אין עוד מקום בישראל שמספק נופים מרהיבים כמו פארק אדמית. מערת קשת שבשוליו היא פלא טבע אמיתי, ובה נבקר הפעם. בדרך נשמע אגדה על שודדים רעים שסופם קשור בצורתו הייחודית של המקום
אופי המסלול: מסלול מעגלי באורך כ-1.3 ק"מ. לאורך המסלול יש שלושה מצפורים. משך הטיול: שעה עד שעה וחצי (לא כולל בילוי בפארק). נקודת מוצא וסיום: חניונוף בפארק אדמית. גישה: נוסעים משלומי מזרחה בכביש הצפון (כביש 899). אחרי כארבעה קילומטרים, מעט לפני מושב יערה, פונים צפונה בכביש המעפיל לעבר קיבוץ אדמית (כביש 8993). הכניסה לפארק אדמית נמצאת בראש הרמה, כארבעה קילומטרים מהצומת, מעט לפני הכניסה לקיבוץ אדמית. ווייז: פארק אדמית. נגישות: למערת קשת מוביל שביל נגיש לאנשים עם מוגבלות. אורכו כ-700 מטר.
פארק אדמית הוא מהמקומות היפים בישראל. הפארק נמצא בראש מצוק תלול, שנראה כמו חומת סלע זקופה, מוקפת תהומות. למרגלות המצוקים עוברים שני נחלים. מצד אחד, נחל בצת עטור החורש. מצד שני, נחל נמר על שלל המערות שפעורות בגדותיו. ובנוסף למראות האלה, המצפורים שבפארק משקיפים על הים התיכון עם מפרץ חיפה והכרמל מזה והרי הגליל מזה. אין עוד מקום שיכול לספק נופים כאלה בישראל.
הפארק מתחלק לשניים: אזור הפיקניקים, בחניון האקליפטוס, נמצא מצפון לכביש 899. אזור הטיילות והשביל למערת קשת נמצא מדרום לכביש. קרן קימת לישראל נטעה במקום עצי בוסתן ויער, סימנה שבילי טיול ובנתה מצפורים. יש במקום גם מים לשתייה ושירותים.
מעניין לדעת שפארק אדמית הוא אחד ממקומות המקלט לעצים שהצילה קק"ל מאזורי פיתוח. עצי אלון, עצי חרוב ועצים אחרים שקיומם עמד בסכנה, הועברו לפארק והם עתה בני בית לכל דבר.
קק"ל סללה שביל נגיש ונוח למערת קשת, מאתרי הטבע המרהיבים של ישראל. כדי להגיע לראש השביל יש לנסוע בחלק הדרומי של הפארק בדרך הנוף הקצרה החוצה אותו. הדרך מסתיימת בחניונוף – חניון המשקיף על הנוף, וכאן מתחיל הטיול.
מרחבת החניה, סמוך לשלט המבואה הגדול של קק"ל, יורד שביל סלול. במרחק כמה פסיעות ניצבת מימין לשביל פרגולת עץ נאה המציינת את מקומו של המצפור על שם אלדד רגב ואהוד גולדוואסר. מבין העצים אפשר להשקיף על רכס הסולם – הרכס שבראשו עובר הגבול בין ישראל ללבנון. אלדד ואהוד היו לוחמי צה"ל שנחטפו ביולי 2006 בידי אנשי ארגון חיזבאללה כאשר סיירו בגבול לבנון. התקרית הייתה האירוע שהצית את מלחמת לבנון השנייה.
השביל ממשיך להתעקל במורד עוד כ-200 מטר ומגיע למצפור טופז, המנציח את זכרה של טופז אבן-חן קליין. רחבת התצפית המרוצפת, שלצידה ספסל ועץ ברוש, משקיפה אל הנוף המרהיב הפרוש מרכס הסולם עד הכרמל. תוכלו לצפות מכאן, בין השאר, בראש הנקרה ובחוף בצת, בשלומי, בנהריה ובעכו, במגדל אוניברסיטת חיפה וגם בהר מירון שבלב הגליל. המראה של משבצות הקרקע המעובדות בקרבת החוף יפה במיוחד.
כ-150 מטר ממצפה טופז נמצאת מערת קשת – מאתרי הטבע המרשימים בישראל. הכינוי "מערה" ניתן למקום רק משום שלא נמצא לו תיאור הולם יותר. מי שמגיע לכאן מוצא תהום עמוקה ורק רצועה צרה של סלע מרחפת מעליה באוויר בדמות קשת. איך קורה דבר כזה? דמיינו מערה גדולה שהתקרה שלה מתמוטטת ורק רצועה קצרה של סלע נשארת בדרך נס באוויר. זה בדיוק מה שקרה כאן.
מה עושים כאן? רוב המטיילים יושבים בצל העצים ומתבוננים בקשת הסלע היפהפייה. יש מטיילים שבאים עם מדריכי גלישת סלעים (סנפלינג) וגולשים מהקשת למרגלות המצוק. לאלה וגם אלה קשה להיפרד מהמקום.
המראה המוזר של מערת קשת הוליד אגדה המציעה גרסה משלה לאופן שבו נוצרה מערת קשת. האגדה מספרת על חבורת שודדים שהתפרנסה משוד של עוברי אורח בסביבה. לילה אחד נגלה הנביא לאחד השודדים והזהיר אותו שאם הוא וחבריו לא יחזרו למוטב, מרה תהיה אחריתם. בבוקר סיפר השודד החולמני לחבריו על החזון שחזה וביקש מהם שיפסיקו לשדוד ויהפכו לחקלאים. השודדים לא השתכנעו. החוזר בתשובה המשיך להציק להם ועל כן החליטו להיפטר ממנו. הם עלו כולם לראש מערת קשת, שתקרתה הייתה אז שלמה, ותכננו להשליך את הנודניק לתהום. והנה, בדיוק אז התמוטטה תקרת המערה והשודדים נפלו אל התהום. רק במקום שבו עמד השודד בעל המצפון נותרה התקרה שלמה, וזו היא הקשת הקיימת כאן עד עצם היום הזה.
לאחר הביקור במערת קשת נלך מזרחה על שפת המצוק, בעקבות סימון השבילים האדום. אחרי כ-200 מטר מגיעים למצפור אמיר, המוקדש לזכרו של סא"ל אמיר מיטל, מפקד סיירת גולני, שנהרג בדצמבר 1988, בפשיטה על יעדי מחבלים בלבנון. מהמצפור נפרשים הנופים המרהיבים של הגליל העליון ממישור החוף ועד גוש הרי מירון. למרגלותינו עובר ערוץ נחל בצת החוצֶה את בקעת שפע הפורייה. עתה כל שנותר לעשות הוא להמשיך מעט בשביל המסומן אדום ולהיפרד ממנו בעקבות סימון קק"ל ירוק, המפנה שמאלה לחניונוף - הכניסה לחניון שממנו יצאנו.