מפארק שוני-ז'בוטינסקי לעין צור

לאחר הביקור בחורבת עקב נחזור לשוני בדרך הקצרה ביותר. נמצא את הדרך שבה מסומן שביל אופניים בצבע כחול ונצעד בו דרומה. הדרך מתעקלת ימינה ולאחר מכן שמאלה. משמאל לדרך נמצאת חורשה של עצי אורן הצנובר. חלק מחלקת עצי האורן עשוי להיות מוצף מים בחורף.

אחרי כ-250 מטר, במורד הדרך הרחבה נגיע לצומת, שנמצא בדיוק בקצה הדרומי של חורשת עצי אורן הצנובר. שביל האופניים "הכחול" עולה שמאלה. אנו נמשיך במורד הדרך הרחבה היישר לפנים, ונפגוש דרך רחבה שבה עובר שביל אופניים מסומן כתום. שביל האופניים "בורח" בסינגל ימינה מהדרך, אך אנו נמשיך בדרך העפר הרחבה, כשצינור מים שחור מלווה אותנו כל העת. אחרי כחצי קילומטר נגיע לצומת דרכים. אין זה משנה באיזה סעיף נבחר, שניהם נפגשים בסופו של דבר. בכל זאת, נמשיך בדרך היישר לפנים, יחד עם הצינור השחור, ונגיע לבריכת מים ענקית של מקורות. נאגף את הבריכה באיגוף שמאלי תוך כדי שאנו משקיפים על הבור העצום שיצרה מחצבת בנימינה הענקית. בתום האיגוף נגיע לדרך סלולה שתוביל אותנו מהלך כחצי קילומטר לשער פארק שוני ז'בוטינסקי, שבו התחלנו את הטיול.

ליד בריכת בטון נמצא עמוד עץ שנושא את המספר 10. בריכת הבטון נבנתה בימי המנדט ואנו מניחים שהיא שירתה את מחנה 101 – מחנה שבנה הצבא הבריטי בימי המערכה שהתנהלה במלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה. מגדל המים של המחנה נראה היטב מהמשך השביל. המחנה היה בית הבראה לפצועים ומשכן זמני לחיילים לפני שיבוצם ביחידות השונות. מעט מצפון לבריכה נמצאת מחצבה גדולה ומעבר לה מגדל מים, שקשורים גם הם לאותה תקופה ולאותו עניין.

לאחר מלחמת העולם השנייה עסקו חיילי המחנה בעיקר באבטחת מסילת הברזל, במניעת הסתננות של מעפילים ובפעולות שיטור אחרות. לאחר מלחמת העצמאות שכנה במחנה מעברת בנימינה וכיום נמצא בחלק משטח המחנה אזור תעשייה קטן.

בעין צור נמצא מכלול גדול של אתרים. ראש וראשון בהם הוא עין צור, מעיין שכבה הנובע מתוך נקבה שאורכה 47 מטר. הנתיב המפותל של הנקבה עוקב אחר סדק טבעי בסלע. בנקבת עין צור חצובים בסלע שלושה פירים אנכיים, במרווחים של 11 מטרים זה מזה. הם נועדו לאוורור ולהחדרת אור לנקבה החשוכה. בחלל שבין הפיר הראשון לשני נמצא מקום הנביעה המקורי של המעיין, לפני חציבת הנקבה. בקרקעית הנקבה, ליד פתח המוצא לאמת המים, התגלו כ-2,100 מטבעות מהתקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה). ייתכן שהבריכה שימשה אז כ"באר משאלות", שבה רחצו נשים כסגולה לפריון והן שהשליכו לתוכה את המטבעות.

אמה באורך 32 מטר מוליכה את המים מהנקבה לבריכה הגדולה. האמה בנויה מקירות אבנים מסותתות והיא מקורה בלוחות אבן גדולים. מהבריכה הגדולה הזרימו מים לבוסתנים ולשדות.

ליד הבריכה נמצאים שרידי בית המרחץ. המבנה מחולק לארבעה חדרים הערוכים בטור. מהכניסה ירדו הרוחצים דרך שבע מדרגות אל חדר המלתחה (אפודיטאריום). בפינת חדר זה היה אמבט מים קרים (פריג'ידאריום). לאחר הטבילה באמבט פנו הרוחצים אל חדר הביניים (טֶפידאריום), ומשם אל החדר החם (קלדאריום). העמודונים הרבים שנמצאים כאן נשאו את רצפת החדר החם.

