לזרום, אבל בלי להיסחף

יער הקדושים. צילום: בלה נודלמן, ארכיון הצילומים של קקל
יער הקדושים. צילום: בלה נודלמן, ארכיון הצילומים של קק"ל
מה קורה לטיפות הגשם שלא מחלחלות לקרקע, איך הן עלולות להפוך לכוח הרסני, ומה עושה קק"ל כדי לרסן את זרימת המים, למנוע סחף ולשמור על הנוף? מסע בעקבות המים, מהכרמל ועד הנגב

מאת: מערכת אתר חינוך וקהילה

גשם הוא ברכה לטבע, אבל לפעמים הוא גם מקור לצרות. כשהמים זורמים במורד מדרון, הם עלולים לסחוף איתם אדמה, לחרוץ ערוצים ולפגוע בצמחייה, בדרכים ובשטחים חקלאיים. במקרים קיצוניים, אירוע גשם חזק אחד עלול לסחוף שכבת קרקע שהתפתחה במשך מאות ואף אלפי שנים.
 
כדי להתמודד עם כוחם של המים, קק"ל פועלת בשני תחומים משלימים: שימור קרקע וניהול נגר. באמצעות צמחייה, מתקנים הנדסיים ושיטות שחלקן מוכרות עוד מהחקלאות הקדומה, אפשר להאט את זרימת המים, לצמצם נזקים ואף לנצל את מי הגשמים לשיקום מערכות אקולוגיות.

כשהטיפות מתחילות לזרום

מה קורה לטיפת גשם כשהיא פוגשת את הקרקע? היא יכולה לחלחל לתוכה, להתאדות או להצטרף למים הזורמים על פני השטח. לזרימה הזאת קוראים נגר עילי.

נגר עילי הוא תופעה טבעית, אך כמותו ועוצמתו תלויות בעוצמת הגשם, בשיפוע המדרון, בסוג הקרקע, במידת הרטיבות שלה ובכיסוי הצמחייה. גם האדם משפיע: כבישים, מדרכות ומבנים מונעים חלחול ומגדילים את כמות המים הזורמת על פני הקרקע.

כשהזרימה מהירה, המים גורפים חלקיקי אדמה וגורמים לסחף קרקע. לפעמים נוצרים חריצים קטנים, ולפעמים ערוצים עמוקים הפוגעים בדרכים, בשדות ובבתי גידול טבעיים. הנזק חמור במיוחד כשנסחפת שכבת הקרקע העליונה, העשירה בחומר אורגני ובחומרי הזנה החיוניים לצמחים.
נגר עילי ביער הקדושים. צילום: בלה נודלמן, ארכיון הצילומים של קקל
נגר עילי ביער הקדושים. צילום: בלה נודלמן, ארכיון הצילומים של קק"ל

הסוד הוא להאט את הקצב

כדי למנוע סחף לא תמיד צריך לעצור את המים. לעיתים מספיק להאט אותם, להשהות אותם במקום מתאים ולאפשר להם לחלחל או להמשיך לזרום באופן מבוקר.

אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות טרסות – מדרגות קרקע הנתמכות בקירות אבן. הטרסות, ששימשו חקלאים כבר בעת העתיקה, קוטעות את רציפות המדרון ומאטות את הזרימה. קק"ל משמרת ומשקמת טרסות, בין היתר ביער ניר עציון שבכרמל ובמורדות ההרים במרכז הארץ, וכך מגינה גם על הקרקע והצמחייה וגם על המורשת החקלאית.

פתרונות נוספים הם סכרונים מאבן או מעפר, המשהים מים ומאטים את זרימתם, ומגלשי מים ומעברי ניקוז, המכוונים אותה ומונעים התחתרות בקרקע. בנחל מהר"ל שבכרמל, למשל, הקימה קק"ל מגלש אבן שמונע התחתרות של ערוץ המים ופגיעה בדרך הסמוכה, ומסייע לשמור על יציבות הקרקע, הנוף ובטיחות הדרך.
טרסות ביער חוף כרמל. צילום: רונית פישמן, ארכיון הצילומים של קקל
טרסות ביער חוף כרמל. צילום: רונית פישמן, ארכיון הצילומים של קק"ל

כשהמים מהעיר מגיעים ליער

מה קורה כשמי הגשמים זורמים משכונות מגורים ומאזורי תעשייה אל השטחים הטבעיים? ככל ששטחים פתוחים מתכסים באספלט ובבטון, פוחתת האפשרות של מי הגשמים לחלחל, וכמות הנגר המגיעה אל השטחים שנותרו פתוחים עלולה לגדול.

כך קרה ביער מורדות נצרת, הסמוך לנוף הגליל. נגר שהגיע מהשטחים הבנויים גרם לסחיפת קרקע ולפגיעה בבית הגידול של האירוס הנצרתי, צמח נדיר הגדל באזור. קק"ל הסדירה את הזרימה בכמה מוקדים לאורך הערוצים באמצעות מתקני ויסות, סכרונים, בריכות להשהיית מים ומגלשי אבן המונעים התחתרות.

