שינוי האקלים בישראל

שינוי האקלים כבר כאן. השירות המטאורולוגי פרסם מספר דוחות וביצע ניתוח בהיקף נרחב של מגמות הטמפרטורה והמשקעים באזורים השונים בישראל על פי נתוני עבר וניתוח תחזיות של מודלים אקלימיים לעתיד. נמצא כי השינויים בדפוסי מזג האוויר כבר ניכרים בישראל ואף צפויים להתגבר. המזרח התיכון הינו Hotspot המתחמם בקצב מהיר מהממוצע העולמי, ובשל כך ישראל, והמזרח התיכון כולו, מוגדרים כאחד האזורים הפגיעים ביותר בעולם לשינוי האקלים.
 
לשינוי האקלים השלכות עמוקות ורחבות על כל תחומי החיים, הן ברמה האזורית והן ברמה המקומית. התחממות ואירועי מזג אוויר קיצוני פוגעים ביבולים ומובילים לחוסר יציבות באספקת מזון ומי שתייה, מקדמים תהליכי מידבור המעודדים הגירה וחוסר יציבות גיאופוליטית אזורי. שינוי האקלים צפוי להחריף ומשפיע לרעה על איכות החיים, בריאות הציבור ורווחת האוכלוסייה, לצד פגיעה בשטחים הפתוחים ובמגוון הביולוגי, והשלכותיו ניכרות ופוגעות במרחב הבנוי, בתשתיות, בכלכלה ובביטחון.

שינוי האקלים הוא תוצאה ישירה של פליטות גזי חממה ושינויים בשימושי הקרקע עקב צמיחה וגדילה של אוכלוסיית האדם ושינויים באורח החיים. דו"ח ההערכה השישי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC, 2023), שפורסם במרץ 2023, מצביע באופן חד-משמעי על עלייה של 1.1 מעלות צלזיוס בטמפרטורה העולמית הממוצעת מאז תחילת המהפכה התעשייתית. הדו"ח מתריע כי מערכות טבעיות רבות נפגעו באופן בלתי הפיך, וכי קצב השינוי במדיניות האקלים ובשיעור הפליטות של גזי החממה אינו מספיק כדי להבטיח שעליית הטמפרטורה העולמית הממוצעת תוגבל ל-1.5 מעלות. שינוי האקלים בא לידי ביטוי במגוון תופעות בעלות השפעה ניכרת על המערכת הטבעית ועל האדם.

אגן הים התיכון מתאפיין בעונת קיץ יבשה וארוכה ובריכוז המשקעים בעונת חורף קצרה. התחזיות לאזור זה מצביעות כי קצב ההתחממות השנתי וכן הקצב בעונת הקיץ צפויים להיות גדולים ב-20% וב-50% מקצב ההתחממות השנתי הממוצע בעולם, בהתאמה. ישראל ממוקמת באזור המעבר בין אקלים צחיח לאקלים ים תיכוני לח. דו"ח השירות המטאורולוגי (יוסף ושות', 2019) מציג מגמה ברורה ומובהקת של עלייה בטמפרטורה הממוצעת בישראל בכ-1.4 מעלות מאז אמצע המאה הקודמת.

השירות המטאורולוגי חוזה כי עד אמצע המאה הנוכחית תהיה עלייה נוספת של כמעלה אחת בתרחיש האופטימי ושל כ-1.2 מעלות בתרחיש הפסימי. בעוד שמגמת השינוי במשטר המשקעים אינה מובהקת ומראה שונות מרחבית גבוהה בשיפועה ובכיוונה, ניכרת ירידה של כ-4 מ"מ בעשור בממוצע הארצי.

מגמות (לא מובהקות) נוספות שנצפו היו התארכות עונת היובש, עלייה בתדירות אירועי גשם גדולים וירידה בתדירות אירועי גשם קטנים. למרות מגמת ההתחממות, תדירות אירועי הקיצון, הכוללים גם חורפים קשים ואירועים משמעותיים של קרה ושלג, עלתה באזורנו בעשורים האחרונים, ומגמה זו צפויה להתגבר. מודלים אקלימיים של תחזיות לאזורנו מצביעים גם על עלייה מובהקת בשכיחות של אירועי בצורת (יוסף ושות', 2019).

