קשה אבל שווה: סמינר חנוכה 2018

קבוצת רמלה. גיבוש וחיבור לחברים. צילום: שני אליאב
מאת: שני אליאב
10.12.2018

דתיים וחילונים, עולים חדשים ותושבים ותיקים, טיילים מנוסים וכאלה שפחות... כולם חניכי קבוצות המנהיגות של מעוף ואצי"ל, יצאו יחד לסמינר המנהיגות המסורתי של חנוכה. ויש גם מסקנות: "כשיושבים כולם ביחד ומדברים, מבינים שכולנו בני אדם, כולנו באמת אותו דבר"
יש אנשים שעבורם חנוכה הוא חג שבו יושבים בבית החמים עם המשפחה ושרים "מעוז צור" לאור הנרות ואוכלים סופגניות, ויש כאלה, למשל כ-100 בני נוער מקבוצות המנהיגות של קק"ל, שימי החנוכה נראים אצלם אחרת לגמרי. הנערים והנערות הללו בחרו לצאת בחנוכה 2018, בתאריכים 5-7/12, למסע בנגב ובאילת, שכלל מסלולים מאתגרים, לינה בחאן בדואי, הפעלות ומסע בין נקודות עניין בנגב.

קבוצות המנהיגות שהגיעו לסמינר כללו בני נוער בכיתות ז'-י' ממקומות מגוונים ושונים בארץ, (שדרות, תקוע, פני קדם, רמלה ובאר גנים וחניכי תוכנית אצי"ל, עולים מחבר העמים, מבת ים ונהריה), ומרקעים חברתיים שונים לחלוטין, חלקם עולים חדשים וחלקם תושבים ותיקים, נוער עירוני והתיישבותי, דתי וחילוני. כך שמעבר לפעילויות המגוונות נוצר גם מפגש מרתק ומקרב בין חלקים שונים של החברה הישראלית. יצאתי ללוות אותם, וחזרתי עם הרבה רשמים.

קשה בעלייה, יפהפה בפסגה

לאחר שירדו מהאוטובוסים קפצו החניכים להתרעננות קלה בעין ירקעם, מעיין ייחודי ויפהפה הסמוך למכתש הגדול. מיד לאחר מכן החלו לטפס בעלייה המאתגרת של הסנפיר הגדול במכתש – טיפוס תלול ומצוקי, הדורש מהנערים והנערות שרירי רגליים חזקים וגם אומץ. בדרך למעלה בחרו חלק מהחניכים להיעזר בחברים, אחרים צעקו מורלים שונים ומשונים, ורובם הגדול פשוט דילג בלי שום בעיות עד לראש מצלעות המכתש. בסוף הטיפוס נגלה לעיניהם יופיו המרהיב של המכתש הגדול.

"למה יצאתן למסע הזה?" אני שואלת חבורת בנות מתנשפות משדרות. "מה זאת אומרת?", הן עונות לי בהפתעה, "כל שנה אנחנו יוצאות למסע הזה". "אבל למה?" אני מתעקשת. "אנחנו אפילו מכריחות אחת את השנייה לצאת", מוסיפה ליאל דדון, בת 14 משדרות. "כי זה כיף". "זה כיף?!" אני מתפלאת. שמתן לב איזו עלייה קשה עליתן עכשיו? קים ביטון, בת 15 משדרות, מספרת: "אבא שלי אמר שזה לא מקום שמתאים לי, אבל בכל זאת באתי, כדי לנסות. באתי – וניסיתי! והאמת? קשה פה. אבל למדתי שאני יכולה ללכת כמויות עצומות של ק"מ, שלא הלכתי בחיים. אני בקושי הולכת מהשירותים לחדר, באמת... ווואו, כמה הלכנו היום... אני באמת בהלם שאני בכלל פה".
הגיעו למעלה. צילום: שני אליאב

איך מכתש נוצר?

גם העולים החדשים מקבוצת בת ים בתוכנית אצי"ל מתפעלים במיוחד מהנופים הייחודיים שנגלים לעיניהם. "יש לי פחד גבהים", מספר אחד מילדי הקבוצה, "אבל נהניתי מאוד לטפס על ההר!" הנופים המדבריים תפסו במיוחד את עיניהם של ילדי הקבוצה והם התרשמו מהם מאוד. כששאלתי אותם מה היה הדבר שבשבילו היה שווה לצאת לטיול, הם ענו: "הנופים היפהפיים". דבר נוסף שתפס את התעניינותם הוא אופן ההיווצרות המיוחד של המכתשים בארץ והסיפור הגיאולוגי המיוחד שלהם. קבוצה שונה מהם בתכלית, קבוצת הנוער מהיישוב תקוע, הביעה תקווה שהמדריכה שלהם לא תהיה "חופרת", אך כשישבו חבריה בראש מצלעות המכתש לא עזבו אותה עד שהסבירה להם לפרטי פרטים כיצד המכתש נוצר. "כשפגשנו את המדריכה בתחילת היום שאלתי אותה אם היא חופרת", מספרת רוני נבו, בת 13 מתקוע. "וזה מוזר, אבל ההסבר שלה היה לי מעניין. כאילו, היא חפרה, אבל... היא חידשה לי כי לא ידעתי איך כל זה קורה!"

