כולנו יודעים שהזיקית משנה את צבעיה לצבעי הסביבה כהסוואה מפני טורפים כמו עופות ונחשים, אבל היום כבר מוכרים לחוקרים גורמים נוספים שגורמים לזיקיות לשנות את צבען, ומקבעים את יכולת שינויי הצבע במעמד מכובד של מנגנון רב תכליתי: לשמירה על חום הגוף, להסוואה מעיני טורף ומעיני טרף פוטנציאלי ולשפת מסרים מורכבת.
בלילה, למשל, צבע הזיקית יהיה אפור בהיר עד צהבהב, אך מוקדם בבוקר יהפוך לאפור כהה וכמעט שחור, כדי לקלוט חום במהירות. שינויי הצבע והדגם משמשים גם כתקשורת בין זיקיות: כאשר זיקית מאוימת או תוקפנית (במצב של סטרס מסוגים שונים) צבעה כהה וכשהיא רגועה גופה בהיר יותר ובגווני ירוק. צבעה של נקבה בהיריון יהיה שחור עם נקודות צהובות, בדגם ניגודי בולט שמרחיק זכרים, וכמו מסמן להם: "עזבו אותי במנוחה". זכר חזק שמגן על הנחלה שלו או על זיקית נקבה יבהק בירוק עז, בשעה שצבעו של זכר נחות יהיה דהוי ואפרפר. גם בשעת חיזור יעטה הזכר צבעי ירוק עם דגמים בולטים.
שינוי הצבע אצל הזיקית משלב צבעים כימיים שנובעים מפיגמנטים, וצבעים פיזיקליים שנוצרים משבירת קרני אור. בנוסף לתאי מלנין בעורה, שקובעים את הצבע ממש כמו המלנין בעור ובשיער שלנו, יש בעור הזיקית גבישים קטנים ששוברים את קרני האור שנופלות עליהם וגורמים לצבע להשתנות לפי הצפיפות וסידור הגבישים. כאשר הזיקית תוקפנית או מאוימת צבעה אדום-כתום, צבע שמעיד על צפיפות גבישים נמוכה, וכאשר היא רגועה צבעה כחול-ירוק, בזכות צפיפות גבישים גבוהה. לפחות שני מנגנונים אחראים על שינויי הצבע – האחד שינוי איטי ועמוק שיכול להישאר שעות וימים, ומתאים לשינוי במעבר לסביבה שצבעיה אחרים (חום של שיח יבש או ירוק של עץ שיזף צפוף) או לסימון מצב גופני כמו היריון, והאחר – שינוי מהיר שמתרחש תוך שניות, נשאר לזמן קצר ומתאים לאירוע שמחייב תגובה מהירה, כמו הופעת טורף או יריב בשטח.