סגן יונתן גוטין

ההישג בפני עצמו היה מרשים מאוד אך זמן קצר לאחר מכן הוריו הבינו שליונתן כנראה יש פציעה רצינית מאוד בגב - בבוקר אחד הוא פשוט לא הצליח לקום מהמיטה בגלל הכאבים.

בסיום תהליך הבדיקות התברר שליונתן יש פציעה משמעותית מאוד - שבר וסדק דו צדדי באחת החוליות בעמוד השדרה. גופו הצעיר היה צריך להתמודד עם עומסים גדולים במסגרת האימונים וזה הוביל לשברי מאמץ ושבר בחוליה. ׳׳הגזר דינו׳׳ של רופא המומחה היה קצר ואכזרי - פציעה חמורה מאוד ומחייבת תהליך שיקום ארוך, לא יוכל להמשיך בספורט מקצועי גם אחרי השיקום ויש חשש כבד שלא יוכל ללכת עם גב זקוף במשך כל חייו׳׳.

זה היה יום קשוח ואכזרי בחייו של הילד. באותו היום, אביו של יונתן לקח אותו לסטודיו קעקועים ושם יונתן עשה קעקוע של אריה על זרוע ידו. יונתן היה ׳׳מזל אריה׳׳ ומעכשיו הפך לאריה באמת. באותו היום אביו של יונתן אמר לו:׳׳אף אחד לא יכול לקבוע לך הדרך בחיים אלא רק אתה, רק אתה תחליט האם אתה תמשיך בספורט או לא ומתי תוכל לחזור למזרון הג'ודו׳׳.

מאותו הרגע יונתן נכנס לתהליך שיקום אינטנסיבי מאוד, לאור אופי הפציעה היה מותר לו רק לשחות וזה מה שהוא עשה במשך שישה חודשים ארוכים של השיקום שבסיומן הפך ל׳׳דולפין׳׳ קטן שמסרב לצאת מהמים במהלך האימונים. החזרה למזרון הג'ודו הייתה הדרגתית והתחילה באימוני טכניקה במועדון, אחרי מס' חודשים יונתן כבר התחיל לעשות קרבות ג'ודו ובסיום של 9 חודשי השיקום יונתן חזר להתחרות ברמה הארצית וכבר בתחרות הראשונה הגיע לקרב על המדליה - זו הייתה דרך כניסה וחזרה לנבחרת ישראל הצעירה והמשך קריירה הספורטיבית.

אומנם האימונים היו רבים ואינטנסיביים אך יונתן ידע גם להקדיש זמן למשפחתו וחבריו, הוא תמיד היה אוזן קשבת לאחותו מיכל, עזר לאימו והיה פרטנר מושלם לאביו באימונים המשותפים, תמיד רגוע ומכיל את כולם, מעניק המון חום ואהבה ללא כל תמורה. גם על לימודיו בבית הספר הוא לא ויתר וידע לשלב בלו׳׳ז הצפוף שלו את מגמת האדריכלות שסיים אותה בהצטיינות עם פרויקט הגמר שהקדיש אותו לתכנון של ׳׳מרכז יום לחיילים בודדים׳׳ שכל כך העריך אותם על תרומתם לביטחון המדינה.

משפחתו של ליונתן וחבריו  הקימו עמותה לזכרו והנצחתו :"איתך על מלא אחי". העמותה מוכרת לצרכי המס וקיבלה את  הסעיף 46. אמו של יונתן -אלה גוטין מספרת: חשבתי על הפרויקט המקורי של יונתן -בית לחיילים בודדים - זה לא רק הנצחה. זו ההמשכיות שלו , לכן הקמנו את העמותה והחלטנו להקים בית לחיילים בודדים במודיעין - "הבית של יונתן " לפי הפרויקט המקורי שלו בתיכון . הבית כבר מוכן למגורים , החזון של יונתן מתגשם.

ובחודש פברואר הבית ייפתח ויגורו בו 6 לחיילים בודדים. העמותה וקהילת מודיעין יטופלו בהם. לאתר העמותה.

ב-2019 יונתן היה כבר סגן אלוף ישראל לנוער וחבר נבחרת ישראל ג'ודו הצעירה, המון תחרויות והישגים, יונתן היה גאה במיוחד לייצג את המדינה בתחרויות בחו׳׳ל וחלם להגיע לאולימפיאדה.

אך משהו השתנה בו במהלך שנת 2021 שבאותם הרגעים רק הוא ידע זאת עד שבערב יום כיפור של אותה השנה הוא ביקש מהוריו לשבת בסלון והודיע להם שהחליט לעזוב את קריירת הספורט ולהתגייס לצה׳׳ל. הוריו היו בטוחים שהוא ישרת כספורטאי מצטיין בצבא אך זה לא היה התכנון של יונתן. באותו הערב אמר להם יונתן שמרגיש שחייב לעשות משהו משמעותי יותר בחיים ויתגייס לצה׳׳ל כאחד מן השורה.

