ארץ זית, שמן ועצים: מסורת עצי הזית של קרן קימת לישראל

הראשון שהבחין בצורך לייער את הארץ, שבה שררה "מכת ההרים השוממים", היה בנימין זאב הרצל, והוא גם הציע את מה שכינה "הרפואה למכה" הזאת. גיבוריו של הרומן שכתב, 'אלטנוילנד', התעצבו מאוד למראה ההרים הקירחים בארץ ישראל והאמינו, שאילו ניטעו על פני ההרים האלה חצי מיליון ברושים, הייתה הארץ מקבלת "פנים חדשות".

מפעל ייעור הארץ נולד מתוך המעשיות (והחלום) של יונה קרמנצקי. "עליֵנו לייסד אגודת יער לאומית לנטיעת עצים בארץ ישראל", אמר להרצל מיד לאחר שקרא את ספרו 'מדינת היהודים', וכמובן עוד לפני שידע שתוקם קרן קימת והוא יעמוד בראשה. קרמנצקי הציע שכל יהודי ינדב או יתרום עץ אחד או כמה עצים שרק ירצה – מבחינתו, אפילו עשרה מיליון עצים. הרצל נלהב מאוד מהרעיון.

היה ברור שהעצים שיינטעו יהיו עצי זית, והם נבחרו בעצתו של האגרונום זליג סוסקין, שהצליח לשכנע את קרמנצקי ואנשיו לבחור בעץ הזה, בין היתר בזכות הסמליות שיש בו להיאחזות על הקרקע. "עץ הזית", אמר סוסקין, "הוא המאריך ימים יותר משאר עצי הפרי", אבל בפגישה ביניהם הציג לו נימוק נוסף: עץ הזית מניב פרי בתוך חמש שנים מנטיעתו, והמשמעות היא, שתוך זמן קצר נוטעיו יוכלו לראות ברכה בעמלם ובעיקר פרנסה מהזיתים ומהשמן שאפשר להפיק מהם. כלכלני הקרן חישבו ומצאו, שתנובתם של עצי הזית יכולה לספק מימון להוצאות קיומה של אוניברסיטה בארץ ישראל, וזו – כך אמר סוסקין – "עבודה אידאלית עבור נכסים אידאליים".

תמיכה להצעתו הגיעה גם מהבוטנאי אוטו ורבורג, שהזכיר כי עצי הזית "מאריכי שנים ונושאי פירות", ומכיוון שכך יש בנטיעתם ערך כלכלי ושיווקי: מכירת השמן, שיופק מהעצים בארץ ישראל, תשמש ענף יצוא רווחי ליישובים שיוקמו בארץ ישראל. השמן עצמו יוצג כסמל יוקרתי להישגיה של ההיאחזות בארץ, וכך הרווח לציונות יהיה לא רק כלכלי אלא גם חינוכי ותדמיתי.

בהתאם לכך, קרמנצקי כינה את הקרן שהקים בראשית 1904 קרן ל"תרומות עצי זית". הקרן נועדה לנטיעות בלבד, ומשום כך הייתה גוף עצמאי, אבל בתוך זמן קצר הייתה חלק מקרן קימת לישראל והתמזגה לתוכה, בין היתר, מתוך ההבנה במשרדי קרן קימת, שגוף אחד אמור לטפל ברכישת האדמה, בנטיעת העצים ובאחזקתם, במתן פתרונות להשקיה ובסוגיות קרקעיות אחרות, שנלוות לגאולת הקרקע.
תעודת תרומת חמישה עצי זית ביער הרצל לרגל אירוסי איזידור בראונר והעלמה גוסטי ליון, תרומת ד״ר ק. האן, וינה 1911תעודת תרומת חמישה עצי זית ביער הרצל לרגל אירוסי איזידור בראונר והעלמה גוסטי ליון,
תרומת ד״ר ק. האן, וינה 1911
מתוך: אוסף שאול לדני, ארכיון הצילומים של קק"ל
איסוף התרומות מהעם לנטיעת עצים עלה יפה. מרבית העיתונים דיווחו על תרומות עממיות של עץ ועוד עץ תוך ציון שמותיהם של התורמים. שלושים שנה אחר כך העידה אחת התורמות כמה גאה הייתה לראות את שמהּ בעיתון, כשלצד הרישום כתוב: שני עצים ליער הרצל. "כל העולם היהודי של אז ידע שתרמתי", אמרה.
 
