"כשאוריה בתי הקטנה בחרה בברוש לעץ הלאומי היא אמרה: אמא, אני אוהבת אותו, הוא גבוה ויפה, זקוף, גאה בעצמו". בדיוק נזכרתי בסבא משה ז"ל, שהיה גבר גבוה ויפה. סבי עבד בקק"ל, היה נוטע עצים ברחבי הארץ, ומכל העצים אהב את הברוש. סבא נפטר צעיר, אמי הייתה בת עשר, זו הייתה אבדה קשה. בשל אהבתו הרבה לברוש, כשנפטר נטעו עץ ברוש לידו. עברו כמעט 80 שנים, כל פעם שעולים לקברו אנו יודעים לאן להגיע בזכות עץ הברוש המתנשא למרומים".