סיום יום בסגנון בדואי

בסוף המסלול זכו הקבוצות למנוחה קלה בחולות הצבעוניים, ומיד לאחריה, עם רדת החשיכה, נסעו ללינה במאהל הבדואי "חאן שיירות". יהודית, מדריכת קבוצת המנהיגות משדרות מספרת: "אם היית אומרת להם לפני שלוש שנים, כשהקמנו את הקבוצה, לישון באוהל עם שק"ש, ומסלולים – אין מצב. עכשיו הם יותר רגילים לזה. עכשיו במסלול הם לא אומרים אף מילה, ואפילו יודעים שהם צריכים לקחת איתם שקית ולאסוף את הזבל. אז אני רואה שהם גדלים ולומדים. וכשנערים חדשים מצטרפים לקבוצה, הם רואים מה שהחברים שלהם עושים, והולכים בעקבותיהם".
 
חוץ מהלינה במתחם האוהלים, הוגשה ארוחת ערב בסגנון בדואי כשהנערים והנערות יושבים על מזרנים סביב צלחת הגשה גדולה ומשותפת, ובערב השתתפו במופע דרבוקות הפעלתי. אחרי שהמדריכים הולכים לישון, מתפתחות שיחות בין הנערים מהקבוצות השונות, שנראות כמו היכרות רגילה בין בני נוער, אך למעשה הן גם כוללות היכרות עם קבוצות חדשות בחברה הישראלית. "בהתחלה היו לנו סטיגמות על חילונים", מספרת אחת מנערות היישוב תקוע. "ועכשיו, כשיושבים כולם ביחד באוהל ונפגשים ומדברים, אני מבינה שכולנו בני אדם, כולנו באמת אותו דבר".
לפני 3 שנים הם לא היו ישנים באוהל עם שק"ש. הקבוצה משדרות. צילום: שני אליאב

לא רק תל אביב ובת ים

ביום השני המסע ממשיך בביקור במרכז המחזור בקטורה, ביקור בתמנע, ואף קפיצה קצרה לאילת. ואילו ביום האחרון מגיעות הקבוצות למצפה בית אשל בבאר שבע ובו הן משתתפות במשחק ניווט אתגרי Treasure Hit, חפש את המטמון, ובטקס הסיום.

ויטלי, מדריך קבוצת העולים בתוכנית אצי"ל מבת ים, מספר מהי לדעתו התרומה של המסע הנוכחי עבור החניכים שהגיעו ארצה רק בשנים האחרונות. "אני רואה בתוכן של הסמינר הזה משהו מאוד משמעותי: הכרת הארץ. המסע בעצם נותן להם אפשרות להכיר את הארץ, לא רק את תל אביב, בת ים וראשון לציון. אני רואה בכל הפרויקט הזה חשיבות אידיאולוגית, כי הוא יכול לעזור להם להבין את הארץ יותר ולאהוב את הארץ, ולעורר בהם את הציונות. כמובן שהמסע הוא רק חלק מתהליך עומק שאנחנו עוברים איתם, זהו תהליך איטי ומתמשך".
מעורר ציונות. קבוצת העולים מבת ים. צילום: שני אליאב

המשתתפים מספרים חוויות:

טליה מתקוע מספרת: "הטיול הזה מלמד אותי להיות גמישה. מבית הספר אני רגילה למסלולים אחרים, אז ציפיתי לאווירה אחרת, אבל למדתי להתגמש ולצאת מהקופסה".
"ההסבר של המדריכה היה מעניין. היא חידשה לי כי לא ידעתי איך המכתש
נוצר", אומרת רוני מתקוע, "הרגשתי שהכול פתוח וחופשי. אני אוהבת את הטבע, אבל זה לא מסוג הטיולים שאני בדרך כלל עושה, אז למדתי שטוב לנסות דברים חדשים".

וראשית, גם היא מתקוע, מוסיפה: "זה טיול שיוסיף לי יותר מההליכה עצמה. טיול שיוסיף לי דברים משמעותיים: ללכת עם חברות ולהתגבש ולישון ביחד ולצאת מהנורמה ולאכול אוכל בדואי..."

ויטלי, מדריך קבוצת עולים מבת ים, מתאר את החוויה של החניכים: "בהתחלה החניכים שלי קיבלו מין שוק כזה. זה הוציא אותם מהמקום שהם רגילים להיות בו: בית ספר, אמא אבא, ופתאום הטיול זה... חוץ מזה, הדור של היום הוא מאוד מפונק. גם יוצאי חבר העמים. ואני חושב שזה ניסיון טוב בשבילם לעזוב את השגרה ולטעום משהו חדש. במדינות חבר העמים אין דברים כאלה".