המחקר בחן כיצד ניתן לשלב פתרונות מבוססי טבע בניהול נגר עילי וסחיפת קרקע באגן ההיקוות של בקעת יבנאל. במסגרת המחקר פותחו מודלים מרחביים למיפוי סיכוני סחיפה, קישוריות הידרו־מורפולוגית, ומודל הידרולוגי אגני אשר זיהו אזורים חקלאיים תלולים בדרום־מערב הבקעה כבעלי סיכון גבוה לסחיפת קרקע.
סקירת הספרות העלתה כי פתרונות מבוססי טבע, כגון בריכות השהיה, רצועות חיץ, שיקום ערוצי נחלים ונטיעת צמחייה מקומית, יכולים להפחית נגר וסחף תוך שיפור תפקוד המערכת האקולוגית.
סקר הצומח שנערך במשך שלוש שנים בבריכות ההשהיה ובערוצים הסמוכים זיהה יותר מ־230 מיני צמחים עם מגמה של התבססות מינים טבעיים לצד הופעת מינים אופייניים לבתי גידול מופרים. מסקנת המחקר היא שניהול אגני היקוות בגישה אינטגרטיבית המשלבת פתרונות מבוססי טבע, תכנון מבוסס נתונים ושיתוף פעולה בין בעלי עניין יכול לצמצם סחיפת קרקע והצפות, ובמקביל לחזק את המגוון הביולוגי ואת חוסן המערכת האקולוגית.