מה הסיפור שלך, פרח?

לשון-פר מצרית. מה השם של הפרח אומר עליו? צילום: נעם אביצל
לשון-פר מצרית. מה השם של הפרח אומר עליו? צילום: נעם אביצל
מהיכן קיבלה החלמונית את שמה, איך הדבורנית מצליחה להטעות דבורים, ומה הקשר בין ילקוט, משקפיים ומצילתיים לפרחי בר? מסע בעקבות השמות המיוחדים של צמחי הבר בישראל

מאת: עדי בלזר ואורלי לקר כהן

מתברר שבטבע לא כל האריות שואגים, לא כל החסידות עפות ולא כל המשקפיים עשויים זכוכית. לפעמים הם פשוט פורחים. במשך דורות התבוננו בני האדם בפרחי הבר, הבחינו בצבעים, בצורות ובפרטים הייחודיים שלהם, והעניקו להם שמות בהשראת מה שראו.
 
רבים מהשמות האלה הם בעצם רמז קטן שמסתתר בתוך הצמח. לפעמים הוא מוביל אל צבע הפרח, לפעמים אל צורת העלים או הפרי, ולפעמים אל תכונה מפתיעה אחרת. כל מה שצריך הוא לעצור לרגע, להתבונן, ולגלות שהשם כבר מספר חלק מהסיפור.

איך קוראים לצבע שלך?

הצבע הוא בדרך כלל הדבר הראשון שתופס את העין, ולכן לא מפתיע שהוא העניק השראה לשמותיהם של לא מעט צמחים.
 
אם צבע החלמונית מזכיר לכם חלמון של ביצה – אתם ממש לא טועים... החלמונית, הפורחת עוד לפני בוא הגשמים ובולטת ככתמים צהובים על רקע הנוף היבש של הסתיו, היא רק אחת מהדוגמאות לצמחים שקיבלו את שמם בזכות צבעם.
 
עוד חבר בקבוצה המכובדת הוא דם המכבים, ששמו ניתן לו בזכות צבעו האדום העמוק. לפי המסורת, הצבע מזכיר את דמם של לוחמי המכבים שנפלו בקרב, ולכן הפך הפרח גם לסמל של גבורה, זיכרון והקרבה. בימי הזיכרון נוהגים להדביק התלמידים על חולצתם מדבקה עם ציור של דם המכבים.
 
שמו של עין התכלת (ובשמו הרשמי – מרגנית השדה) מתאר את צבעה הכחול-תכול של הפריחה, המזכיר את צבע השמיים או הים.
 
גם כחלית ההרים נקראת על שם הגוון הכחלחל-סגלגל של פרחיה. היא גדלה בעיקר בשני אזורים מרוחקים זה מזה – בהר החרמון ובהר הנגב.
 
ושושן צחור? הוא נקרא כך בזכות פרחיו הלבנים והבוהקים. המילה "צחור" פירושה לבן טהור, והיא מתארת היטב את צבעו המרשים של הפרח.
 
אבל לא על הצבע לבדו – לפעמים צריך להתקרב עוד קצת, ואולי אפילו עוד... כדי להבין מה העניק לצמח את שמו. כי היו מי שהתבוננו בפירות, בזרעים או בעלים וגילו שהם מזכירים חפצים מוכרים מחיי היום-יום – וכך נולדו כמה מהשמות המקוריים ביותר של צמחי הבר.
עין התכלת (מרגנית).צילום: אורה נדיב, ארכיון הצילומים של קקל
עין התכלת (מרגנית).צילום: אורה נדיב, ארכיון הצילומים של קק"ל

לפניך רכיב גלריית תמונות

דם המכבים. צילום: בוני שיינמן, ארכיון הצילומים של קק"ל
חלמונית. צילום: בוני שיינמן, ארכיון הצילומים של קק"ל
כחלית ההרים. צילום: איתן שפירא

הידעתם? עם שמות כאלה, מי צריך אויבים?

לא כל הצמחים זכו לשמות מחמיאים במיוחד. קחו למשל את צחנן מבאיש, שעליו מדיפים ריח לא נעים כשמועכים אותם. גם סרפד צורב זכה לשם לא מעודן במיוחד, ובצדק: העלים והגבעולים שלו מכוסים שערות זעירות שגורמות לתחושת צריבה במגע עם העור. ומה לגבי ירוקת החמור? לא רק שהשם שלו לא מחמיא במיוחד, גם ההתנהגות שלו די פרועה: כשהפרי מבשיל, הוא מתפוצץ ומתיז את זרעיו למרחק! אז לפעמים שמות הצמחים הם לא בדיוק מחמאה, אבל הם בהחלט יכולים לשמש אזהרה!
ירוקת החמור – פרי פתוח, מלא זרעים. צילום: נעם עביצל
ירוקת החמור – פרי פתוח, מלא זרעים. צילום: נעם עביצל

לפניך רכיב גלריית תמונות

פרפר מבקר על ירוקת החמור. צילום: נעם עביצל
סרפד הכדורים. צילום: נעם עביצל

מישהו שכח ילקוט בשדה?