במרכז הארץ מתמודדת קק"ל גם עם קרקעות שנפגעו מסלילת דרכים, מהנחת תשתיות ומעבודות פיתוח. כדי לשקמן מייצבים מדרונות, משלבים אבנים מקומיות להאטת הזרימה ומשיבים לשטח שכבת קרקע עליונה המכילה זרעים וחומר אורגני. כך מתאפשרת התחדשות טבעית של הצמחייה, התורמת לייצוב הקרקע ולהשבת התפקוד האקולוגי.

המקרים האלה מלמדים שלא מספיק לטפל רק במקום שבו נוצר הנזק. צריך להתייחס לאגן ההיקוות כולו – השטח שממנו מתנקזים המים לערוץ נחל או לנקודת ניקוז משותפת. מכיוון שהמתרחש במעלה האגן משפיע גם על מורדו, נדרש לעיתים שיתוף פעולה בין קק"ל, רשויות מקומיות, חקלאים ורשויות ניקוז.
סכרוני נחל זהורה. צילום: נועה שתיל, ארכיון הצילומים של קקל
סכרוני נחל זהורה. צילום: נועה שתיל, ארכיון הצילומים של קק"ל

בנגב כל טיפה חשובה

באזורים צחיחים, שבהם יורד מעט גשם, ניהול הנגר נועד לא רק למנוע סחף ושיטפונות, אלא גם לספק מים לצמחייה ולשקם שטחים שנפגעו מתהליכי מדבור.

בצפון הנגב מיישמת קק"ל שיטה הנקראת קציר נגר: איסוף מי גשמים הזורמים על פני הקרקע וריכוזם במקומות שבהם הם יכולים להועיל לצמחים. במדרונות מוקמות סוללות עפר נמוכות לאורך קווי הגובה, המכונות שִׁיחִים, ובאפיקי נחלים מוקמים לימנים – שטחים שבהם סכרוני עפר או אבן אוגרים זמנית מי נגר ומגדילים את זמינותם לצמחייה.

השיטות, הנשענות גם על ידע מהחקלאות הקדומה בנגב, מאפשרות לגדל עצים ושיחים בתנאי יובש, לשפר את הקרקע וליצור בתי גידול לבעלי חיים.
מחקרים וניטור ארוך טווח של קק"ל בצפון הנגב מצביעים על שיפור בתפקוד המערכות האקולוגיות, על הגדלת כיסוי הצומח ועל ויסות זרימת המים. באירוע גשם שנמדד בשנת 2004 באגן נחל בתרים, למשל, איגום חלק ממי הנגר בלימנים סייע להפחית במידה ניכרת את ספיקת השיא של השיטפון.
לימן שהתמלא בגשם ביער כרמים. צילום: יוהנס גואנין, ארכיון הצילומים של קקל
לימן שהתמלא בגשם ביער כרמים. צילום: יוהנס גואנין, ארכיון הצילומים של קק"ל

הרבה יותר ממניעת סחף

שימור הקרקע וניהול הנגר תורמים להגנה על בתי גידול, נחלים ומגוון ביולוגי, ולשמירה על יערות, מדרונות, ערוצים וטרסות היסטוריות. הם עשויים לצמצם הצפות ונזקי שיטפונות ביישובים ובשטחים חקלאיים, ולסייע ביצירת מרחבי טבע מוצלים ונעימים.

לפעולות האלה יש גם ערך תרבותי וחינוכי: הן משמרות את המורשת החקלאית, מחזקות את הקשר בין האדם לנוף ומבטאות אחריות למשאב טבע לאומי.
מגלש אבן במפגש נחל כרם מהרל עם דרך יער חוף הכרמל. צילום: רונית פישמן, ארכיון הצילומים של קקל
מגלש אבן במפגש נחל כרם מהרל עם דרך יער חוף הכרמל. צילום: רונית פישמן, ארכיון הצילומים של קק"ל

בפעם הבאה שתצאו לטייל אחרי הגשם

שימו לב לסימנים שהמים משאירים בשטח: חריצים באדמה, שורשים שנחשפו, קרקע שהצטברה בתחתית מדרון או צמחייה שהצליחה למנוע סחף. גם טרסה עתיקה, סכרון קטן או מגלש אבן מספרים כיצד האדם מתמודד עם כוחם של המים.

נסו לדמיין לאן תמשיך טיפת הגשם הבאה: האם תחלחל לקרקע, תיעצר בדרך או תזרום במורד? התשובה תלויה בשילוב שבין תנאי השטח, האקלים ופעילות האדם.

שימור קרקע וניהול נגר מחברים ידע מדעי, ניסיון חקלאי עתיק ופתרונות הנדסיים ואקולוגיים עכשוויים. הם מזכירים לנו שגם זרימה קצרה של מי גשמים יכולה להשאיר חותם על הנוף לשנים רבות.

 

רוצים לראות איך הדברים קורים בשטח? קבלו הצעות לשלושה מסלולי טיול, שבהם תוכלו לפגוש טרסות, סכרונים, שיחים ועוד...  לחצו כאן

המידע לכתבה באדיבות:

  • רונית פישמן, אור עומיסי ויוהנס גואנין – מתכנני שימור קרקע בקק"ל במרחבים צפון, מרכז ודרום
  • מוטי שריקי, מנהל אזור הר הנגב הערבה ומחלקת שימור קרקע