היערכות קק"ל למניעת שריפות יער

ארגז הכלים שלנו: פעולות ממשק למניעת שריפות

כדי למנוע התפתחות של "שריפות צמרות" (המצב המסוכן ביותר), אנו מפעילים מגוון שיטות טיפול ביער, המותאמות לכל תא שטח:

1. דילול: הפחתת צפיפות העצים ביער. פעולה זו מרחיקה בין צמרות העצים ("ניתוק אופקי") ומונעת מהאש לדלג במהירות מעץ לעץ.
2. גיזום: כריתת הענפים התחתונים של העצים עד לגובה של כ-2-4 מטרים. מטרת הגיזום היא ליצור "ניתוק אנכי" ולמנוע מהאש לטפס מהעשבייה שעל הקרקע אל צמרות העצים (תופעה המכונה "סולם אש").
3. רעייה וכיסוח: טיפול בצמחייה הנמוכה (עשבים ושיחים) באמצעות עדרים (עיזים וכבשים) או כלים מכניים. פעולה זו מפחיתה את עוצמת האש בקרקע.
4. שריפה יזומה: שימוש באש בצורה מבוקרת ובתנאים מטאורולוגיים מתאימים בכדי להפחית את כמות החומר הצמחי הזמין לשריפה ובכך להפחית סכנת שריפת קיץ לא מבוקרת.
5. שינוי הרכב המינים: באזורים המוגדרים בסיכון גבוה לעתים מתבצעת החלפה הדרגתית של עצי מחט (כגון אורן ירושלים) בעצים רחבי עלים או ברושים, העמידים יותר לאש.

מערך ההגנה: אזורי חיץ וטיפול מרחבי

1. אזורי חיץ להגנה על יישובים - אלו הם שטחי היער הסמוכים ביותר לקו הבתים ולמתקנים חיוניים. באזורים אלו מתבצע הטיפול האינטנסיבי ביותר כדי להבטיח שהאש לא תפגע ביישוב. אזור החיץ כולל שתי רצועות הגנה: רצועה פנימית דלילה מאוד בצומח, ורצועה חיצונית מדוללת ומגוזמת בקפדנות.
2. אזורי חיץ ביער - רצועות הפרדה בתוך עומק היער, המתוכננות לרוב לאורך דרכים ראשיות וקווי רכס. מטרתן "לקטע" את היער, לאפשר לכבאיות גישה בטוחה ללב השריפה ובכל לנסות לעצור את התפשטות האש מתא שטח אחד למשנהו.
3. אזורים להפחתת איום משריפות - שטחי יער נרחבים יותר, שאינם אזורי חיץ, אך ממוקמים כך ששריפה בהם עלולה לאיים על יישובים או כבישים. בשטחים אלו מתבצע דילול וגיזום שמטרתם להפחית את עוצמת האש לפני שהיא מגיעה לקווי ההגנה האחרונים.
4. אזורים למניעת שריפות ענק - טיפול ברמת הנוף הכולל יצירת "כתמים" שונים של צומח (פסיפס נופי). המטרה היא למנוע מצב של רצף אחיד וצפוף של חומר בעירה על פני קילומטרים רבים, מצב שעלול להוביל לשריפות ענק בלתי ניתנות לעצירה.