קורות חייו של דודיק היו של ככל נער אחר נכון לשנים בהם נולד ובגר.
אצטט מדברי אבי על דודיק, "בין כותלי בית שמח ומוסיקלי הלך והתגבש לו בכפר סבא של שנות השישים עלם חמודות בשם דוד". דודיק הוא חוזר ואומר היה ילד טוב מלכתחילה ומדגיש "אל תחפשו את הגיבור".
דודיק היה האור הראשון והחיבור לחיים לאחר זוועות השואה בחייה של אמי והיה ביניהם קשר מאוד מיוחד, כזה שאי אפשר היה להסביר במילים. מספיק היה לראות את עיניה כשדודיק היה נכנס בדלת הבית.
לצד תכונות העשויות לאפיין נער רגיל, כמו מפגשים עם החברים, פעולות בנוער העובד, משחקי כדורגל ובנות (עליהן היה חביב), היו לדודיק מאפיינים המיוחדים רק לו.
את רוב שעות הפנאי הוא העביר במשחקי כדורגל ב"פועל כפר סבא" (אשר בשל משחקו המצוין הובטח לו עתיד מזהיר בתחום), ובצילום, בעיקר אהב לצלם נוף דומם ואת החבר'ה כמובן.
אהבתו זו – לצילום נוף דומם – שיקפה בצורה מושלמת כמעט את אופיו הרגוע והשקט.
דודיק אהב ילדים ורצה הרבה ילדים. כבר בגיל צעיר 18-17 דיבר על זה.
דודיק לא אהב מסגרות, כמו בית ספר וצבא, ותשוקתו לערבה, לטבע ולמרחבים אפיינו את רוחו הדרורית. במסגרת הנח"ל הוא היה חלק מגרעין יעלון לקיבוץ גרופית.
למרות זאת ומעל לכל תכונותיו בלטה אצל דודיק אהבת הבית.
כאשר נשאל "היכן היית רוצה להיות כעת" תשובתו הייתה כמו תמיד "בבית".
המוניטין של דודיק כבעל יושר ונאמנות ללא כל פשרות הלך לפניו.
חבריו מספרים על מזגו השקט, על טוב ליבו, נדיבותו וצניעותו. חבר הילדות שלו, דוד רוזן אמר, "דודיק היה קונצנזוס. כולם אהבו אותו, לא היה אחד שלא אהב אותו".
דודיק הותיר מאחוריו את אחותו הצעירה הילה שהייתה אז בת 15 וזוג הורים שבורים והמומים.
כשנה לאחר מותו נולדו התאומות אדוה והדר, והשם דוד נמצא בשמות שלהן יחד.
אנחנו מזמינים אתכם לצפות בסרט שמספר על דודי' – הסרט שהכנו לזכרו "דודיק שכזה":
לחצו לצפייה בסרט קצר של 10 דקות
לחצו לצפייה בסרט ארוך של כ-50 דקות