שממית עצים – מלכת ההסוואה

לפעמים מה שנראה לנו כמו חתיכה של קליפת עץ עשוי פתאום ברגע אחד להיעלם...

 

זוהי שממית העצים שיודעת לנצל היטב את סביבתה – היא מטפסת על גזעים מחוספסים, מתחבאת בסדקים ובחללים שמתחת לקליפות העץ, ולעיתים אפילו מטילה שם את ביציה. ההסוואה שלה הופכת אותה לקשה במיוחד לאיתור – גם כשאנחנו עומדים ממש ליד העץ קל מאוד לחלוף על פניה ופשוט לפספס אותה.

שממית העצים (Mediodactylus orientalis) היא לטאה ממשפחת השממיתיים, שחיה על עצים ברחבי החבל הים תיכוני, בעיקר בחורשות וביערות. גודלה כ-11 ס"מ, ובדרך כלל הזכר קצת יותר גדול מהנקבה. הגחון שלה אפור, עיניה קטנות ועל גופה וזנבה נמשכים פסי רוחב כהים, שמזכירים את האות V. הדגם הזה מסייע לה להיטמע בקליפת העץ, עד שקשה להבחין בה, גם מטווח קצר. היא פעילה לרוב בשעות הערב, אבל לפעמים היא יוצאת גם ביום "לתפוס שמש". למעשה, השממית כל כך "סומכת" על יכולת ההסוואה שלה, עד שהיא מסוגלת להישאר במקומה ולא לברוח גם כשמתקרבים אליה.

 

העץ מספק לה גם מקום לציד וגם מחסה. היא ניזונה מחרקים ומעכבישים, וכשהיא חשה בסכנה היא מסתתרת מתחת לקליפות עץ רופפות ובין סדקים וחללים בגזע – שמגינים עליה מפני טורפים ומאפשרים לה להיטמע באופן מושלם בסביבתה.

גם מבנה הגוף של סוג זה של שממית מותאם לחיים על העצים. ראשה וגופה שטוחים יחסית, ועל גופה יש קשקשים בולטים יותר ופחות, שמדמים מראה של קליפת עץ. גם זנבה מכוסה בקשקשים גדולים היוצרים מראה מחוספס. רגליה ארוכות, אצבעותיה צרות ומעוקלות, ובקצותיהן נמצאים טפרים חדים.

 

בניגוד לשממיות אחרות, לשממית העצים אין כריות הצמדה באצבעות – הטפרים החזקים והחדים שלה הם אלה שמסייעים לה להיאחז בקליפת העץ ולנוע בביטחון על פני גזעי העצים.

העץ ממלא תפקיד חשוב גם בתקופת הרבייה. הנקבה מטילה בדרך כלל שתי ביצים בכל הטלה, ועשויה להטיל את ביציה ולהתרבות 2–3 פעמים בשנה. את הביצים היא מטילה באדמה ולעיתים בסדקים שבקליפות העצים. כך יכולים החללים הזעירים שבגזע לשמש מקום מוגן גם לדור הבא שיתפתח מהביצים.

 

אז בפעם הבאה שתעברו ליד עץ בעל גזע מחוספס, עצרו לרגע והביטו היטב. אולי מה שנראה לכם כחלק מהגזע הוא בכלל שממית עצים, שמסתווה בין הסדקים והקליפות...