בול בזמן: לכבוד יום העצמאות קק"ל חושפת את הכרזות והבולים שעיצבו את המדינה

הבולים והכרזות שהפיקה קק"ל מתקופת טרום המדינה, וגם לאחר הקמתה, מסמלים במידה רבה את מהות התקופה. עידוד וקריאה לעלייה, גיוס מרב המשאבים לטובת טיפוח המפעל הציוני, וחינוך האוכלוסייה הצעירה והבוגרת לאהבת הארץ. הכרזות חזרו להופעה חד פעמית, מעין הופעת רטרו מיוחדת לרגל 120 שנה לקק"ל, ואילו הבולים הפכו לפיסות היסטוריה נדירות שכיף להיזכר בהם. ביום העצמאות ה- 74 למדינת ישראל, נכיר את אותם אמצעים שסייעו רבות להפצת הרעיון הציוני.

בשנת 1904 החלה קק"ל בפעולות ראשונות של נטיעת יער. בהמלצת האגרונום זליג סוסקין והבוטנאי אוטו ורבורג הוחלט על נטיעת עצי זית שנחשבים למניבי פרי ומאריכי חיים. חשיבותם וסמליותם לאורך ההיסטוריה התאימו גם לרצון לסמל את הישגי הציונות המתחדשת בארץ. הנטיעה הראשונה הייתה באדמות חולדה. שם הוחלט כי היער יקרא על שם הרצל – מייסד ומנהיג התנועה הציונית שנפטר באותה שנה (1904). יחד עם התגברות רכישות הקרקע החלה קק"ל לחזק את ההתיישבות על הקרקע. קק"ל סייעה בהקמת ישובים כפריים, עירוניים וכן מוסדות חינוכיים וציוניים. כאשר עד שנת 1939 הוקמו על אדמות קק"ל 53 יישובים.

אך בנוסף להיותם אמצעי לקידום הפשרת קרקעות ארץ ישראל, וחיזוק השותפות של יהדות הארץ והתפוצות, קק"ל קידמו גם אמצעים להתחדשות לאומית ואמצעים להסברה ולחינוך, ביניהם - הכרזות והבולים. המשימה הראשונה של קק"ל הייתה להגיע לליבם של יהודים בכל עולם ולגרום להם להאמין בכוחם במימוש הרעיון הציוני.

יומיים לאחר הכרזת העצמאות, הופיעו הבולים הרשמיים הראשונים של מדינת ישראל- "בול עברי". אך למעשה אלו לא היו הבולים הראשונים שהונפקו עבור המדינה החדשה, כי אם בתקופה שלפני ההכרזה, שימשו בולי קק"ל כבולים רשמיים עבור המדינה שבדרך.  

למרות הקרבות הקשים של אותה תקופה, התייצבו אזרחים רבים במשרד הדואר הישראלי החדש, וביקשו לרכוש את הבולים הראשונים. מאחר שבעת הפקת הבולים, מספר ימים לפני הכרזת המדינה, שמה עדיין היה סודי, נכתב על הבולים "דואר עברי". אך לפני הפקת בולי "דואר עברי", שימשו בולי קק"ל כבולים רשמיים וחוקיים של המדינה.
 
מאז שהנפיקה קק"ל את הבול הראשון ב- 1902 ועד עתה, הפיק מפעל הבולים של קק"ל כ-5,200 סוגים שונים של בולים המתארים את מפעליה של התנועה הציונית וקק"ל, אירועים בחיי העם והאומה ובחיי ארץ ישראל ומדינת ישראל. בימים שטרם קום המדינה ועם הפסקת שירותי הדואר הבריטי, נוצר מחסור בארץ בבולים. על כן מנהלת העם השמישה בעת ההיא את בולי קק"ל למשלוח דברי דואר בארץ וכבולי דואר לכל דבר. למעשה, הדפסת הדפס רכב "דאר", שאושרה על ידי "מנהלת העם" הפכה את בולי קק"ל לבולי הדואר הרשמיים של המדינה החדשה בתקופה שחלפה עד להנפקתם של אותם בולי "דואר עברי" ומשם השאר היסטוריה. בולי קק"ל הפכו לסמל משמעותי באתוס, עד כדי כך שהפכו הבולים לאוספים נדירים, שילדי שנות ה 70 הדביקו באלבומים וחלקם אף שמורים אצלם עד היום בבוידעם. כמובן שמאז כניסת הדואר האלקטרוני ניתן לומר שהבולים איבדו את מקומם, אך ללא ספק שמשמעותם ההיסטורית לא תסולא בפז.

בדומה לבולים, כרזות קק"ל, ששיקפו בימיה הראשונים של המדינה ולאורך השנים את המציאות וחיי היומיום בה, הן היום אוסף של רגעים, שמספר את סיפורה של המדינה.

הפקת הכרזות החלה בשנות ה-40 של המאה הקודמת, כדרך נוספת לפרסם את העשייה הציונית ולהגיע ללב העם היהודי בארץ ובעולם. המטרה הייתה לרתום את האנשים לסייע לקרן בפעילויותיה המגוונות ולתרום לה כספים לצורך רכישת קרקעות. אנשי קק"ל הבינו כבר מתחילת הקמתה את חשיבות המסר הוויזואלי שמעביר רעיונות לעם באמצעות דימויים חיצוניים, שעולמם לקוח מנופי הארץ, תושביה והפעילויות שנערכות בה.