יונתן חלם להיות לוחם אך הפציעה בעמוד השדרה השפיעה באופן משמעותי על הפרופיל הרפואי שלו (64). עם זאת יונתן אמר שזה לא ימנע ממנו לעשות את מה שהוא מסוגל ויעשה את זה על הצד הטוב ביותר.

יונתן התגייס לצה׳׳ל באוקטובר 2021, עבר טירונות בבא׳׳ח גבעתי ששם פגש את מפקדו הראשון - ליאור המ׳׳פ, שהשפיע עליו עמוקות. יונתן סיים את הטירונות כמצטיין וליאור הציע לו להיכנס למסלול ייעודי של קמ׳׳נים. יונתן התלהב מאוד מהרעיון אך לצערו התכנון לא יצא לפועל - צה׳׳ל זה ארגון ענק וביורוקרטי ולעיתים רצונות של הפרט לא תמיד משתלבות עם צורכי המערכת.

בסיום הטירונות יונתן שובץ בחיל הקשר והתקשוב וקיבל תפקיד של טכנאי דיגיטל מבצעי בחטיבה הדרומית של אוגדת עזה. השירות באוגדה היה אינטנסיבי ומאתגר, הרבה פעילויות במוצבים השונים ובגדר הגבול, חברים חדשים שהכיר והרבה רצון להצליח ולהיות הגרסה הטובה של עצמו בכל דבר שעשה.

אחרי שנה בדיוק יונתן ביקש מהוריו בפעם הנוספת להתיישב בסלון ביתם והודיע להם על החלטתו לצאת לקורס קצינים. ׳׳אני אוהב מאוד את מה שאני עושה עכשיו׳׳ אמר ׳׳אך מרגיש שמסוגל להרבה יותר׳׳. והנה, יונתן כבר צוער בקורס קצינים בבה׳׳ד 1, מעט שעות שינה והמון משימות לבצע אך שום דבר לא הפחיד אותו בדרך למטרה. יונתן סיים את בה׳׳ד 1 כמצטיין פלוגתי למופת והמשיך להשלמה מבצעית חיילית.

אומנם התחום המבצעי של התקשוב כבר זרם בדמו אך גם בהשלמה לא היה פשוט, מעט זמן לעצמו, משימות רבות לבצע וצריך גם לעזור לאחרים שמתקשים קצת - זו הייתה הדרך של יונתן בכל מקום ובכל רגע בחייו - להתחלק בחום גופו עם אחרים שזקוקים לכך.

החלום להיות לוחם בער בגופו ויונתן לא חשב לרגע לוותר, במהלך השלמה מבצעית הוא קבע לעצמו ועדה רפואית והעלה את הפרופיל ל-82, עכשיו הוא כבר ידע ששום דבר לא יוכל לעצור אותו בדרך לתפקיד קרבי בסיום הקורס. הוא לא אמר על כך לאיש ושמר את זה בסוד שאמא בטעות לא תתחיל לחשוש ולדאוג.

אחרי 4 חודשי ההשלמה הגיעה תקופת השיבוצים, תפקידים רבים ומגוונים - חלקם ביחידות העלית של חייל התקשוב אך את יונתן עניין רק תפקיד אחד - קשר׳׳ג ביחידה קרבית. נשאר רק יום אחד לפני הטקס המרגש ואנא הוא מתקשר לאביו ומודיע בגאווה ׳׳קיבלתי תפקיד של קשר׳׳ג בפלגת לוחמים ביחידה מיוחדת - יחידה הרב ממדית או ׳׳רפאים׳׳ בכינויה׳׳.

לא היה אדם מאושר ממנו בעולם ביום הזה - חלום חייו הולך להתגשם! רגע לפני כניסתו לתפקיד הראשון כתב יונתן ביומנו האישי: ׳׳אתה לא צריך עוד זמן, אתה צריך אומץ׳׳. משפט בקצר שמתאר ומביע את רוחו. ב-3 לספטמבר יונתן נכנס לתפקיד קצונה הראשון שלו בצה׳׳ל, השקיע את כל כולו בלצמצם פערים ולהמשיך ללמוד בכל תחום שלא הכיר או ידע פחות.

