שביל הבריחה

תצפית מפינת העקורים בשביל הבריחה. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל
שביל בריחה, נשמע מוזר? אולי... אבל השביל היפה הזה, שחלקו חופף לתוואי שביל ישראל, מספר פרק עלום בתולדות עם ישראל, שכדאי להכיר – ותוך כדי ליהנות מהנופים היפים של החורש והיער בכרמל
 
מאת: יעקב שקולניק

מידע על המסלול

אופי המסלול: מסלול מעגלי, מתאים למשפחות. השביל מוצל בחלקים ניכרים ממנו.
אורך המסלול: 1.5 ק"מ.
משך הטיול: שעה עד שעתיים (לא כולל פיקניק).
נקודת מוצא וסיום: חניון מזרחי טפחות ביער חוף הכרמל.
גישה לנקודת המוצא: מכביש תל אביב-חיפה הישן (כביש 4), כ-1.2 ק"מ מצפון לצומת עופר, פונים מזרחה לפי השילוט המכוון למרכז מיר"ב. לפני שער המרכז עולה דרך סלולה שמאלה המגיעה לאחר כקילומטר לדרך רחבה. פונים ימינה ומגיעים לאחר כקילומטר לחניון מזרחי-טפחות, נקודת המוצא לטיול. החניון צמוד למצפור סיגי (ווייז: מצפור סיגי שביל ישראל).

תנועת הבריחה

על השואה ועל מלחמת העולם השנייה כולנו שומעים, אבל אנחנו יודעים הרבה פחות על הימים שבאו אחרי שהמלחמה הסתיימה. זה ממש לא היה גן של שושנים. אנשים נותרו תשושים וחסרי כול, לעיתים אף כמעט ללא בגד לגופם, לא ידעו לאן לפנות. רבים נאלצו למצוא מקלט במחנות שהקימו למענם בעלות הברית (המדינות שניצחו את גרמניה הנאצית), ושוב מצאו את עצמם מאחורי גדרות תיל, סובלים ממחסור במזון, בביגוד ובתרופות.
 
ארגון "הבריחה" התגייס לעזור לניצולים. בתחבולות, בעזרת תעודות מזויפות, בהברחת גבולות ברגל בקור ובשלג, הבריחו אנשי הארגון כ-300 אלף ניצולי שואה ממזרח אירופה אל החופש. יחד עם ארגון ההעפלה, הצליחו חלקם להגיע לחופי הארץ, אף שהבריטים, ששלטו אז בארץ, ניסו למנוע זאת מהם.

טיול בשביל – צוהר לפעילותה של תנועת הבריחה

שביל הבריחה פותח צוהר לפעילות של תנועת הבריחה. לאורך המסלול מוצבים שלטים המספרים במלל ובצילומים את מה שהתרחש באותם ימים קשים. השביל צופה על מחנה המעפילים בעתלית, שם כלאו הבריטים מעפילים שניסו לעלות לארץ בניגוד לחוקים שקבעו. במהלך המסלול תוכלו להכיר קצת מהחוויות של אותם ימים ותוך כדי כך ליהנות מטיול בטבע. בנובמבר ובדצמבר פורחים כאן נרקיסים בהמוניהם, אחריהם באות הרקפות וכלניות ולקראת קיץ פורחים בלבן ובסגול לוטם מרווני ולוטם שעיר.
 
השביל מתחיל בצד המזרחי של חניון מזרחי טפחות, אחד החניונים הגדולים בכרמל. לפני היציאה לדרך, או בסיום הטיול, אפשר לעשות כאן פיקניק קטן. השביל עובר בין כמה תחנות ובהן הסברים וצילומים הממחישים את המסע שעברו הניצולים עד שהגיעו לארץ. השביל מסומן ומשולט היטב ואפשר לסטות ממנו מעט ולעלות למצפה עופר, המעניק תצפית מרהיבה על מישור חוף הכרמל. בסיום הטיול חוזרים לנקודת המוצא.
טיול בשביל. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

פינת השליחים

השביל מתחיל בצד המזרחי של חניון מזרחי-טפחות, ליד שלט ובו מפת המסלול. נכנסים לחורש פתוח ומגיעים לאחר כ-120 מ' לתחנת השילוט הראשונה – שלט על תנועת הבריחה ובו פינת ישיבה לקבוצה בחצי גורן.
כ-100 מ' בהמשך השביל נמצאת רחבה בצורת חצי עיגול בצל עץ אלון מצוי בעל ממדים צנועים יחסית. בדרך צומחים בני השיח לוטם מרווני ומרווה משולשת, הפורחים באביב בפריחה נאה – לוטם מרווני בלבן והמרווה המשולשת בוורוד עדין.