תרומות ליער הרצל על שם אחיינו של יהושע חנקין חדרה 1916. תרומות ליער הרצל על שם אחיינו של יהושע חנקין חדרה 1916.
מתוך תיק קקל KKL3\1202 בארכיון הציוני המרכזי
לצורך פרויקט הייעור, הוקמה משתלה באזור המוכר כיום כבית נחמיה, שם גידלו עצי זית לקראת הנטיעות הצפויות. בארץ קיימים פריטים של זית בר, בעיקר ברכס הכורכר בעתלית ובאדמית. הפריטים האלה שונים גנטית בצורה משמעותית מזני התרבות שגודלו בחקלאות המקומית באלפי השנים האחרונות, זנים שהניבו פרי גדול יותר. במשתלות של הקרן גודלו בעיקר עצי זית מהזן הנבאלי, שפירותיו גדולים ובשרניים במיוחד והוא נפוץ באזור יהודה ושומרון. מיעוט קטן מהעצים שטופחו במשתלות היה מזן שמלילי - זן תורכי שהשלטון העות'מאני הביא לאזור.

סוהיל זידאן, פקיד היערות הראשי בקק"ל, מספר כי הריבוי והגידול של עצי הזית בוצע בשיטה המכונה ג'רופיות. בשיטה הזאת נלקחה גרופית (ענף מעובה הבנוי מעצה מעובה וקטמפיום), מבסיס גזע מעובה של עץ זית קיים. הגרופית נשתלה באדמה לצורך השרשה וגידול עץ זית חדש. (עקרון השיטה לריבוי עץ הזית קיימת עד היום. עם זאת, הטכניקות המתקדמות מאפשרות לבצע את ריבוי הזית בעזרת יחורים מענפונים חדשים. ענפונים אלו נפוצים יותר וקלים יותר לאיסוף).

כשהשתילים גדלו במשתלה, הגיע הזמן לטעת אותם ולהגשים את החלום. המקום שנבחר לנטיעת כרמי הזיתים הראשונים היה בחולדה, שאדמותיה היו מהראשונות שקרן קימת גאלה. על האדמות האלה הוקמה חוות פועלים, וההצעה הייתה שהפועלים יעסקו גם בתחזוקת היער ובמסיק הזיתים.

האגרונום משה ברמן נבחר לממונה על עבודות הנטיעה. עבודות התשתית לנטיעת היער החלו ב 1908, ושנתיים אחר כך – בט"ו בשבט 1910 - ניטעו העצים הראשונים ונחנך בית לזכרו של הרצל, כחלק מהחווה להכשרה חקלאית שהוקמה בין העצים. סמוך לכרם הזיתים ניטעה חורשת עצי מחט על שמו של הסופר והעיתונאי פרץ סמולנסקין לציון 25 שנים למותו.
חולדה, מפת שימושי קרקע. שנה לא ידועה.חולדה, מפת שימושי קרקע. שנה לא ידועה.
מפה KL5M\1776 מתוך אוסף המפות ההיסטורי של קק"ל בארכיון הציוני המרכזי

יער חולדה, לימים יער הרצל, לא היה היער היחיד שבו נטעה קרן קימת עצי זית. באדמות בית עריף, מזרחית ללוד, שנרכשו ב-1907, נטעה קרן קימת כרם זיתים, כדי להשלים ולהגדיל את הכרמים הוותיקים שנמצאו במקום לצורך פרנסתם של מתיישבים שיגיעו לאזור. עצי הזית אכן שימשו לייצור שמן בבית החרושת עתיד, שהקים המהנדס והתעשיין נחום וילבוש. המפעל שגשג שנים בודדות בלבד, עד שנשרף ב-1915. תנובת השמן מהאזור והפסוק "כרם היה לידידי בקרן בן-שמן" היו המקור לשמו של היער – יער בן שמן.

 

עץ זית בבן שמן, 1934, עץ זית בבן שמן, 1934,
צילום: אברהם מלבסקי, ארכיון הצילומים של קק"ל
 
 
קק"ל המשיכה לטעת עצי זית לצד איקליפטוסים, קזוארינות, ברושים ושיטים ביישובים רבים בעמק יזרעאל וביערות ברחבי הארץ. עם זאת, נטיעת עצי הזית לא הצליחה כפי שציפו. רק רבע מעצי הזית שניטעו בחולדה, כ-3,000 בלבד, נקלטו ושרדו, וההכנסות משמן הזית לא היו גדולות כפי שחלמו. במשרדי קרן קימת בווינה איש לא היה מוכן לוותר על היער, וב-1912 נבחר להצלתו האגרונום יצחק וילקנסקי, לימים מייסד מכון וולקני. הוא הציע לתת ליער לבוש ומראה חדש באמצעות נטיעת עצים אחרים: שקדים, אורנים, ברושים וחרובים. וכך היה.