מעט מעל לבריכה נמצאים שרידי קולומבריום. זה היה מגדל עגול, שהתנשא לגובה 10-8 מטר. היונים נכנסו למגדל דרך פתחים בחלקו העליון וקיננו בגומחות פנימיות קטנות שנבנו בעבורן בדופנות המגדל ובשני קירות פנימיים, ניצבים זה לזה. עובדי השובך נכנסו למגדל בסולם דרך פתח מוגבה בדופן המגדל. קירות המגדל כוסו מבחוץ בשכבות עבות של טיח לבן וחלק, שמנע מזוחלים ומטורפים אחרים לטפס ולהיכנס פנימה. ליונים נמצא שימוש רב: בהפרשותיהן זיבלו את השדות, בשרן נאכל והשתמשו בהן לצורכי פולחן.

למרגלות המעיין הסדירו אנשי פארק הטבע של רמת הנדיב בריכות רדודות, שבהן מתקיים עולם עשיר של צמחים ובעלי חיים הקשורים בבתי גידול לחים. צמח מים בולט הוא כרפס הביצות, שצומח כאן בגושים צפופים.

במדרון שמעל עין צור נחשף בחפירות ארכיאולוגיות מכלול מבנים גדול, תחום בחומה. בין השאר התגלה שבר לוח שנושא את המילה הלטינית "אקוודוקט" (אמת מים). אפשר שזו עדות לאמת המים המוליכה את מימי עין צור לקיסריה. עוד התגלה בחפירות שעון שמש, עשוי אבן גיר, כנראה מהתקופה ההלניסטית המאוחרת. ממצא זה מלמד שבמכלול המבנים שכן מבנה ציבורי, ששימש אולי לצורכי מִנהל ושלטון מקומי באתר.

באתר נחשפו שרידי בית אחוזה מתקופת בית שני (סוף המאה הראשונה לפני הספירה). על חורבותיה קמה בתקופה הביזנטית (מאה 7-4 לספירה) וילה כפרית. בחפירות התברר שרוב אבניו של המבנה הביזנטי נלקחו מכאן בסוף המאה ה-19, כנראה לבניית חוות חורי, שנמצאת מזרחה מכאן. ישנה מסורת האומרת ששם המקום קשור לרבי עקיבא. בקיסריה, למרגלות מנצור אל־עקב, הוציאו הרומאים להורג בעינויים את רבי עקיבא, אחד מעשרת הרוגי מלכות.

בית האחוזה מתקופת בית שני היה מבנה גדול מוקף חומה, בצורת האות ר'. המבנה השתרע על פני 2,800 מ"ר. בשרידי קיר החומה המזרחי של בית האחוזה נותר מפתן הכניסה המקורי. משני צדי המפתן נראים קטעי החומה במלוא עוצמתם. בפינה הדרומית-מזרחית של החומה (משמאל, קרוב לשער) נבנתה שורה של חדרי אחסון וכך גם בפינה הצפונית-מערבית. בתוך החומה העבה נבנו חדרים קטנים, ששימשו למגורים.

החומות שהקיפו את הווילה הביזנטית ברורות יותר. הקירות מתקופה זו, בניגוד למבנה הקדום יותר, בנויים בעיקרם מאבן כורכר שנחצבה במישור החוף, אם כי נעשה שימוש רב גם באבני המבנה הקודם.

סמוך לשער הכניסה נמצא בור מים גדול, ששימש את יושבי בית האחוזה ומאוחר יותר גם את יושבי הווילה הביזנטית. חיות המשק שתו מהשוקת הגדולה, בעלת רצפת הפסיפס, ומהשקתות שליד הבור. עבודת האבן הנראית כיום מעל לבור היא שחזור מודרני.

הווילה נבנתה בסגנון כפרי ונראה שהשתמשו בה למגורים, לעבודה ולאחסון גם יחד. חדרי הווילה פתוחים לחצר פנימית מרוצפת, שבה טיפלו במשק החי. האגף המזרחי של הווילה היה בעל קומה אחת, שכללה שלושה קמרונות מקבילים. האגף הצפוני שימש כנראה מרתף יין ומקום אחסון. ייתכן שהייתה בו גם אורווה קטנה יותר ומקום אחסון למזון ולכלים.

הקשת הגדולה שבפינה הצפונית-מזרחית של הווילה הכפרית מעידה שהאגפים הצפוני והמערבי היו בני שתי קומות. הקומות העליונות שימשו למגורים ואפשר שבחזיתותיהן היו מרפסות. הגג השטוח של האגף המזרחי היה המשך של המרפסת וככל הנראה ייבשו בו ענבים ותאנים ואחסנו בו כלים.

הווילה ננטשה עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל (640 לספירה). בתקופה זו התמעט הביקוש ליין, שכן שתייתו אסורה על מוסלמים. נראה כי יושבי החווה, שהתפרנסו מייצור יין, איבדו את מקור פרנסתם. בחורבת עקב נמצאים עוד שרידי גת בצד המערבי של המתחם, בית בד, מקום הגורן וכבשן סיד.

לדף תצפית בשילוב חידות ציורים לילדים הקליקו כאן»