מה מתרחש במעמקי הכינרת?

הכינרת היא אגם המים המתוקים היחידי בישראל. היא נכס לאומי חשוב: מי הגשמים והנחלים הנאגרים בה סיפקו בעבר כשליש מצריכת המים בישראל דרך המוביל הארצי וכיום המים משמשים מקור למי שתייה ליישובי האזור וכן לממלכת ירדן. בנוסף, הכנרת משמשת כמאגר מי שתייה אסטרטגי למדינת ישראל למקרה של תקלה במתקני ההתפלה. מלבד חשיבותה כמקור מים, לכינרת יש גם חשיבות היסטורית, דתית ותרבותית. היא מוקפת באתרים קדושים והיסטוריים ומושכת אליה נופשים, תיירים וצליינים מכל העולם עם מעל שני מליון מבקרים בשנה.

בתוך האגם וסביבו מתקיימת סביבה טבעית עשירה ומורכבת, שיש בה חברות שונות של בעלי חיים, צמחים ובני אדם. חברות אלה משפיעות זו על זו ועל סביבתן, ותלויות זו בזו ובסביבתן. כל שינוי באחד ממרכיבי המערכת האקולוגית באגם גורר בעקבותיו שורה של השפעות, העלולות לגרום לפגיעה דרמטית באוכלוסיות החיות באגם ובאיכות המים.

הבסיס למערכת האקולוגית של הכינרת הוא אוכלוסיית הפיטופלנקטון – צמחים מיקרוסקופיים המרחפים בזרם המים. צמחים אלה יודעים לנצל את אור השמש להטמעה וליצירת חומר אורגני, ולכן הם מכונים "יצרנים ראשוניים". את הפיטופלנקטון טורפת קבוצת אחרת של בעלי חיים מיקרוסקופיים הנקראת זואופלנקטון – בעלי חיים מיקרוסקופיים. אלה אינם יכולים לייצר חומר אורגני בעצמם, ולכן הם נקראים "צרכנים".

גם בעלי חיים גדולים יותר, כמו למשל תולעים, סרטנים, חרקים, רכיכות ודגים קטנים נהנים לאכול פלנקטון, ובעלי חיים גדולים יותר, כמו דגים גדולים ועופות, ניזונים מהם. גם בני האדם דגים, חיים ונופשים בכינרת, ולכן גם הם חלק ממארג המזון ובעלי השפעה ניכרת על יציבותו.

לא רק היצורים החיים באגם יוצרים מארג מורכב. גם הסביבה שבה הם חיים – מי הכינרת – משתנה ומשפיעה על החיים בה. בעוד שבחורף מי הכינרת מעורבבים היטב, קרירים ועשירים בחמצן, מדי קיץ מתרחש במי הכינרת תהליך של שיכוב: במים נוצרות שכבות בעלות תכונות שונות בעומקים שונים. כך, בשכבה העליונה של המים (המכונה "אפילמניון") המים חמים יחסית, ובה מרוכזים היצרנים. לכן שכבת מים זו עשירה בחמצן וביצורים חיים.

לעומת זאת, בשכבה התחתונה של המים ("היפולימניון") המים קרים יחסית, חסרי חמצן ועשירים בגופרית ובאמוניה. בסתיו שכבה זו הולכת ונעשית דקה עד שבחורף היא נעלמת. בין שתי השכבות שתארנו מצויה שכבת ביניים שיש בה מפל חזק של חמצן וטמפרטורה המשמשת כמחסום לחילופי מים בין שתי השכבות.

ביום חמישי אחד, בחודש יוני 2012, פני הכינרת באזור הצפוני התכסו באלפי דגים מתים. מספרים שהדגים צפו על המים והצטברו בחופי ספיר, חקוק וגינוסר. אומנם לא צפיתי במחזה במו עיני, אבל אין ספק שמדובר במראה לא נעים ומבהיל. מה קרה לדגים?

מתברר שהתופעה טבעית ואפילו מובנת: תנודה קיצונית של מי הכינרת כתוצאה מרוחות חזקות למשל, גרמה לערבול של שכבות המים. מסה של מים עמוקים חסרי חמצן עלתה לפני השטח וכלאה בתוכה להקות דגים חסרות מזל, אשר מתו בגלל המחסור בחמצן ונפלטו אל החוף. התופעה הזו מתרחשת אחת לכמה שנים.

אצת הפרידיניום היא אצה חד תאית החיה בכינרת. באביב האצה מתרבה במהירות וצובעת את פני המים בגוון חום-אדמדם. תופעה זו מכונה "פריחת אצות" (פריחה מלשון שגשוג, ולא מלשון "פרחים"). האצה מהווה מקור מזון לדגים רבים, והיא מזונו העיקרי של דג אמנון הגליל.

צפו באצת הפרידיניום מבעד למיקרוסקופ כאן»

בתחילת הקיץ, כשהטמפרטורות עולות, האצות מתות ומתפרקות. בהיעדר ערבוב של המים בשכבה העליונה עם מי השכבה התחתונה, ריכוז החנקן והזרחן בשכבה העליונה יורד. במים העמוקים, בהעדר יצירת חמצן אבל עם צריכה מוגברת של החיידקים כמות החמצן יורדת ואף נעלמת. על כן, רוב הפעילות הביולוגית בתקופה הזאת מתקיימת בשכבה העליונה ואפשר למצוא מעט מאוד בעלי חיים בשכבה העמוקה.

