הזיקית – ציידת העל שמחליפה צבעים

התושבים המקומיים באי מדגסקר מאמינים שמי שיפגע בזיקית הנמרית היפה והצבעונית שלהם – צרות ומזל רע יהיו מנת חלקו. גבר שנגע בה לא ייגע באישה למשך שלושה ימים. מקומיים או תיירים שיראו זיקית חולפת בכביש יעצרו עד שתעבור בבטחה, גם אם ייווצר פקק עצום...
בישראל, אגב, יש המאמינים שמי שנוגע בזיקית, יזכה לקללות נוראיות, אמונה שמקורה בנשיפות האזהרה של זיקית מאוימת.
אז מה הופך את הלטאה הזו למיוחדת ומרתקת כל כך? אולי הכוח טמון ביכולות כמו החלפת צבעי הגוף, הראייה הטלסקופית, ההסוואה המושלמת והנשיפות שלה... כל אלה, וגם אמונות טפלות שהלכו ותפחו עם השנים.

הזיקית שייכת למשפחת הזיקיתיים בתת הסדרה "לטאות". בעולם מוכרים למעלה מ-170 מינים של זיקיות בגדלים שונים. רוב המינים נפוצים בעיקר באפריקה ובאזורים טרופיים, ביערות גשם, סוואנות, אזורים מדבריים למחצה וערבות, ומיעוטם גם סביב הים התיכון, אסיה והודו. בדרך כלל הזיקיות נמצאות על עצים ושיחים, אך יש גם מינים שחיים על פני האדמה.
לכל הזיקיות יש גוף פחוס שמקנה להן יכולת להתכווץ ולהתמתח, גופן צר וגבוה יותר מרחב, מבנה שמאפשר להן לחיות על עצים ושיחים ולהידחק בין ענפים. לזיקית יש רגליים חזקות עם טפרים חדים, שכוללות חמש אצבעות, שלוש בצד אחד ושתיים בצד הנגדי, ומקנות לה אחיזה טובה בענפים, וזנב ארוך וגמיש שעוזר לה ללפות ענפים ולנוע ביניהם בלי חשש מנפילה.
תנועתה איטית וכמעט בלתי מורגשת, ובכל צעד היא נעה קדימה ואחורה כמו ענף ברוח. אם מתקרב אליה איום כמו טורף או אדם, היא נסוגה אל צדו השני של ענף, מכווצת את רגליה מתחת לגוף ונעלמת.

כולנו יודעים שהזיקית משנה את צבעיה לצבעי הסביבה כהסוואה מפני טורפים כמו עופות ונחשים, אבל היום כבר מוכרים לחוקרים גורמים נוספים שגורמים לזיקיות לשנות את צבען, ומקבעים את יכולת שינויי הצבע במעמד מכובד של מנגנון רב תכליתי: לשמירה על חום הגוף, להסוואה מעיני טורף ומעיני טרף פוטנציאלי ולשפת מסרים מורכבת.
בלילה, למשל, צבע הזיקית יהיה אפור בהיר עד צהבהב, אך מוקדם בבוקר יהפוך לאפור כהה וכמעט שחור, כדי לקלוט חום במהירות. שינויי הצבע והדגם משמשים גם כתקשורת בין זיקיות: כאשר זיקית מאוימת או תוקפנית (במצב של סטרס מסוגים שונים) צבעה כהה וכשהיא רגועה גופה בהיר יותר ובגווני ירוק. צבעה של נקבה בהיריון יהיה שחור עם נקודות צהובות, בדגם ניגודי בולט שמרחיק זכרים, וכמו מסמן להם: "עזבו אותי במנוחה". זכר חזק שמגן על הנחלה שלו או על זיקית נקבה יבהק בירוק עז, בשעה שצבעו של זכר נחות יהיה דהוי ואפרפר. גם בשעת חיזור יעטה הזכר צבעי ירוק עם דגמים בולטים.
שינוי הצבע אצל הזיקית משלב צבעים כימיים שנובעים מפיגמנטים, וצבעים פיזיקליים שנוצרים משבירת קרני אור. בנוסף לתאי מלנין בעורה, שקובעים את הצבע ממש כמו המלנין בעור ובשיער שלנו, יש בעור הזיקית גבישים קטנים ששוברים את קרני האור שנופלות עליהם וגורמים לצבע להשתנות לפי הצפיפות וסידור הגבישים. כאשר הזיקית תוקפנית או מאוימת צבעה אדום-כתום, צבע שמעיד על צפיפות גבישים נמוכה, וכאשר היא רגועה צבעה כחול-ירוק, בזכות צפיפות גבישים גבוהה. לפחות שני מנגנונים אחראים על שינויי הצבע – האחד שינוי איטי ועמוק שיכול להישאר שעות וימים, ומתאים לשינוי במעבר לסביבה שצבעיה אחרים (חום של שיח יבש או ירוק של עץ שיזף צפוף) או לסימון מצב גופני כמו היריון, והאחר – שינוי מהיר שמתרחש תוך שניות, נשאר לזמן קצר ומתאים לאירוע שמחייב תגובה מהירה, כמו הופעת טורף או יריב בשטח.

הזיקית אוכלת בעיקר פרוקי רגליים כמו חגבים, זבובים, חרגולים, גמלי שלמה ופרפרים. לפעמים היא ניזונה גם מפירות קטנים כמו של צמח האשחר. ואיך היא צדה את מזונה? לזיקית יש אורך רוח וסבלנות רבה. היא ממתינה על ענף ללא תנועה עד שהטרף מגיע לטווח שאליו יכולה להגיע הלשון שלה. כשמגיע הרגע היא שולפת במהירות עצומה את לשונה הארוכה, שיכולה להגיע לפי שניים מאורך גופה. הטרף נדבק ללשונה, בלי שום סיכוי להימלט, ומשם מגיע במהירות בחזרה לפה שלה. ואז... הזיקית מפעילה את הלסתות שלה, ו... בתיאבון.

לזיקית יש עיניים בצורת טלסקופ שמאפשרות לה שדה ראייה של כמעט 360 מעלות, כאשר כל אחת מהן נעה בנפרד, מכסה תחום של למעלה מ-270 מעלות, ומעניקה לזיקית תמונה מלאה. היא יכולה להסתכל בעין אחת על עצם אחד ובשנייה על אחר, וכשהיא מאתרת את טרפה היא ממקדת בו את שתי עיניה וחיש שולחת את לשונה לתפוס אותו.

בישראל נמצאים שני תת מינים של הזיקית המובהקת – הזיקית הים תיכונית, שאותה אפשר לפגוש בכל החבל הים תיכוני, וזיקית סיני, שנמצאת בצפון מערב הנגב. זיקית סיני חיה כשנה בלבד ואילו הזיקית הים תיכונית מספר שנים. הזיקית מטילה את ביציה באדמה בסתיו, והן בוקעות בקיץ. הזיקיות הבוגרות מעבירות את ימי החורף הקרים במסתור כמו מרבית הזוחלים... קשה לבעלי "דם קר" לפעול בטמפרטורה נמוכה.

הזיקיות הן טרף לחתולים, נחשים, עופות דורסים ועופות נוספים כמו לבן החזה, עורבים, חנקנים ואחרים. הן נמצאות בסכנה נוספת בשל צמצום שטחי מחיה שנגרם מפיתוח חקלאי ובנייה.

ואיך נוכל להגן עליהן ולהבטיח את רבייתן? חשוב מאוד להשאיר אותן באזור המחיה שלהן וליהנות מהן רק בטבע, לא לאסוף אותן ולא לגדל אותן בביתנו כחיות מחמד.