ואני ראיתי ברוש – בבית קק"ל

עץ הברוש סימל מאז ומתמיד את האחיזה בקרקע ואת היישוב בארץ ישראל – הרצל בביקורו בארץ ישראל נטע עץ ברוש במוצא (שבטעות נקרא ארז), ודוד בן גוריון, לפני הקמת המדינה, נטע עץ ברוש בקיבוץ דגניה – עץ שמכונה היום "עץ המדינה". כשהתחילה ההתיישבות בארץ ניטעו עצי ברוש בצפיפות כשוברי רוח בשולי הפרדסים כדי שהרוח החזקה לא תפגע בעצי ההדר.

שירים רבים נכתבו על עץ הברוש, שצמרתו בולטת, זקופה ומרשימה, וגובהו יכול להתנשא עד ל-30 מטרים. בארץ אנו פוגשים בעיקר בברוש המצוי – שאותו החלה קק"ל לטעת בתחילת המאה העשרים כעץ יער, לצדו של האורן. הברוש המצוי הוא עץ חד ביתי, כלומר, האצטרובלים של פריחת הנקבה ואצטרובלי פריחת הזכר צומחים על ענפים שונים, וברפואה העממית משתמשים במשרה של אצטרובליו לטיפול בכאבי שיניים, בסוכרת ובצרבת.

המבנה שבפינתו ניצב הברוש החליף בעלים ושינה פנים מאז שנות השישים, כאשר הוקם, אבל הברוש נותר על עומדו – מוסיף חן ונוי למקום, תורם את חלקו לאיכות הסביבה, יוצר חמצן וקולט פחמן דו חמצני.

לו יכול הברוש לדבר, היה מספר על המבנים והמוסדות שהתחלפו כאן במהלך השנים מאז הקמתו ועד היום. הוא היה מספר שבמקור הוקם המבנה כבית העולה ששימש את העולים החדשים שנקלטו בעיר, וכי שמו המקורי היה בית לבון, על שם פנחס לבון, וכיצד לימים הפך המבנה למעין מרכז קהילתי שכונתי ובהמשך למרכז תרבות ומועדון לוותיקי העיר.

ואילו בשנת 2018, לאחר שעבר שיפוץ, וקיבל פנים חדשות וחדשניות, הפך המבנה לבית קק"ל למצוינות, ומאז נכנסים בשעריו בני נוער שנהנים ממסגרת ייחודית המעניקה להם עזרה וקידום בלימודים, הכנה למבחני הבגרות והעשרה. בית קק"ל מעודד אותם להצטיינות בלימודים, להצטיינות חברתית ולבחירה בשירות צבאי משמעותי.