השלט שבמקום מספר על התפקיד שמילאו השליחים בתחנות הבריחה. אלה היו האנשים שטיפלו בְּארגון המפעל האדיר הזה: הסעות מעיר לעיר ומארץ לארץ; חציית מעברי גבול, לא פעם בעזרת שוחד ותעודות שזויפו במעבדות הארגון; הברחת גבולות ברגל בקור ובשלג; ארגון מחנות מעבר וטיפול בשוהים בהם בדרכם אל נמלי הים.
פינת השליחים. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

פינת הילדים

פינת הילדים נמצאת במרחק של כ-150 מ' מפינת השליחים. השואה הותירה אלפי ילדים יתומים, שניצלו לאחר שנים של סבל נורא וחיים של פחד מתמיד. הילדים האלה התמודדו עם בדידות, רעב, קור ומחלות, ובסיום המלחמה נותרו חסרי משפחה ובלי בית לחזור אליו.

הצלת הילדים חייבה פעולה מהירה. בסיוע תרומות של יהודי ארצות הברית, ובעיקר ארגון הג'וינט, חולצו ונפדו ילדים ממשפחות נוצריות, ממנזרים וממקומות מסתור והובאו לבתי ילדים שהוקמו בשטחים שהיו בידי בעלות הברית. בבתים אלה זכו הילדים לטיפול רפואי ונפשי, השלמת לימודים שנזנחו והקניית הרגלים שסייעו להם לשוב אל "ארץ החיים".

שלט נתיבי הבריחה

כ-300 מ' מפינת הילדים ישנה דרך עפר רחבה ובה מפה המתארת את נתיבי הבריחה מאירופה. זה המקום לספר בו על המתנדבים היהודים מארץ ישראל, שהצטרפו במלחמת העולם השנייה לצבא הבריטי כדי להילחם בגרמניה הנאצית. הם שירתו בחטיבה היהודית הלוחמת ("הבריגדה").
 
המתנדבים ניצלו את האמצעים שהיו בידיהם כלוחמים בצבא הבריטי כדי לסייע לתנועת הבריחה. הם ארגנו כלי רכב צבאיים להסעת הפליטים ועזרו בטיפול בשוכני המחנות ובהפעלת תוכניות הכשרה מקצועיות לצורך שיקומם. עם תום המלחמה בחרו רבים מאנשי הבריגדה להישאר זמן מה באירופה ולהמשיך לפעול למען הבריחה.
פינת הבריחה. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

פינת מחנות העקורים

כ-100 מ' הלאה משם מגיעים לדרך עפר רחבה נוספת ולצומת בשביל. פונים שמאלה בדרך העפר (מי שימשיך ישר קדימה יגיע כעבור כ-900 מ' למצפה עופר). במרחק כמה צעדים, ליד שלט נוסף של מפת המסלול, פונים שמאלה לתוך החורש בעקבות סימוני שביל ישראל ומגלים את הפינה המוקדשת לחיים במחנות העקורים, מחנות שהקימו בעלות הברית באזורים שבהם שלטו בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה. דייריהם הראשונים היו ניצולי מחנות הריכוז ששוחררו בידי בעלות הברית. מאוחר יותר הגיעו למחנות בנתיבי הבריחה כרבע מיליון יהודים.

על אף התנאים הקשים במחנות הצליחו "הבורחים", בסיוע אנשי הבריחה, לארגן לעצמם חיי קהילה ופעילות חברתית, תרבותית וחינוכית. הם פרסמו עיתונים משלהם, תיעדו את קורותיהם ואף הקימו להקות בידור.

פינת מחנות העקורים נמצאת ליד מצפור סיגי, ממש לפני הצד המערבי של חניון מזרחי-טפחות. שביל הבריחה פונה במצפור שמאלה ומגיע חיש קל לנקודת המוצא של הטיול.
פינת מחנות העקורים. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

סיפורה של בלה

בלה דנן-סבירסקי הייתה ילדה שניצלה מהשואה. סיפורה ממחיש את מה שעבר על ילדים רבים אחרי השואה. אנו מביאים כאן את סיפורה ערוך ומקוצר (הסיפור המלא מופיע באתר האינטרנט של עמותת מורשת הבריחה).

