ילנה, מיס"מ יואב, ששירתה במשטרה ונפגעה בפיגוע דריסה בירושלים ב-25.4.2015: "עמדנו בתחנה, ומחבל דרס אותנו כאשר נכנס לתוך שיירת הלוחמים. הייתי האחרונה בשיירה ונפצעתי הכי קשה. המסר שלי הוא שהציוד של היס"מניקים מציל חיים, לולא זה לא הייתי מצליחה לשרוד. תשימו לב למה שקורה סביבכם ותהיו ערניים".
נתן מהצפון, פצוע צה"ל: "בשנת 1967 התנדבתי לצבא. ויתרתי על סיום כיתה י"ב כי כל המדינה התכוננה למלחמה קשה וארוכה. בתאונת אימונים בטירונות נפצעתי בברך על ידי ברזל זווית. טופלתי, ולאחר שיקום קצר חזרתי לשירות. במלחמת ההתשה נלחמתי בחזית עמק בית שאן ושם במהלך הקרב נפצעתי בקרסול, ובשל הרעש המחריש גם באוזן. במבצע ליטני נפלתי עם שני מכשירי קשר על הגב לבור מים וחטפתי מכה קשה בגב. אחרי כל פציעה חזרתי מיד לשירות אחרי שיקום קצר. הייתי צעיר ולא ראיתי סיבה להפסיק".
יונתן, בן 14, מיד בנימין: "ידענו שהולכים לטייל עם חיילים. הסיפור על פיגוע הדריסה באזור חברון היה מרגש. הוא הצליח לירות כדור אחד ואז המכונית נכנסה בו. זה סיפור קטלני".
אלירן, רכז נוער דבש מבאר שבע: "חשיבות יום זה בשבילי כאיש חינוך היא ההכרה בקידוש החיים, הקרבה ומסירות. ההתמודדות של מי שנפצע בדרגות שונות והמשיך את חייו מלמדת אותנו על הקרבה ונתינה בלתי פוסקת לאורך כל החיים".
דביר דורון, יבנה: "אני ארצה להתגייס לצבא ולתת מעצמי בשביל המדינה שנותנת ומעניקה לנו כל כך הרבה. ברור שאעשה צבא".
יסכה, פרויקטורית אגף הנוער גוש עציון ואחראית על מועצת הנוער האזורית: "לשמוע מאדם, שמספר לך על ההתמודדות היומיומית שלו עם הפציעה, שאומר שהיה חוזר להילחם וללכת באותו מסלול זה דבר גדול. תודה לקק"ל. היה פשוט יום מדהים. הרבה תוכן, כיף ומשמעות" .