בנה של אלה גוטין, הימנותא
סיפור חייו:
יונתן נולד ב-6 באוגוסט 2003. באותה תקופה משפחתו התגוררה בבית שמש. יונתן היה ילד מקסים ואנרגטי מאוד. בגיל ארבע וחצי אימו אלה החליטה לרשום אותו לחוג ג'ודו של צחי עמר, כדי שיוכל להוציא קצת אנרגיות במקום להפוך את הבית. כך החלה הקריירה הספורטיבית של יונתן. עד מהרה, הוא התמכר לטעם של אדרנלין וניצחון והשקיע את כל כולו באימונים. כשיונתן היה בן 12, משפחתו עברה למודיעין והוא המשיך באימוניו במועדון ׳׳סאקורה׳׳. שנה לאחר מכן, יונתן כבר טס בפעם הראשונה להתחרות בחו׳׳ל (בלגיה) ומשם חזר עם מדליית כסף - זו הייתה גאווה גדולה עבורו ועבור משפחתו. בן 14 בלבד זכה יונתן באליפות ישראל בג'ודו.
בזכות הישג זה, התקבל יונתן לנבחרת הצעירה במכון ׳׳וינגייט׳׳. ההישג בפני עצמו היה מרשים מאוד אך זמן קצר לאחר מכן, הוריו הבינו שליונתן כנראה יש פציעה רצינית מאוד בגב. בוקר אחד הוא פשוט לא הצליח לקום מהמיטה בגלל הכאבים.
בסיום תהליך הבדיקות, התברר שליונתן יש פציעה משמעותית מאוד - שבר וסדק דו צדדי באחת החוליות בעמוד השדרה. גופו הצעיר היה צריך להתמודד עם עומסים גדולים במסגרת האימונים, דבר שהוביל לשברי מאמץ ושבר בחוליה. ׳׳גזר הדין׳׳ של הרופא המומחה היה קצר ואכזרי - פציעה חמורה מאוד המחייבת תהליך שיקום ארוך, יונתן לא יוכל להמשיך בספורט מקצועי גם אחרי השיקום ויש חשש כבד שלא יוכל ללכת עם גב זקוף במשך כל חייו. היה זה יום קשוח ואכזרי בחייו של הנער. באותו יום, אביו של יונתן לקח אותו לסטודיו קעקועים, שם יונתן עשה קעקוע של אריה על זרועו. יונתן היה ׳׳מזל אריה׳׳ ומעכשיו הפך לאריה באמת. באותו היום אביו של יונתן אמר לו:׳׳אף אחד לא יכול לקבוע לך את הדרך בחיים. רק אתה תחליט האם תמשיך בספורט או לא ומתי תוכל לחזור למזרון הג'ודו׳׳.
מאותו הרגע יונתן נכנס לתהליך שיקום אינטנסיבי מאוד. לאור אופי הפציעה, היה מותר לו רק לשחות וזה מה שהוא עשה במשך שישה חודשים ארוכים של השיקום, שבסיומם הפך ל׳׳דולפין׳׳ קטן שמסרב לצאת מהמים במהלך האימונים. החזרה למזרון הג'ודו הייתה הדרגתית והחלה באימוני טכניקה במועדון.
אחרי מספר חודשים, יונתן התחיל לעשות קרבות ג'ודו ובסיום של תשעת חודשי השיקום, יונתן חזר להתחרות ברמה הארצית. כבר בתחרות הראשונה הגיע לקרב על המדליה - זו הייתה דרך כניסה וחזרה לנבחרת ישראל הצעירה והמשך הקריירה הספורטיבית.