"כשהשתחררתי מן המחנות והזוועות הייתי ילדה חסרת כול, שמרבית משפחתה אבדה בשואה. לא היה לי בית לאן לחזור והתחלתי לחפש דרך לחיים חדשים, עד ששמעתי על ארץ ישראל. אבל איך מגיעים לארץ החלומות שלי, שנמצאת הרחק מעבר לים והבריטים אוסרים על העלייה לארץ?

"הצטרפתי אל קבוצת ילדים, ניצולי שואה כמוני, שהחליטו גם הם לחפש דרך לארץ ישראל. שליחים מהארץ הגיעו אלינו והחלו להוביל אותנו בסתר. הדרך נמשכה קרוב לשנתיים. הלכנו קילומטרים רבים בלילות אפלים כדי לעבור את הגבול בין ארץ לארץ עד שהגענו לצרפת, משם אמורים היינו להפליג ארצה.

"חיכינו יותר מחודש וזה קרה. נסענו לילה שלם במשאיות סגורות (מחשש שנתגלה) למקום צדדי בנמל מרסיי. נדחקנו 800 מעפילים לבטן הספינה הקטנה. בתוך התאים נשכבנו על דרגשים ערוכים בשתי קומות. כשמישהו רצה להתהפך מצד לצד, היו חייבים כל שכניו לדרגש להתהפך יחד עמו... יום אחד הייתה סערה וספינתנו עמדה לטבוע. איזה ייאוש! אחרי כל התלאות שעברנו, לטבוע דווקא בדרך לארץ ישראל? התרוצצנו מצד לצד של הספינה כדי לשמור על שיווי משקלה".
שלט מחנות העקורים. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל
"כך עברו עלינו שבועיים", מספרת בלה. "כשהגענו לחופי הארץ, התחילו דאגות אחרות. איך נצליח להתחמק מהבריטים? זמזום של מטוס שחג מעלינו החריד אותנו. הבריטים גילו אותנו. 'הכול אבוד!' נשמעו קריאות ייאוש בספינה. הסתערנו על הדרגשים ושברנו אותם לקרשים כדי להילחם בעזרתם באנגלים.

"לפתע הגיחו לעברנו אוניות ענקיות. ברמקול קראו לנו להיכנע. ענינו להם ברמקול שלא ניכנע. סילוני מים כבדים שניתכו עלינו הפסיקו את מלחמת הרמקולים. רטובים לגמרי עמדנו על הסיפון ושרנו את 'התקווה' ושירי ארץ ישראל שלמדנו בדרכים. מדי פעם בפעם התחדשה מלחמת הרמקולים עד שהמשחק נמאס על הבריטים והם החלו להשליך עלינו פצצות גז מדמיע.

"הרגשתי כאילו הפנים שלי נשרפות. לא הצלחתי לראות דבר וחשבתי שהתעוורתי. הם השליכו עלינו פצצות גז מדמיע ואנו עליהם מכל הבא ליד: בקבוקים, קופסאות שימורים ושברי קרשים. היו מעפילים שקפצו לים והחלו לשחות לעבר החוף הרחוק. מהאוניות הבריטיות הורדו מיד סירות כדי לצוד את השוחים. אחרי קרב של שעה וחצי חיילים בריטים עלו לאוניה שלנו. הצלחנו להשליך כמה מהם הימה, אך הם היו רבים והשתלטו על ספינתנו.

"הבריטים גררו את ספינתנו לנמל חיפה ולפנות ערב העבירו אותנו לאוניה שהובילה אותנו לקפריסין. תשושים ומובסים ראינו את האורות של חיפה מתרחקים מאיתנו. ישבנו ובכינו. כשהגענו לקפריסין חשכו עינינו. שוב ראינו גדרות תיל ומגדלי שמירה מסביב וזיכרונות מן השואה צפו ועלו.

"עד מהרה התאוששנו והתחלנו לארגן את החיים שלנו במחנה בקפריסין כהכשרה לחיים בארץ ישראל. שליחים מחופשים למעפילים עלו יחד איתנו לספינות הגירוש ובקפריסין לימדו אותנו עברית ושירים עבריים, ועזרו לנו לעבור את התקופה הקשה. כשמונה חודשים הייתי כלואה במחנה המעצר בקפריסין עד שהבריטים עזבו את הארץ וסוף סוף יכולתי להגיע לארץ ישראל".

חוויער ביער עופר – משחק ניווט סלולרי

רוצים להוסיף עניין לטיול ביער?
היכנסו למשחק הבריחה הסלולרי " חוויער ביער עופר – כוכב היער הבא", בצעו את כל המשימות, פענחו את חידת צופן היער המאתגרת – ואולי תצליחו לזכות בגמר כוכב נולד ביער עופר!
מתחילים כאן»