הקשר העממי הזה מושרש היטב באזורנו. בספרם "מכותרת ועד צמח" (הוצאת פרדס, 2018), מציינים פרופ' אמוץ דפני ונעם עביצל כי האמונה לפיה פריחה שופעת של החצב מנבאת שנה גשומה ופריחה דלה מבשרת על בצורת, היא המקור לשלל שמותיו של החצב בערבית: "מבשר הגשם", "סימן השנה", "מאזני השנה", "קנה הרטיבות" ו"אות השנה".
תמונות של עמודי חצב המתנשאים לגובה של שני מטרים ויותר אכן מעוררות תקוות בקרב חובבי המשקעים, אך בחינה בוטנית ומטאורולוגית מעלה תמונה שונה לחלוטין.
החצב מסתכל אחורה, לא קדימה
החצב אינו ניחן ביכולת חיזוי מטאורולוגית. הפריחה בסוף אוגוסט וספטמבר מתאפשרת הודות למאגרי מים, מינרלים וסוכרים שנאגרו מבעוד מועד בבצל הגדול של הצמח.
צילם: אמיר הרמס, ארכיון הצילומים של קק"ל
מאגרים אלה תלויים לחלוטין בתנאים של העונה שחלפה:
- כמות המשקעים בחורף הקודם: אם עונת גשמים קודמת ברוכה אפשרה לעלי החצב לבצע פוטוסינתזה יעילה באביב, להגדיל את הבצל ולצבור אנרגיה רבה.
- גיל וגודל הבצל: בצלים בוגרים ומבוססים מייצרים עמודי תפרחת גבוהים וחסונים בהרבה מבצלים צעירים.
- מיקום ומיקרואקלים: חצבים הצומחים בסמוך לגינות מושקות, בצדי דרכים שבהם נקוו מי נגר, או בקרקע עשירה במיוחד (למשל לצד צמחיית נוי ותשתיות), לעיתים נהנים מתוספת לחות ומזון ומגיעים לגבהים חריגים.
בין מסורת למציאות בשטח
בפועל, אין כל ביסוס מדעי לקשר שבין מאפייני הפריחה, כמו גובה העמוד או צפיפותו, לבין כמויות הגשם בחורף העוקב. מניסיון השנים והתצפיות בשטח עולה כי שנת בצורת יכולה להגיע גם לאחר פריחה שופעת במיוחד, ולהפך: חורף גשום בהחלט עשוי להפתיע גם אחרי עונת חצבים צנועה.
עמוד תפרחת מרשים של חצב הוא עדות נהדרת לחורף הקודם שהיטיב עמו ולבצל בריא ומדושן, אך את תחזית הגשם לחורף הקרוב מוטב להשאיר למודלים המטאורולוגיים.