סוהיל זידאן מספר, כי נטיעה המשלבת עצים שונים בכרמי הזיתים הייתה נפוצה לאורך שנות ההיסטוריה, ועד היום אפשר לראות (במיוחד באזור יהודה ושומרון) עצי חרוב ותאנה המשולבים בכרמי הזית. הדבור המצרי, המוכר גם בשם "הצרעה המזרחית", מקנן בעץ החרוב וניזון, בין היתר, מעש המוכר בשם "סס הנמר", אשר חודר לגזע הזית ופוגע בו, וכך מתבצעת הדברה ביולוגית.

ב-1926 נחקק חוק 'פקודת היערות' המנדטורי, שעיקרו הגנה על עצים. אחד מסעיפי החוק קובע:  '"לא יכרות אדם עץ זית או עץ חרוב או כל אילן אחר המוגן לפי צו..... בכל מקום שהם גדלים, ולא יעביר את עציהם של אותם אילנות אלא אם קבל תחילה רשיון לכך בטופס הקבוע מפקיד היערות". האיסור הזה נועד לשמור על 'ביטחון המזון' לתושבי הסביבה, וממנו אפשר ללמוד על החשיבות שניתנה לתוצרתם של העצים האלה לתזונת התושבים.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 הביאו התצפיות והניסיון בגידול עצי יער ובקליטתם את אנשי קרן קימת למסקנה שיש לתת עדיפות לאורן ירושלים בנטיעת יערות. הסיבה הייתה ההצלחה הגדולה בריבוי השתילים במשתלות ואחוזי הקליטה המהירה בשטח. עם זאת, קרן קימת המשיכה לאורך השנים לגדל במשתלות עצי זית ועצים רחבי עלים נוספים ולטעת אותם ברחבי הארץ. אחד המקומות שבהם ניטע כרם זית לאחר קום המדינה היה בעמוקה שביער ביריה.

בשנת 2005, ביוזמה משותפת של קרן קימת ומשרד החוץ, הוקמה סמוך ליד ושם חורשת האומות. החורשה היא חלק מדרך עץ הזית, שאת הרעיון לה הגו ארגון אונסק"ו ומועצת אירופה, במטרה לקדם את השיח הבין-תרבותי ואת השלום בקרב עמי האזור, תוך עידוד פיתוח בר-קיימא ותיירות חקלאית.

במרץ 2007, במסגרת המפעל העולמי עליו הכריז האו"ם, להקמת "חגורה ירוקה" בת מיליארד עצים למאבק בהתחממות הגלובלית, ניטע בחורשת האומות עץ הזית הראשון. את העץ נטע בהתרגשות מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון. בדבריו בטקס הודה לקק"ל ולעירית ירושלים "על שיתופו של ארגון האומות המאוחדות בחורשת האומות, שנוטעים מנהיגי העולם. כשיגדל העץ, בעוד כמה שנים, אני מקווה לחזור לכאן ולבחון כיצד שגשג, במקביל לשגשוג שאני מאחל לשיתוף הפעולה בין ישראל, קק"ל והאו"ם. כבוד הוא לי לטעת במקום הזה, למרגלות יד ושם, עץ זית, שענפיו הם חלק מסמלו של האו"ם". בטקס החגיגי העניקה לו קק"ל תעודה, המציינת כי העץ שניטע בחורשת האומות יקלוט במהלך חייו 1.5 טון של גזי חממה ויתרום לאקולוגיה העולמית.
 
מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, נוטע עץ זית ומקבל תעודת נטיעה בחורשת האומות, בירושלים, 2007מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, נוטע עץ זית בחורשת האומות, בירושלים, 2007
צילום: אבי חיון, ארכיון הצילומים של קק"ל
מדי שנה קק"ל נוטעת ביערותיה כ-15 אלף שתילי זית. היא ממשיכה לטפל בכ-30 אלף דונם של כרמי זית - חלקם שריד לחקלאות קדומה, וחלקם ניטעו במאה השנים האחרונות. מדי שנה, בחג הסוכות, מזמינה קק"ל את הציבור להשתתף במסיק זיתים ביערותיה – אירוע שהפך למסורת, המסמלת את הקשר שהציבור חש אל עץ הזית.
 
מסיק בתל חדיד, סוכות 2005מסיק בתל חדיד, סוכות 2005
צילום: פלאש 90, ארכיון הצילומים של קק"ל
 
המאמר מתבסס על מאמרו של איזי מן, על נתונים שהתקבלו מהיערן הראשי ומנהל אגף הייעור בקק"ל, גלעד אוסטרובסקי, ועל ראיון עם פקיד היערות בקק"ל, סוהיל זידאן
עריכה וכתיבה: לאה ליבנת ויובל ליובין - ארכיון קק"ל