לסיכום, אף על פי שכיום אין בידינו עדיין האמצעים הנדרשים לתחזית מדויקת של השינויים הצפויים בישראל, מגמות השינוי הצפויות בישראל הן:
  1. התארכות עונת הקיץ והופעה של קיץ חם ויבש (לחות אוויר נמוכה) יותר.
  2. ירידה במשקעים באזורים מסוימים, וחשוב מכך, שינוי בפיזור המשקעים – מרבית המשקעים יֵרדו באירועי קיצון, והעונה הגשומה תתקצר.
  3. עלייה בתדירות הופעתם של אירועי קיצון מסוגים שונים – גשמים, שלגים, רוחות, יובש וחום.

מדיניות אקלים בישראל

פעולות המדינות ביחס לשינוי אקלים מתואמות על ידי האו"ם ובאות לידי ביטוי בהסכמי מדיניות ודוחות מצב, המתייחסים הן ליעדים הנדרשים להפחתת פליטות למיתון שינוי האקלים והן למהלכים לשיפור המוכנות העולמית והמקומית.  ישראל הצטרפה ב-2009 לרוב מדינות העולם והגדירה יעד לצמצום פליטות גזי חממה, אשר עודכנו בהסכם פריז ב-2015.
 
בשנת 2018, בעקבות החלטת הממשלה 4079, הוקמה מנהלת לאומית להיערכות והסתגלות לשינוי אקלים - מנהלת בין-משרדית, בראשות המשרד להגנת הסביבה, האמונה על הכנת תוכנית לאומית להיערכות והסתגלות לשינוי אקלים. המנהלת, שבה חברה גם קק"ל, אחראית על תיאום בין-משרדי, מעקב אחר האסטרטגיה הלאומית להסתגלות לשינויי האקלים, וקידום יוזמות מדיניות ליישום תוכניות ההיערכות ברמה הלאומית והמקומית. 

המנהלת פרסמה דו"ח היערכות ישראל לשינוי אקלים ובו ארבעה תרחישי ייחוס הרלוונטיים לשינוי האקלים בישראל: התחממות דרמטית, ירידה בכמויות המשקעים, תדירות ועוצמה מוגברת של אירועי קיצון (גלי חום, שיטפונות ושריפות) ועליית פני הים.
 
בשנת 2020 התקבלה החלטה 465 על פיה קבע משרד האנרגיה יעד חדש של 30% לייצור אנרגיות מתחדשות עד 2030. בשנת 2021 פורסם דו"ח מבקר המדינה בנוגע להיערכות ישראל לשינוי האקלים, אשר עודכן בשנת 2024.

הדו"ח מצביע על ליקויים חמורים, על היעדר תיאום בין משרדי הממשלה, על כך ש-84% מהגופים בישראל אינם ערוכים לשינוי האקלים, על עיכובים בגיבוש תוכנית לאומית, על חוסר בנתונים ומחקר עדכני, ועל פערים בתחום ההגנה על תשתיות, בריאות הציבור והיערכות למזג אויר קיצוני.

המבקר הזהיר כי חוסר ההיערכות עלול להוביל לפגיעות חמורות בכלכלה, בביטחון המים והמזון, ובבריאות התושבים וממליץ על פעולה רב מערכתית מיידית. בהמשך להחלטות הממשלה וגיבוש חוק האקלים, הקים המשרד להגנת הסביבה ב-2022 את האגף הבכיר לחוסן אקלימי באשכול משאבי טבע וחוסן אקלימי.
 
בשנת 2023 אושר בקריאה ראשונה חוק האקלים בישראל שקבע יעד של הפחתת 50% פליטות גזי חממה עד 2050. החוק מחייב את הממשלה לגבש תוכנית לאומית להתמודדות עם שינוי האקלים, לקיים דיווחים שנתיים ולהטמיע שיקולי אקלים בהחלטות מדיניות. החוק ספג ביקורת על כך שאינו כולל מנגנוני אכיפה ברורים או סנקציות במקרה של אי עמידה ביעדים, ועד היום לא עלה לאישור בקריאה שנייה ושלישית.