כדי לשמור על כמות קטנה של אצות, יש לשמור על אוכלוסייה יציבה של דגים וזואופלנקטון שיאכלו את האצות באגם. אבל לצערנו גורמים רבים פוגעים בדגים בכינרת. למשל, נגיפים שונים, להקות ציפורים גדולות אשר טורפות דגים, היעדר אזורי הטלה בעקבות שינויי מפלס ודיג בלתי מבוקר.

משרד החקלאות אחראי לאכוף את חוקי הדיג בכינרת, ובעיקר להקפיד על איסור הדיג בעונת ההטלה של הדגים, אך חלק מן הדייגים והנופשים בכינרת דגים באופן בלתי חוקי, פוגעים בדגה ובסופו של דבר פוגעים במערכת האקולוגית כולה ובמי השתייה של כולנו.

לא רק האצות משגשגות בכינרת. בשבע השנים היבשות שקדמו לשנת 2012, מפלס הכינרת ירד וקו המים נסוג. ברצועת החוף שנחשפה שגשגו צמחים רבים, בעיקר קנים ואשלים. חורף 2012 היה גשום והכינרת שבה והתמלאה. כתוצאה מכך הצמחייה החדשה הוצפה ונוצרה רצועת צמחים סבוכה באזור המים הרדודים, אשר עלולה לפצוע את מי שינסה לשחות דרכה. מינהלת הכנרת, מנהלי החופים ותושבי האזור פנו לרשות המים בבקשה שתרשה לקצץ את הצמחים, אך רשות המים, שאחראית על ניהול, שימור ושיקום הכינרת, הסכימה לקיצוץ מוגבל בלבד.

ברשות המים טוענים שסבך הצמחים שנוצר משמש כבית גידול לבעלי חיים, ובייחוד לדגים – שימצאו בסבך מסתורים להטלה ומסתור מטורפים – ולאזורי אימון של הדגיגים הצעירים. הם חוששים שפעולת כיסוח תפגע במערכת האקולוגית של האגם ובאיכות המים.

בינתיים הרקיב סבך הצמחייה סביב הכינרת ויצר בעיות סביבתיות חדשות:

1. במאי 2012, בעקבות עליית המפלס, נוצרו בריכות מים לחופי האגם, שמשכו אליו אוכלוסיות גדולות של יתושים. בחלק מהאזורים תרמה הצמחייה הנרקבת למפגע זה. מלבד העקיצות המגרדות והמטרידות, היתושים עלולים להעביר גם מחלות מסוכנות כמו קדחת הנילוס המערבי. בעקבות התפרצות היתושים יצא המשרד להגנת הסביבה במבצע הדברה גדול, שכלל דילול מוגבל של הצמחייה ושימוש בחומר הדברה ביולוגי שאינו פוגע בסביבה. הפיקוח על מצב היתושים וההדברה שלהם נמשך לאורך כל השנה.
   
   
2. ביולי 2012 דווח בתקשורת על הופעת עלוקות בחופים שבצפון הכינרת ובמערבה. אנשים שעמדו במים הרדודים סיפרו שרגליהם התכסו תוך דקות במאות עלוקות. עלוקות הן סוג של תולעים טבעתיות, רובן טפילות אשר נצמדות ליצורים אחרים ומוצצות את דמם. העלוקות שהופיעו בכנרת נבדקו, ונמצא שהן ניזונות מתולעים, שבלולים וחסרי חוליות אחרים, אך לא מבעלי חוליות. במילים אחרות: העלוקות אינן מסוכנות לבני אדם, אך החוויה לא כל כך נעימה.

עלוקות בכמות גדולה הופיעו בעבר בכינרת, אבל מדוע הופיעו שוב? בשלב זה אין הסבר חד משמעי לתופעה, שהייתה חריגה, אולם אחת ההשערות היא שהשינויים המהירים במפלס הכינרת או השינויים באוכלוסיית השבלולים באגם (בעקבות השתלטות של מין פולש) גרמו לירידה במספר השבלולים הטורפים את ביצי העלוקות, ומספר העלוקות גדל.

חשוב להבין: התפרצות היתושים והעלוקות בכינרת היא תופעה זמנית. הם התפרצו באגם בזכות התנאים הנוחים שסיפקה להם הכינרת, אך בעקבות ההדברה ועם השינויים במזג האוויר, הם נעלמו מהכינרת תוך זמן קצר.

עוד כתבות בנושא מים:

הגולן מתחדש במאגר נוסף, מאגר בראון | דחוף: חייבים לטפל במי הגשמים | ערים רגישות למים – מה זה אומר? | הם מטהרים: הביופילטרים הוכיחו יעילותם | גן העדן שבעמק – כך שוקם אגמון החולה | הוי כנרת שלי | תחשבו טיפה | טכנולוגיה למען האקולוגיה | כשהזיהום חוצה את הגבול | איך אוגרים מים?