לפעילות מבצעית הראשונה עם יחידותו יצא יונתן בסמוך ליום כיפור של 2023- אי שם רחוק בגבול עם מדינה זרה, שבועיים כמעט ללא שינה, ׳׳היה מורכב ומאתגר׳׳ תיאר הוא בקצרה ולא הוסיף מעבר לכך. בסיומה חזר לבית עייף, סחוט אך מרוצה מעצמו.׳׳יש לי עוד הרבה דברים ללמוד׳׳ אמר לאביו ׳׳אבל בטוח שאצליח׳׳. ב-7 לאוקטובר 2023 יחידה הרב הממדית הוקפצה בין הראשונות לעוטף עזה.

השבת השחורה של ה-7 לאוקטובר התחילה בבית משפחת גוטין מוקדם מאוד: יונתן הוקפץ ליחידה ואביו ליחידת שירותו במזרח ירושלים. יונתן התארגן מהר ואחרי רבע שעה כבר היה מוכן ליציאה. מבט אחרון לעבר חדרו, חיבוק פרידה לאחותו מיכל ואימו והוא כבר בדרך לבסיס של היחידה בתל נוף עם אביו. שיחה קצרה ברכב בדרך, אביו ביקש ממנו רק דבר אחד:״אל תהיה גיבור ילד! רק תחזור לבית בשלום!״. חיבוק אחרון בחניון בכניסה לבסיס: ״אני אוהב אותך אבא״ אמר והמשך בריצה לכיוון הש״ג.

באותו הבוקר מפקד היחידה אל״מ רועי לוי לא חיכה לפקודות והנחיות מלמעלה, עם תחילת מתקפת הטרור הוא שלח הודעת וואטסאפ קצרה בקבוצת היחידה:״אנחנו במלחמה! כולם מגיעים ליחידה ולא משנה איך ויורדים דרומה להילחם״. התארגנות זריזה של הצוותים, ציוד לחימה מינימלי שהיה בהישג יד וכולם כבר דוהרים לעוטף. רועי חילק את הלוחמים למספר צוותים, הוא רצה שלוחמי היחידה יגיעו לכל זירת לחימה וכמה שיותר מהר.

מי באותו היום רק יכל לתאר לעצמו כמה זירות כאלה יש בעוטף עזה. הודעה האחרונה של יונתן ששלח בקבוצה המשפחתית הייתה קצרה במיוחד: ״אני בדרך לבארי, בלי פלאפון״ . רק מי שהיה שם באותם הרגעים יבין מה ראו לוחמי היחידה בדרך לעוטף... הצוות של יונתן היה מורכב מ-11 לוחמים וקצינים בלבד ורגע לפני הכניסה לבארי שאל אותו מפקד הכוח: ״אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס״? בדיווחים של הקשר קשר"ג יונתן גוטין ז"ל שמע את הצעקות של אחותו של הרבש"ץ של קיבוץ בארי: "שוחטים פה אנשים! תגיעו!"

סמ"פ ברק רצה להיות בטוח בכל אחד מהלוחמים שנכנסים אתו לקרב חייהם. לכך ענה לו יונתן: ״אני איתך על מלא אחי״, משפט שעם הזמן יהפוך למוטו של היחידה.

ההתקלות הראשונה של הצוות הייתה כבר בכניסה לקיבוץ, הלוחמים סרקו בית בית וחילצו אנשים החוצה. בבית הראשון שאליו הם נכנסו היה אבא וילד שישבו בממ״ד משעות הבוקר, הם ממשיכים לחיות היום בזכותם. משם הצוות המשיך לסריקה בבית נוסף- בית משפחת בכר ובן עמי. במתחם הזה חיכה להם מארב מתוכנן של מחבלי נוח'בה, הירי היה בלתי פוסק, התקלות אחרי התקלות ואנא כבר 2 חברים לצוות יונתן נפצעו וזקוקים לחילוץ דחוף.

מצבו של אחד מהם, ב', שהיה הצמד של יונתן בלחימה היה קשה במיוחד. יונתן נהרג בזמן חילוץ של חבריו לצוות כשצרור של אחד המחבלים כיסה את כל גופו, כל אחת מארבעת הפציעות ירי שספג יונתן הייתה קטלנית בפני עצמה. יונתן נלחם בעוז ובגבורה ולא השאיר אף אחד מאחור- כי ככה הוא היה תמיד וככה גם נזכור אותו לנצח.״

ביום הארור הזה לוחמי היחידה נלחמו באומץ ובגבורה במספר זירות הקשוחות במיוחד: קיבוץ רעים ובארי. במהלך הקרבות נפלו בגבורה 4 לוחמי וקציני היחידה: -מפקד היחידה אל׳׳מ רועי לוי הי׳׳ד. - מ׳׳פ פלגת הכשרות סרן יותם בן בסט הי׳׳ד. - לוחם פלגה ד' איתי נחמיאס הי׳׳ד. - קשר׳׳ג פלגה ד' סגן יונתן גוטין הי׳׳ד.