בבוקר קריר ב-21 במארס 1938, הגיעו 50 משאיות עמוסות אל מרגלות הר בגליל המערבי. 500 איש פרקו את מטענן והעמיסו את הציוד על גבם של 38 חמורים אומללים, שכרעו תחת הנטל ובסופו של דבר נאלצו רבים מהאנשים לשאת את הציוד הרב על גבם. החבורה עבדה ללא ליאות במשך כל היום. החברים הקימו אוהלים, בנו מגדל עץ וחלק מחומה שתכננו להקיף בה את המאחז. בערב עזבו את המקום ורק כ-90 מהם נשארו לשמור על המחנה. כך, על אדמה שרכשה קרן קימת לישראל, נוסד קיבוץ חניתה, יישוב מבודד מוקף כפרים ערביים.
עוד באותו לילה תקפו ערביי האזור את חניתה ושניים מהמגינים נהרגו. הקרבות נמשכו גם בימים הבאים וגבו מהמגינים 10 הרוגים. רק אחרי כשלושה שבועות נסללה דרך במעלה ההר והיישוב עבר לנקודת הקבע שלו, שם נמצא קיבוץ חניתה בימינו.
העלייה לחניתה הפכה סמל להתיישבות העברית בארץ ישראל. מי שזכה להשתתף במשימה התגאה בכך כל ימי חייו, מפני שיכול היה לומר: "הייתי בעלייה לחניתה".
כיום, המקום ההיסטורי שחניתה החלה בו את דרכה נמצא בלב יער חניתה, יער גדול שנטעה קק"ל בעזרתם של ראשוני הקיבוץ, ובו שוחזר אתר חומה ומגדל. תמצאו כאן שחזור של מגדל עץ, בדיוק כמו המגדל המקורי, ולידו שחזור של חלק מהחומה שהקיפה את המגדל. אפשר לעלות לראש המגדל ולהשקיף על הנוף. רואים מכאן את מרחבי היער, מישור החוף של הגליל המערבי, הים התיכון ואת רכס הסולם, שבראשו עובר הגבול בין ישראל ולבנון.
אחרי הביקור באתר אנחנו מוכנים לצאת לטיול. לפני כן, או בסיום הטיול, אפשר לעשות פיקניק בחניון שנמצא ליד המגדל, או בחניון עין כובשים, שנמצא בחלק אחר של היער.