אין ביקור באילת בלי הליכה בטיילת. בין אם הגעתם לאילת כדי לנוח, לעשות בטן-גב בבריכה, לצלול במי ים סוף הצלולים או לטייל בהרים, סביר שתעברו לפחות פעם אחת בטיילת התוססת של העיר, שהיא חלק בלתי נפרד מחווית הביקור.
בשנים האחרונות עוברת הטיילת שיפוצים לקראת שינוי משמעותי בפניה. אחד ממרכיבי תכנית השיפוצים הוא נטיעות של העץ ינבוט לבן (Prosopis alba), שידוע בצמיחתו המהירה בסביבה מדברית. אכן, נוף ירקרק וצל נעים הם מרכיבים הכרחיים בכל טיילת בישראל, ובטח באילת, אבל יש מי שסבורים שבמקרה של הינבוט החסרונות עולים על היתרונות, ואף יצאו למאבק בשתילתו.
מאמר חדש שפורסם בכתב העת "יער" של קק"ל סוקר את "תולדות" עץ הינבוט בישראל, מהבאתו ארצה מאמריקה מולדתו בתקופת המנדט בעזרתה האדיבה של מחלקת הייעור הבריטית, דרך הנטיעה הנרחבת שלו בכל אזור הדרום בישראל, מאשקלון ודרומה, כ-5,600 דונם, לאורך כבישים ראשיים, שדרות, גינות ציבוריות וחורשות קטנות, ועד הגדרתו כמין פולש ועצירת הנטיעות באופן מוחלט, בשנת 2006.
ד"ר ניצן שגב ממו"פ מדבר וים המלח, אחת מכותבות המאמר החדש, שמובילה את המאבק בשתילת ינבוטים בישראל, מתארת את הסכנות שבמין הפולש: "הינבוט נשתל בעבר בגלל שהוא צומח מהר. הבעיה היא שהוא צומח מהר מדי", היא מסבירה. "מדובר בעץ הפולש מספר אחת בעולם, שמתפשט במהירות, משחרר חומרים רעילים לקרקע ולא מאפשר לצמחייה אחרת לגדול מתחת לענפיו".
ההתפשטות המהירה של הינבוטים מתאפשרת הודות ליכולת ההאבקה העצמית שלהם. הינבוט מסוגל להפיק פרי גם ללא האבקה זרה, ומייצר פירות וזרעים רבים כבר בשנה השנייה או השלישית לחייו. הפרי המתוק נאכל על ידי בעלי חיים וכך זרעיו מתפשטים.
מתיקות הפירות של הינבוט רחוקה מלהועיל לבעלי החיים שאוכלים אותם ואף עלולה להזיק להם. במחקר מתועדים מקרים של שחיקה ונפילה של שיניים של בעלי חיים שניזונו מפירות הינבוט, מחלות נוירולוגיות ובעיות עיכול שנגרמו מרעילות העלווה ופציעות וזיהומים מהקוצים החדים.
לא רק בעלי החיים סובלים מהינבוט. לפי מאמרה של ד"ר שגב וחבריה, מחקרים רבים במדינות שונות בעולם הוכיחו כי אחוז גדול מן האוכלוסייה מפתח תגובה אלרגית לחשיפה לגרגירי אבקת הינבוט הנמצאים באוויר, המתבטאת בהפרעות נשימה, בנזלת ובגירוי בעיניים ובעור. התקף אלרגיה בחופשה באילת? פחות כיף.
בנוסף, כותבת שגב, הגזע של הינבוט הבוגר נוטה ליפול ולנטות על צידו, וענפים גדולים נוטים להישבר. אלה הופכים אותו לעץ שביר ומסוכן לסביבה, וגם מצריך טיפול אינטנסיבי לתמיכה.
ויש עוד אלמנט בעייתי: הינבוטים מפרישים חומר כהה שמטפטף על הקרקע ומכתים את מה שנמצא מתחתיו, כגון מדרכות ומכוניות. נשמע בעייתי כשמדובר בטיילת חדשה שאמורה להיות אסתטית ונקייה ולמשוך תיירים רבים.
לבסוף, במקרה של אילת, הינבוט יוצר בעיה נוספת: "ים סוף הוא אוליגוטרופי, דהיינו, דל בחומרי הזנה (נוטריינטים) ובעל יצרנות נמוכה. כל תוספת השקיה או דישון שיגיעו לים בעקבות צמחייה סמוכה עלולה להוביל לפריחה של אצות, שיסכנו את שונית האלמוגים".
על אף ההמלצה של קק"ל לאסור נטיעת ינבוט, העץ עדיין נמכר במשתלות בארץ, וכפי שנאמר, משולב גם בתוכניות גינון ונוף של פרויקטים גדולים. עם זאת, ההתנגדות לשתילתו צוברת תאוצה ומעל ל-70 מדענים ומדעניות כבר הצטרפו לקריאה של ד"ר ניצן שגב לעצור את נטיעת עצי הינבוט בטיילת החדשה באילת.
"הבחירה בינבוט לצורכי נוי וצל לאורך הטיילת עשויה לגרום להרעה באיכות חייהם של התושבים והתיירים בעיר מפאת היותו אלרגני ביותר", כותבת ד"ר שגב, ומסכמת: "לדעתנו, יש למנוע בכל ישראל נטיעות של עצים מהסוג ינבוט, בשטחים פתוחים כמו גם במרחב העירוני. מומלץ להשמיד זריעים ועצים קיימים ולהחליפם במיני עצים מקומיים, כגון עצי שיטה ממינים מקומיים, או במיני עצי נוי שאינם פולשים, כגון צאלון נאה ומינים נוספים שיומלצו על ידי בוטנאים מומחים בהתאם לאזור".