אומנם האימונים היו רבים ואינטנסיביים, אך יונתן ידע גם להקדיש זמן למשפחתו וחבריו. הוא היה תמיד אוזן קשבת לאחותו מיכל, עזר לאימו והיה פרטנר מושלם לאביו באימונים המשותפים, תמיד רגוע ומכיל את כולם, מעניק המון חום ואהבה ללא כל תמורה. גם על לימודיו בבית הספר הוא לא ויתר וידע לשלב בלו׳׳ז הצפוף שלו את מגמת האדריכלות, אותה סיים בהצטיינות עם פרויקט הגמר שהקדיש לתכנון של ׳׳מרכז יום לחיילים בודדים׳׳, שכל כך העריך אותם על תרומתם לביטחון המדינה.
סגן יונתן גוטין ז"ל. צילום: באדיבות המשפחה
ב-2019 יונתן היה כבר סגן אלוף ישראל לנוער וחבר נבחרת ישראל ג'ודו הצעירה, כשמאחוריו תחרויות והישגים רבים. יונתן היה גאה במיוחד לייצג את המדינה בתחרויות בחו׳׳ל וחלם להגיע לאולימפיאדה.
אך משהו השתנה בו במהלך שנת 2021, שבאותם הרגעים רק הוא ידע זאת, עד שבערב יום כיפור של אותה השנה הוא ביקש מהוריו לשבת בסלון והודיע להם שהחליט לעזוב את קריירת הספורט ולהתגייס לצה׳׳ל. הוריו היו בטוחים שהוא ישרת כספורטאי מצטיין בצבא, אך לא זה היה התכנון של יונתן. באותו הערב אמר להם יונתן שהוא מרגיש מחויב לעשות משהו משמעותי יותר בחיים ולכן יתגייס לצה׳׳ל כחייל מן השורה. יונתן חלם להיות לוחם אך הפציעה בעמוד השדרה השפיעה באופן משמעותי על הפרופיל הרפואי שלו, שנקבע על 64.
ברם, יונתן אמר שזה לא ימנע ממנו לעשות את מה שהוא מסוגל והוא יעשה זאת על הצד הטוב ביותר. יונתן התגייס לצה׳׳ל באוקטובר 2021, עבר טירונות בבא׳׳ח גבעתי, שם פגש את מפקדו הראשון - ליאור המ׳׳פ, שהשפיע עליו עמוקות. יונתן סיים את הטירונות בהצטיינות וליאור הציע לו להיכנס למסלול ייעודי של קמ׳׳נים. יונתן התלהב מאוד מהרעיון אך לצערו התכנון לא יצא לפועל.
צה׳׳ל הוא ארגון ענק ובירוקרטי, ולעיתים הרצונות של הפרט לא משתלבים עם צורכי המערכת. בסיום הטירונות יונתן שובץ בחיל הקשר והתקשוב וקיבל תפקיד של טכנאי דיגיטל מבצעי בחטיבה הדרומית של אוגדת עזה. השירות באוגדה היה אינטנסיבי ומאתגר, עם פעילויות רבות במוצבים השונים ובגדר הגבול, חברים חדשים שהכיר ורצון עז להצליח ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמו בכל דבר שעשה.
אחרי שנה בדיוק, יונתן קרא להוריו שוב לשיחה בסלון ביתם והודיע להם על החלטתו לצאת לקורס קצינים.׳׳אני אוהב מאוד את מה שאני עושה עכשיו׳׳, אמר ׳׳אך אני מרגיש שאני מסוגל להרבה יותר׳׳. והנה יונתן כבר צוער בקורס קצינים בבה׳׳ד 1, עם מעט שעות שינה והמון משימות לבצע אך דבר לא הפחיד אותו בדרך למטרה שקבע לעצמו. יונתן סיים את בה׳׳ד 1 כמצטיין פלוגתי למופת והמשיך להשלמה מבצעית חיילית.
