"הש"שינים", אומר סלע דוד, "ריכזו קבוצות קטנות של מנהיגות בבתי הספר במטרה לקדם מטרות משותפות – הם קיימו פרויקטים של צמצום טביעת רגל אקולוגית, הקמת גינות ירוקות, מיחזור ועוד. לאורך השנה הם הפעילו את הקהילה בשיתוף עם תוכנית מעוף בימי שיא, ארגנו סיורים ללא תשלום, שכללו תחנות לאורך הדרך ופעילות קהילתית, חיברו את הקהילה לנחל בוהו הסמוך ולסביבה הקרובה. בשכונות הוותיקות הם הפעילו את ילדי המועדונית ביער, העבירו חוגי יצירה מהטבע ושימשו כחונכים לילדים".
בקבוצות חוגי הסיירות הדריכו הש"שינים כמקובל בחוגים – כל ש"ש הדריך שני חוגים, שבהם העביר פעולות חווייתיות שעסקו בערכי ליבה ומושגים מתחום הסיירות המשלבים גם העצמה אישית וגם גיבוש קבוצתי. פעם בחודש הם יצאו עם החניכים לטיול הכולל לינה מחוץ לבית בשטח ובחגים יצאו הש"שינים עם החניכים לטיול של כמה ימים. חוגי הסיירות התקיימו גם מחוץ לנתיבות – באופקים, שדרות ובמועצה האזורית אשכול.
החיבור עם החניכים לא תמיד היה קל, אבל בסופו של דבר, כמו שמעידה אושר, דווקא האתגר הזה היה מעצים ביותר. השנה של אושר עם קבוצת הבנים מכיתה ז' התחילה בקושי גדול. "היה לי מאוד קשה, לא הצלחתי לגרום להם להקשיב לי", היא מספרת, "אבל לאט לאט התחלתי להבין איך לגשת אליהם ואיך לבנות את הקשר, ואז בניתי איתם קשר חזק, בעיקר בזכות הפעילות הקהילתית. היום אני יכולה להגיד שדווקא בגלל זה אני קשורה מאוד לחוג".
גם זיו מספר על חוויה דומה: "העברתי חוגים במועדונית בעיר", הוא אומר. "בפעם הראשונה שהגעתי למקום, היה ילד שלא הסכים לשתף פעולה. אחרי כמה חודשים, הוא כבר הזמין אותי אליו הביתה, והאחראית של המועדון הייתה מספרת לי שהוא מצפה כל השבוע לחוג של קק"ל..."
מכיוון שכל ש"ש מדריך בחוגים, מדריך את הטיולים של החוגים ופוגש את הילדים בבתי הספר ובשכונה וגם בפעילויות הקהילתיות, הקשר עם הקהילה מגיע מכיוונים שונים, ובזכות זה הוא גם מאוד חזק. "אחד הדברים המשמעותיים שקרו לי בשנה הזו הוא הקשר החזק לקהילה בנתיבות, התחברתי מאוד לאנשים שם", אומר זיו. "עבורי הכול היה חדש ומיוחד", מוסיף רז. "אני לא הגעתי מחוגי הסיירות ובשנה הזו למדתי הרבה על הנושא, השהייה במקום חדש ושונה בכל מיני מישורים, למשל אזור גיאוגרפי אחר, וביישובים שחלקם קרובים לעוטף עזה, גם היא הייתה חדשה ושונה עבורי, ובנוסף לכך, העובדה שיש בנתיבות הרבה דתיים, גרמה לי ללמוד הרבה גם על היהדות".