כשהיער מאבד את הירוק

אם טיילתם בשנים האחרונות ביער יתיר שבצפון הנגב או ביער הקדושים שבהרי ירושלים, ייתכן שנתקלתם במראה לא שגרתי: בין העצים הירוקים ניצבים עצים שמחטיהם הצהיבו או השחימו, וחלקם כבר מתו. במקומות מסוימים השתנה מראה היער כולו.

מה גורם לעצים להתייבש? מדוע חלקם שורדים ואחרים מתים, אפילו כשהם צומחים זה לצד זה? והאם אפשר להציל את היערות?

התייבשות ותמותה נרחבת של עצים מדווחות ברחבי העולם כבר יותר מ-50 שנה, ובשנים האחרונות התופעה מתרחבת. גם בישראל היא מורגשת היטב: בקיץ 2010 התייבשו ביער יתיר כ-50 אלף עצי אורן. בעקבות האירוע יצאו חוקרים ממכון ויצמן למדע, בשיתוף צוותי קק"ל, לבדוק מה קרה.

החוקרים בחנו את מצב העצים, השורשים והקרקע, חקרו את טבעות הגזעים וערכו בדיקות גנטיות. הממצאים גילו שהפגיעה החלה הרבה לפני שהעצים מתו: אצל חלקם ניכרה ירידה בצמיחה בעקבות בצורת שהתרחשה כ-25 שנה קודם לכן, ואצל אחרים בעקבות בצורת נוספת, כ-15 שנה לפני האירוע.

גם השנים שקדמו ל-2010 היו קשות. מתוך עשר שנים, חמש היו שנות בצורת, ובשנתיים האחרונות נרשמו 350 ימים רצופים ללא גשם.

ובכל זאת, לא כל העצים התייבשו. למה?

התשובה המפתיעה הייתה קשורה דווקא לסלעים שבקרקע. החוקרים גילו שעצים שצמחו בקרקע המכילה אבנים וסלעים שרדו טוב יותר מעצים שגדלו בקרקע ללא סלעים.

איך זה ייתכן? מתברר שסלעים בעומק הקרקע יכולים לאגור מים, וכך לספק לעצים מקור מים נוסף בתקופות יובש ממושכות.

גם האורנים עצמם מסוגלים לאגור מים במחטים ובענפים ולהשתמש בהם בעת הצורך. אבל כאשר המחסור במים חמור ומתמשך, יכולת זו כבר אינה מספיקה.

החוקרים בדקו גם אם ההבדלים בין העצים קשורים לתכונות גנטיות, אך לא מצאו הבדל גנטי בין אלה ששרדו לאלה שהתייבשו. המסקנה הייתה שתנאי הקרקע וזמינות המים עשויים להשפיע מאוד על סיכויי ההישרדות של העץ.

מחסור במים הוא אחד הגורמים המרכזיים להתייבשות עצים, אבל כשהוא מלווה בטמפרטורות גבוהות, הסכנה גדולה במיוחד. השילוב הזה מכונה בצורת חמה, והוא מקשה על העצים לחדש את מאגרי המים שלהם.

שיבוש האקלים מגביר את הסיכוי לבצורות חמות: הוא מתבטא בשינויים בכמויות המשקעים ובפיזורם, בגלי חום ובאירועי מזג אוויר קיצוניים. עם זאת, מידת הפגיעה בעצים תלויה גם בתנאים המקומיים – במיקום היער, בסוג הקרקע, בזמינות המים ובצפיפות העצים.

ולשיבוש האקלים יש השפעה נוספת על היערות: הוא מגביר גם את הסיכון לשרפות. עד כה היו השרפות הגורם המרכזי לתמותת עצים ביערות ישראל, אך התרחבות תופעת ההתייבשות עלולה לשנות את התמונה.

ההתייבשות פוגעת ביערות בכל רחבי הארץ, אבל לא באותה עוצמה. בדרום המצב חמור יותר: ב-83% משטחי היערות המחטניים נרשמה התייבשות ברמה כלשהי, לעומת 46% במחוז המרכז. תמותה מלאה של עצים נרשמה ב-19% מהשטחים בדרום וב-5% במרכז. ביער כרמים, ממזרח למיתר, המצב חמור אף יותר: תמותה מלאה נרשמה ב-62% משטח היער.

ולא רק האורנים נפגעים. באזור עדולם נצפתה התייבשות של עצי חורש, ובהם קטלבים. גם בצפון ניכרת התופעה: אותרו 29 עומדי אורנים ו-11 עומדי איקליפטוסים שנפגעו ברמות שונות (עומד הוא קבוצת עצים בעלי מאפיינים דומים, כמו מין, גיל או צפיפות).

ויש גם חדשות מעודדות: לאחר חורף עתיר גשמים החלו איקליפטוסים שנפגעו להתאושש.

אחד הלקחים המרכזיים הוא שיער פתוח ומגוון עשוי להתמודד טוב יותר עם תנאי אקלים משתנים מאשר יער צפוף ואחיד.

בעבר ניטעו בישראל יערות בצפיפות של יותר מ-100 עצים לדונם. כיום קק"ל פועלת לדילול היערות, במטרה להפחית את התחרות על מים, אור ומשאבים אחרים, ושואפת להגיע לצפיפות של 25–20 עצים לדונם ביערות מחטניים ושל 15–10 עצי מחט לדונם ביערות מעורבים.

עצים צעירים ובריאים יחסית, עד גיל 20–30 שנה, הם אלה שעשויים להפיק את התועלת הגדולה ביותר מהדילול.

במקביל, קק"ל מטפחת יערות המשלבים עצי מחט, עצים רחבי-עלים וצמחייה נמוכה, תוך העדפת מינים המותאמים לתנאי בית הגידול. פעולות נוספות כוללות שיפור משק המים, למשל באמצעות קציר נגר – איסוף מי גשמים הזורמים על פני הקרקע – והשקיה ממוקדת באתרים בעלי חשיבות מיוחדת, כמו חניונים ואתרי ביקור.

התשובה היא לא. התחדשות טבעית אינה מבטיחה תמיד יער מגוון ובריא. לאורן ירושלים ולאורן קפריסאי, למשל, יש אצטרובלים שנפתחים בעקבות חשיפה לחום גבוה. אחרי שרפה הם עשויים לשחרר זרעים רבים, ומתוכם יכולים לנבוט עשרות ואף מאות נבטים במטר רבוע אחד. ללא התערבות עלול להתפתח יער צפוף, המורכב מעצים מאותו מין ובני אותו גיל. לכן, במקרים כאלה נדרשת התערבות בתהליך ההתחדשות, כדי לעודד צמיחה של יער מגוון יותר ובצפיפות נמוכה עד בינונית.

מראה היערות בישראל צפוי להשתנות. לפי התחזית, בדרום עשויים להתפתח יערות מחטניים דלילים או נופים דמויי סוואנה, במרכז יערות המחט צפויים להיעשות דלילים יותר, ובצפון עשויים להתפתח יערות מעורבים בעלי כיסוי עצים נמוך יותר.

האתגר של קק"ל אינו רק להתמודד עם העצים שכבר התייבשו, אלא לטפח יערות שיוכלו לשרוד בתנאי האקלים המשתנים ולהמשיך לספק צל, בתי גידול לבעלי חיים ומרחבי טבע גם לדורות הבאים.