אומנם התחום המבצעי של התקשוב כבר זרם בדמו אך גם בהשלמה לא היה לו פשוט, עם מעט זמן לעצמו, משימות רבות לבצע והרצון שלו גם לעזור לאחרים שמתקשים קצת - זו הייתה הדרך של יונתן בכל מקום ובכל רגע בחייו – לחלוק את החום שלו עם אחרים שזקוקים לכך. החלום להיות לוחם בער בעצמותיו ויונתן לא חשב לרגע לוותר. במהלך ההשלמה המבצעית הוא קבע לעצמו ועדה רפואית והעלה את הפרופיל ל-82. כעת הוא כבר ידע שדבר לא יוכל לעצור אותו בדרך לתפקיד קרבי בסיום הקורס. הוא לא אמר על כך דבר לאיש ושמר זאת בסוד, על מנת שאמא לא תתחיל לחשוש ולדאוג.
אחרי 4 חודשי ההשלמה הגיעה תקופת השיבוצים, תפקידים רבים ומגוונים - חלקם ביחידות העלית של חייל התקשוב. אך את יונתן עניין רק תפקיד אחד - קשר׳׳ג ביחידה קרבית. נשאר רק יום אחד לפני הטקס המרגש והנה הוא מתקשר לאביו ומודיע בגאווה:׳ ׳קיבלתי תפקיד של קשר׳׳ג בפלוגת לוחמים ביחידה מיוחדת - היחידה הרב ממדית, או ׳׳רפאים׳׳ בכינויה׳׳. לא היה אדם מאושר ממנו בעולם ביום הזה - חלום חייו הולך להתגשם!
רגע לפני כניסתו לתפקיד הראשון כתב יונתן ביומנו האישי: ׳׳אתה לא צריך עוד זמן, אתה צריך אומץ׳׳. משפט קצר שמתאר ומביע את רוחו. ב-3 לספטמבר יונתן נכנס לתפקיד הקצונה הראשון שלו בצה׳׳ל, השקיע את כל כולו כדי לצמצם פערים ולהמשיך ללמוד בכל תחום שלא הכיר או ידע פחות. לפעילות המבצעית הראשונה עם יחידתו יצא יונתן בסמוך ליום כיפור של 2023 - אי שם רחוק בגבול עם מדינה זרה, שבועיים כמעט ללא שינה. ׳׳היה מורכב ומאתגר׳׳ הוא תיאר בקצרה ולא הוסיף מעבר לכך. בסיום הפעילות הוא חזר לבית עייף, סחוט אך מרוצה מעצמו.׳׳יש לי עוד הרבה דברים ללמוד׳׳ אמר לאביו ׳׳אבל אני בטוח שאצליח׳׳. ב-7 לאוקטובר 2023, היחידה הרב הממדית היתה בין היחידות הראשונות שהקופצו לעוטף עזה.
השבת השחורה של ה-7 לאוקטובר התחילה בבית משפחת גוטין מוקדם מאוד. יונתן הוקפץ ליחידה ואביו הוקפץ ליחידת שירותו במזרח ירושלים. יונתן התארגן מהר ואחרי רבע שעה כבר היה מוכן ליציאה. מבט אחרון לעבר חדרו, חיבוקי פרידה לאחותו מיכל ואימו והוא כבר בדרך לבסיס היחידה בתל נוף עם אביו. שיחה קצרה ברכב בדרך, אביו ביקש ממנו רק דבר אחד: ״אל תהיה גיבור, ילד! רק תחזור הביתה בשלום!״. חיבוק אחרון בחניון בכניסה לבסיס: ״אני אוהב אותך אבא״ אמר והמשך בריצה לכיוון הש״ג. באותו הבוקר, מפקד היחידה אל״מ רועי לוי לא חיכה לפקודות והנחיות מלמעלה. עם תחילת מתקפת הטרור הוא שלח הודעת וואטסאפ קצרה בקבוצת היחידה: ״אנחנו במלחמה! כולם מגיעים ליחידה, לא משנה איך, ויורדים דרומה להילחם״.
