שחריה-לכיש

היערות ממוקמים בגבול הדרומי של החבל הים-תיכוני, במרחב גבעות נמוכות בגובה של 200–230 מטר מעל פני הים, החוצות על ידי נחל לכיש ממזרח למערב. מדרום עובר נחל נועם ומצפון נחל גוברין, והעמקים הצרים שבין הגבעות משמשים לעיתים לעיבוד חקלאי. האזור מתאפיין בשיפועים מתונים ובפסיפס קרקעות רנדזינה, קירטון, חוואר וצור, לצד כתמי קונגלומרט ייחודיים.

האזור נהנה מאקלים ים-תיכוני יבש, עם ממוצע טמפרטורות של כ-21 מעלות ו-425 מ"מ משקעים בשנה. בעשורים האחרונים נצפית עלייה בתדירות ימי הגשם העזים, תופעה המחזקת את הצורך בשמירה על כיסוי צמחי טבעי ומניעת סחף קרקע.

הצומח באזור כולל תצורות מגוונות של יערות נטע אדם – מחטניים ורחבי עלים – לצד בתות טבעיות ושיחיות מקומיות, המשמרות את האופי המקורי של השפלה הדרומית. שטחי הבתה משמשים בית גידול נדיר וערכי, שהוגדר בחלקו כשטח אל-געת לשימור מיוחד.

יערות שחריה–לכיש ממוקמים בלב אזור עשיר בערכי מורשת – בהם אתרי לכיש, צקלג ותל מרשה – עדויות ליישוב אנושי רציף לאורך אלפי שנים. סמיכותם לקריית גת וליישובי הסביבה הופכת את היער לאתר פנאי ונופש נגיש ומבוקש, המשרת עשרות אלפי תושבים מהאזור ומרכז הארץ.

התכנית מדגישה ניהול ארוך טווח של היער תוך שימור רצף השטחים הפתוחים, הגנה על ערכי טבע ונוף, פיתוח מבוקר של מוקדי נופש, וטיפוח מעורבות קהילתית ושותפות עם הרשויות המקומיות.