבר'ה כמובן.

אהבתו זו, לצילום נוף דומם, שיקפה בצורה מושלמת כמעט את אופיו הרגוע והשקט.

דודיק אהב ילדים ורצה הרבה ילדים. כבר בגיל צעיר, בהיותו בן 17-18, דיבר על כך.

דודיק לא אהב מסגרות, כמו בית ספר וצבא, ותשוקתו לערבה, לטבע ולמרחבים אפיינו את רוחו הדרורית. במסגרת הנח"ל הוא היה חלק מגרעין יעלון לקיבוץ גרופית.

למרות זאת ומעל לכל תכונותיו, בלטה אצל דודיק אהבת הבית.  כאשר נשאל "היכן היית רוצה להיות כעת" תשובתו הייתה תמיד "בבית".

המוניטין של דודיק כבעל יושרה ונאמנות ללא כל פשרות הלך לפניו. חבריו מספרים על מזגו השקט, על טוב ליבו, נדיבותו וצניעותו. חבר ילדות שלו, דוד רוזן, אמר, "דודיק היה קונצנזוס. כולם אהבו אותו, לא היה אחד שלא אהב אותו". 

דודיק הותיר אחריו את אחותו הצעירה הילה, שהייתה אז בת 15, וזוג הורים שבורים והמומים. כשנה לאחר מותו נולדו התאומות אדוה והדר, והשם דוד נמצא בשמות שלהן יחד.

אנחנו מזמינים אתכם לצפות בסרט שהכנו לזכרו שמספר על דודיק –  "דודיק שכזה":

סרט קצר של 10 דקות:
לחצו כאן לצפייה

סרט ארוך של 50 דקות:
לחצו כאן לצפייה

לעמוד של דוד קימלפלד באתר יזכור:
לחצו כאן