השימוש בכרזות נועד, כאמור, לקדם רעיונות מוגדרים: גיוס כספים, הזמנה להשתתף בטקסי נטיעות של ט"ו בשבט, הזמנה להשתתף בטקסי הבאת ביכורים ועוד.

המסרים בכרזות כוונו בעיקר לנשים, ילדים ובני הנוער. קק"ל ראתה בילדים ובבני הנוער את דור העתיד שיגשים את מטרותיה וחלומותיה. הכרזות הופצו באמצעות נציגי קק"ל בבתי הספר ובתנועות הנוער של המוסדות הציוניים-יהודיים בארץ ובחו"ל. מהתבוננות בכרזות למדו בני הנוער על אהבת הטבע, עבודת האדמה, חלוציות, חגי ישראל ועוד.

גם הנשים היו עבור מפרסמי קק"ל כוח משמעותי וכן גורם משפיע במשפחה על גידול הילדים וחינוכם. הנשים נתפסו כמחליטות גם בניהול הכספים של המשפחה. היום אפשר לראות בכך ממש ניצנים של פמיניזם. מודעות לגיוס כספים נתלו בעיקר במקומות שבהם נמצאו מבוגרים, דוגמת בתי כנסת.

גם היום, בעידן הטלוויזיה והאינטרנט, הכרזות שקק"ל מפיקה ממשיכות להתנוסס על קירות מוסדות ובתי ספר, והן מסמלות את ערכיה והמשך פועלה של קרן קימת לישראל בט"ו בשבט, בחגים נוספים, ולאורך כל השנה. לרגל ט"ו בשבט תשפ"א, ולרגל שנתה ה-120 של קק"ל, הפיקה קק"ל כרזה בסימן "נוטעים תקווה לעתיד". הכרזה מציגה את רעיון פעילותה של קק"ל לאורך כל השנים: בתחילה הייתה הקופסה הכחולה, שהפיחה תקווה ואמונה בעם הגולה שיוכל לשוב אל נחלתו, עד אשר שב אליה. וגם היום, 120 שנה לאחר ייסודה, פניה של קרן קימת לישראל לעתיד.

פעולות קק"ל לטיפוח היער והחורש, לפיתוח משק המים ולשמירה על משאבי הסביבה וכמובן לחינוך הנוער הם דוגמה לעשייה ישראלית ענפה. כאשר הציורים שהופיעו על גביהם מסמלים בדיוק את ההוויה שליוותה את ראשית המדינה. מדובר בפיסות היסטוריה נדירות, שספק אם נזכה להשתמש בהן שוב, אך ללא כלספק בן מהוות סממן לתקופות חשובות מאין כמוהן בעיצוב שלנו כמדינה וכעם.  

אפרת סיני, מנהלת ארכיון קק"ל: "מאז הנפיקה קק"ל את הבול הראשון ב- 1902 ועד עתה, הפיק מפעל הבולים של קק"ל כ-5,200 סוגים שונים של בולים המתארים את מפעליה של התנועה הציונית וקק"ל, אירועים בחיי העם והאומה ובחיי ארץ ישראל ומדינת ישראל. בימים שטרם קום המדינה ועם הפסקת שירותי הדואר הבריטי, נוצר מחסור בארץ בבולים. מנהלת העם השמישה בעת ההיא את בולי קק"ל למשלוח דברי דואר בארץ וכבולי דואר לכל דבר. הדפסת הדפס רכב "דאר", שאושרה על ידי "מנהלת העם" הפכה את בולי קק"ל לבולי הדואר הרשמיים של המדינה החדשה בתקופה שחלפה עד להנפקתם של בולי "דאר עברי".

בשנות ה- 20 החלה קק"ל להפיק מגוון רחב של כרזות, אשר שולבו בפינת קק"ל שהייתה קיימת בכל כיתה של כל בית ספר ושימשו כלי הסברה יעיל ביותר. הכרזות הציגו את הישגי קק"ל בפיתוח הארץ, ציינו את החגים והאירועים המרכזיים במדינה ועודדו את הנוער העברי לקחת חלק במשימת בניית המולדת. את כרזות קק"ל ציירו ועיצבו מיטב האמנים והמעצבים בא"י. באופן חזותי צבעוני, חד וברור הכולל מלל קצר וקליט, הפכו הכרזות לאמצעי חשוב בהכשרת הלבבות עבור התנועה הציונית". 

חומתנו – הקרקע! צילומיו של יעקב רוזנר, ארכיון הצילומים של קק"לחומתנו – הקרקע! צילומיו של יעקב רוזנר, ארכיון הצילומים של קק"ל

עיצוב: רות לוין, ארכיון הצילומים של קק"לעיצוב: רות לוין, ארכיון הצילומים של קק"ל

כרזת "קרקע למלחמתנו"כרזת "קרקע למלחמתנו"

עיצוב: פרנץ קראוס, ארכיון הצילומים של קק"לעיצוב: פרנץ קראוס, ארכיון הצילומים של קק"ל

בול "הנגב"בול "הנגב"

בול "אפיקים"בולי "אפיקים"

בול "מדינת היהודים"בול "מדינת היהודים"

בול "ירושלים"בול "ירושלים"

בולי "תרומת הרדיו"בולי "תרומת הרדיו"