המחקר בחן את תרומת הייעור בישראל ללכידת פחמן באמצעות השוואה בין יערות אורן ירושלים נטועים לבין שטחים טבעיים לאורך מפל המשקעים בישראל.
נמצא כי היערות הנטועים מכילים כ־67% יותר פחמן בביומסה העילית (עצים ושיחים), אך לא נמצא הבדל מובהק בכמות הפחמן האורגני האגור בקרקע בהשוואה לשטחים טבעיים סמוכים.
המחקר הראה שמאגרי הפחמן בקרקע ובצומח גדלים ככל שכמות המשקעים עולה, וקטנים עם העלייה ברום. לכן, שינויי האקלים, ובעיקר הירידה הצפויה בכמות המשקעים והעלייה ביובש, עלולים להפחית את יכולת אגירת הפחמן של המערכות האקולוגיות בישראל.
מסקנת המחקר היא שלייעור עשויה להיות תרומה לאגירת פחמן, בעיקר באזורים לחים יחסית, אך יש להביא בחשבון גם את השפעתו על האלבדו (החזרת קרינה) ואת מכלול ההשפעות האקלימיות והאקולוגיות כדי להעריך את תרומתו הכוללת למיתון שינוי האקלים.