עכשיו קבלו משחק קטן: הסתכלו על השמות הבאים – בקבוקון, ילקוט, משקפיים, מצילתיים ומסרק. מה לדעתכם משותף להם? חפצים אמרתם? אז צדקתם – כל הצמחים הללו נקראו על שם חפצים שמישהו חשב שהם דומים להם.

בקבוקון מקומט קיבל את שמו בזכות פירותיו הקטנים, שנראים ממש כמו בקבוקים זעירים ומקומטים.

ילקוט הרועים נקרא כך משום שפירותיו השטוחים מזכירים תיק קטן, מהסוג שנשאו בעבר רועי הצאן. אם לא הייתם יודעים שזה צמח, הייתם יכולים לחשוב שמישהו שכח בשדה ילקוט זעיר... גם פירוש שמו המדעי (Capsella bursa-pastoris) הוא "תיק הרועה".

משקפיים מצויים קיבל את שמו בזכות פירותיו, שנראים כמו זוג משקפיים. נסו להביט בהם מקרוב – ברגע שמבחינים בדמיון, קשה כבר לראות משהו אחר. בעבר נקרא הצמח "משקפי הזקנה", אך שמו שונה בהמשך כדי לשמור על אחידות השמות ועל תקינות חברתית.

גם מצילתיים מצויים זכה לשמו בזכות פירותיו השטוחים והעגולים, שמזכירים זוג מצילתיים קטנים.

כובע הנזיר אומנם אינו צמח בר, אבל גם לו יש סיפור מעניין. הוא נקרא כך משום שצורת הפרח שלו מזכירה את הברדס המחודד שחבשו נזירים. וכן, די במבט אחד על הפרח כדי להבין איך קיבל את שמו.
 
לפרחי פעמוני גשם (שהם למעשה פרחי נוי ולא בר, אבל הם כל כך פעמוניים שלא יכולנו לוותר עליהם...) ולפרחי פעמונית יש צורה של פעמון קטן – ומכאן שמם. הגביעונית קיבלה את שמה בזכות מבנה הפרח, שנראה כמו גביע עדין.
 
ואם מסתכלים על כל השמות האלה יחד, מגלים עד כמה העולם שסביבנו משפיע על הדרך שבה אנחנו מתארים את הטבע. ילקוט של רועה, מצילתיים, משקפיים או ברדס של נזיר–  כולם שימשו מקור השראה לשמות צמחים, בזכות הדמיון בין צורתם לצורת חלקי הצמח.
בקבוקון מקומט – פרחים ופירות. צילום: נעם עביצל
בקבוקון מקומט – פרחים ופירות. צילום: נעם עביצל

לפניך רכיב גלריית תמונות

משקפיים מצויים. צילום: טובית שפירא, ארכיון הצילומים של קק"ל
מצילתיים מצויים. צילום: שלגית היימן, ארכיון הצילומים של קק"ל
פעמוני גשם. צילום: טובית שפירא, ארכיון הצילומים של קק"ל
ילקוט רועים. צילום: שמרית זיו
גביעונית. צילום: טובית שפירא, ארכיון הצילומים של קק"ל
פעמונית. צילום: טובית שפירא, ארכיון הצילומים של קק"ל
פירות הבקבוקון המקומט. צילום: נעם עביצל
כובע הנזיר. צילום: pixabay

הידעתם? שעון פרחים

במאה ה-18 הגה חוקר הטבע השוודי קרל לינאוס רעיון מקורי: שעון שמראה את השעה בלי מחוגים ובלי מספרים – בעזרת פרחים בלבד! לינאוס הבחין שמינים שונים של פרחים נפתחים ונסגרים בשעות שונות של היום, והציע להיעזר בהם כדי לדעת מה השעה. בשנת 1751 הוא אף פרסם רשימה של עשרות צמחים ושעות פתיחתם וסגירתם.
אלא שלשעון הזה היה חיסרון קטן: מזג האוויר, אורך היום ותנאי הסביבה משפיעים על זמני הפתיחה והסגירה של הפרחים, ולכן לא תמיד אפשר לסמוך עליו...