התארגנות זריזה של הצוותים, ציוד לחימה מינימלי שהיה בהישג יד וכולם כבר דוהרים לעוטף. רועי חילק את הלוחמים למספר צוותים. הוא רצה שלוחמי היחידה יגיעו לכל זירת לחימה כמה שיותר מהר. מי יכול היה לתאר לעצמו באותו היום כמה זירות כאלה יש בעוטף עזה. ההודעה האחרונה של יונתן ששלח בקבוצה המשפחתית הייתה קצרה במיוחד: ״אני בדרך לבארי, בלי פלאפון״. רק מי שהיה שם באותם הרגעים יכול להבין מה ראו לוחמי היחידה בדרך לעוטף.
בדיווחים של הקשר, קשר"ג יונתן גוטין ז"ל שמע את הצעקות של אחותו של הרבש"ץ של קיבוץ בארי : "שוחטים פה אנשים! תגיעו!". הצוות של יונתן היה מורכב מ-11 לוחמים וקצינים בלבד ורגע לפני הכניסה לבארי שאל אותו מפקד הכוח ברק : ״אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס?" סמ"פ ברק רצה להיות בטוח בכל אחד מהלוחמים שנכנסים אתו לקרב חייהם. לכך ענה לו יונתן: ״אני איתך על מלא אחי״, משפט שעם הזמן יהפוך למוטו של היחידה.
ההתקלות הראשונה של הצוות הייתה כבר בכניסה לקיבוץ. הלוחמים סרקו בית בית וחילצו אנשים החוצה. בבית הראשון שאליו הם נכנסו היו אבא וילד שישבו בממ״ד משעות הבוקר. הם חיים היום בזכותם. משם המשיך הצוות לסריקה בבית נוסף - בית משפחת בכר ובן עמי. במתחם הזה חיכה להם מארב מתוכנן של מחבלי נוח'בה, הירי היה בלתי פוסק, התקלות אחרי התקלות והנה כבר 2 חברים לצוות יונתן נפצעו וזקוקים לחילוץ דחוף. מצבו של אחד מהם, ב', שהיה הצמד של יונתן בלחימה, היה קשה במיוחד. יונתן נהרג בזמן חילוץ של חבריו לצוות כשצרור של אחד המחבלים כיסה את כל גופו. כל אחת מארבע פציעות הירי שספג יונתן הייתה קטלנית בפני עצמה. יונתן נלחם בעוז ובגבורה ולא השאיר אף אחד מאחור - כך הוא היה תמיד וכך גם נזכור אותו לנצח.
ביום הארור ההוא, לוחמי היחידה נלחמו באומץ ובגבורה במספר זירות קשוחות במיוחד: קיבוץ רעים וקיבוץ בארי. במהלך הקרבות, נפלו בגבורה 4 לוחמי וקציני היחידה: מפקד היחידה אל׳׳מ רועי לוי הי׳׳ד. מ׳׳פ פלוגת הכשרות סרן יותם בן בסט הי׳׳ד. לוחם פלוגה ד' איתי נחמיאס הי׳׳ד. קשר׳׳ג פלוגה ד' סגן יונתן גוטין הי׳׳ד.
סגן יונתן גוטין ז"ל. צילום: באדיבות המשפחה
משפחתו של יונתן וחבריו הקימו עמותה לזכרו והנצחתו : "איתך על מלא אחי". העמותה מוכרת לצורכי מס וקיבלה את סעיף 46. אמו של יונתן, אלה גוטין, מספרת: חשבתי על הפרויקט המקורי של יונתן, בית לחיילים בודדים. לא מדובר רק על הנצחה. זו ההמשכיות שלו, לכן הקמנו את העמותה במטרה להקים בית לחיילים בודדים במודיעין - "הבית של יונתן", לפי הפרויקט המקורי שלו בתיכון. הבית כבר מוכן למגורים, החזון של יונתן מתגשם. בחודש פברואר הבית ייפתח ויגורו בו 6 חיילים בודדים. העמותה וקהילת מודיעין יטפלו בהם.
לחצו כאן לאתר העמותה