לא כל אריה שואג

אם חפצים סיפקו השראה, בעלי החיים עשו זאת אפילו יותר. מי שהתבונן בטבע גילה שוב ושוב שחלקי הצמח מזכירים בעלי חיים מוכרים – וכך נולדו כמה מהשמות הציוריים ביותר בעולם הצמחים.

לוע-ארי נקרא על שם הפרח שלו, שנראה כמו לוע פתוח של אריה. רוצים לבדוק בעצמכם? לחצו בעדינות על שני צידי הפרח – הוא ייפתח כמו לוע... ותוכלו לראות את האבקנים החבויים בתוכו.

הדבורנית היא אולי אחת המתחזות המוצלחות ביותר בטבע. הפרח שלה כל כך דומה לדבורה, שהוא מצליח להטעות אפילו דבורים אמיתיות. המראה והצבעים של הפרח מושכים זכרים של דבורים מסוימות, שחושבים שמצאו בת זוג – וכך הם מאביקים את הצמח.

אצל רוב הצמחים הדמיון הוא רק עניין של מראה, אבל אצל הדבורנית הוא גם כלי הישרדות מתוחכם. במקרה הזה, מה שנראה לנו כמו שם ציורי הוא חלק מאחת משיטות ההאבקה המרתקות בעולם הצומח.

מקור החסידה קיבל את שמו בזכות פירותיו הארוכים והמחודדים. הביטו בהם מהצד – קשה שלא לראות מקור ארוך של חסידה. המבנה הייחודי שלהם גם מסייע להפצת הזרעים – כי כשהזרע נושר לקרקע וכשהמקור מתייבש הוא מתברג לתוך סדק בקרקע ו"זורע" את עצמו.

ציפורני חתול נקרא כך בזכות זרעיו הכפופים והמעוקלים, שנראים כמו ציפורניים קטנות של חתול.

לשון-פר נקרא כך משום שעליו הארוכים, הרחבים והמחוספסים הזכירו למתבוננים לשון של פר.

ואוזן-גדי קיבל את שמו בזכות קשקשי המעטפת שלו שמעליהם יוצאים הפרחים, שצורתם ומרקמם מזכירים אוזן של גדי.
לוע-ארי גדול. צילום: נעם עביצל
לוע-ארי גדול. צילום: נעם עביצל

לפניך רכיב גלריית תמונות

לוע ארי. צילום: רוני שטרן, ארכיון הצילומים של קק"ל
מקור החסידה. צילום: טובית שפירא, ארכיון הצילומים של קק"ל
ציפורני חתול. צילום: טובית שפירא, ארכיון הצילומים של קק"ל
דבורנית. צילום: טובית שפירא, ארכיון הצילומים של קק"ל
אוזן-גדי צהובה. צילום: נעם עביצל
לשון-פר מצויה במופע ורוד. צילום: נעם עביצל
לשון-פר סמורה. צילום: נעם עביצל

הידעתם? הנרקיס נולד מעודף אהבה – עצמית...

מי היה מאמין שמאחורי הנרקיס היפה מסתתר סיפור על אהבה עצמית שהלכה קצת רחוק מדי? לפי המיתולוגיה היוונית, נרקיסוס היה צעיר יפה תואר שהתאהב עד מעל הראש... בעצמו! יום אחד ראה את השתקפותו במים, התאהב במה שראה ולא הצליח להסיר ממנה את מבטו. אך סופו היה טרגי, ולפי האגדה, במקום שבו הוא מת, צמח פרח הנרקיס. 
ואם המילה "נרקיסיזם" נשמעת לכם מוכרת, זה לא במקרה – היא נולדה מסיפורו של נרקיסוס, שאהב את עצמו קצת יותר מדי.
נרקיס מצוי. צילום: בוני שיינמן, ארכיון הצילומים של קקל
נרקיס מצוי. צילום: בוני שיינמן, ארכיון הצילומים של קק"ל

עכשיו תורכם לגלות

אם חושבים על זה, שמות הצמחים הם מעין שפה סודית של הטבע. הם לא נבחרו במקרה, אלא נולדו מתוך התבוננות, סקרנות ודמיון. כל שם הוא רמז קטן שמכוון אותנו אל הפרט הייחודי ביותר בצמח – הצבע, הצורה, הפרי, הזרעים, העלים או אפילו השעה שבה הוא פורח.

בפעם הבאה שתצאו לטייל, נסו לעצור ליד אחד מפרחי הבר. לפני שתחפשו אותו באפליקציה או במגדיר, הביטו בו היטב: מה מזכיר לכם הצבע? למה דומה הפרח? ואולי דווקא הפרי, העלים או הזרעים הם שיגלו לכם את התשובה?

לפעמים השם הוא פשוט הרמז הראשון.

מקורות